אשת חיל מאת ג’קי לוי

 

סרטון התעמולה שחושף את הבהלה והניתוק של מנהיגי הציבור הדתי, וכתב האישום האמיתי בפרשת מצגר

בחורה צעירה מבית טוב עומדת לקראת גיוס והיא מתלבטת מה הדרך הטובה ביותר עבורה לשרת את המדינה. היא בלונדינית ותמימה ועמוסת אידיאולוגיות וכוונות טובות, והיא חולמת להגיע ליחידה הכי קרבית שאפשר בצה”ל. 

היא גם דתייה והיא מתכוונת להישאר כזאת. היא סומכת על המערכת ועל טוב ליבה. ברור לה שיתחשבו בעולמה הדתי הבלונדיני והתמים, והיא מאמינה להבטחות. 

אך אבוי, עם הגיוס מגיעה המציאות עצמה, אכזרית ובכלל לא בלונדינית או תמימה, וטופחת בגסות על פניה. השירות המשמעותי שעליו חלמה בין ג’יפים לענני אבק שולח אותה אל שממת המשרד בין קלסר לפלורוסנט. 

זה עוד כלום, החיילים עצמם מתגלים כהפך הגמור ממנה ומציפיותיה. המפקדים אינם בנות דתיות ובלונדיניות מבית טוב, אלא בחורים כהים וחילונים מבית ככה־ככה. היא בסך הכל רוצה לברך ברכת המזון, אך הם מפירים כל הבטחה, לא מבינים ולא מוכנים להבין. שולחים אותה לשמירה במחיצת חייל שגם הוא יהפוך יום אחד לבן דמותם. בינתיים הוא סתם מטריד אותה. והכי גרוע: מעז לחזר אחריה באמצעות זיופים נוראיים של שירים שהיא ממילא לא אוהבת. 

זה, פחות או יותר, התוכן של סרט אנימציה קצר שהציף לאחרונה את הרשתות החברתיות. חלק מהמסורת של כל תעמולה זולה הוא להחליף את הצורך בכישרון כלשהו במשפט האלמותי “מבוסס על סיפור אמיתי”. מדובר לרוב בתירוץ דחוק להכללה פרועה. 

אין ספק שסיפורים כאלה קרו, והם קורים מפעם לפעם. זה בדיוק מה שהופך אותם ל”אמיתיים”. הבעיה היא עם המילה “מבוסס”, כי הסרטון הזה מבוסס הרבה יותר על חרדותיהם של רבנים מסוימים מול נתוני הגיוס של בנות דתיות מאשר על איזשהו סיפור של חיילת. יותר משיש כאן דאגה כנה לעתיד הנערה, יש כאן בהלה של מנהיגי ציבור מנותקים שאיבדו שליטה. 

  •       •

כבר שנים שאנחנו מדווחים בתקשורת על הקצנה דתית ועל פסקי הלכה מחמירים. בחלק מתסריטי האימים קל לקבל את הרושם שהציבור הדתי מתוכנת על פי פסקי ההלכה שמומטרים עליו. 

לא פעם נתקלתי באנשים לא מאוד טיפשים שמאמינים בכל ליבם שהמגזר הדתי הוא קולקטיב צייתן וחסר דעת, שמכייל את עצמו אוטומטית לפי פסקי הלכה, ואם אתה קורא את כתבי הרבנים אתה יודע ממילא מה מתרחש בשטח. 

האמת הפשוטה היא שבשנים האחרונות בנות דתיות מתגייסות יותר ויותר לשירות צבאי, והן עושות זאת על אפו ועל חמתו של הממסד הרבני. מסתבר שהמגזר קצת פחות אוטומטי ממה שאומרים עליו. מסתבר גם שכאשר רב או מנהיג מתנתק מהעולם, גם העולם נוטה להתנתק ממנו. 

את הסרטון הוויראלי ההוא יזמו מנהיגים דתיים בדיוק כדי להילחם נגד הנתק ההוא. צחוק הגורל הוא שדווקא מתוך הסרטון אפשר להתרשם עד כמה הם מנותקים מהציבור שלהם ובכלל. עצם המחשבה שתיכוניסטית שהחליטה ללכת למסלול איכותי בצה”ל תשנה את תוכניותיה אחרי שתיחשף ליצירה הזאת מעידה בעיקר על מזמיני העבודה. 

האידיוטים פשוט לא מכירים את הבנות שאותן הם מבקשים להציל מהבקו”ם. לא פחות מעוררת חמלה המחשבה שבישראל 2017 אפשר עדיין לאפיין את הדמות שתובעת את אהדתנו על ידי כך שנעניק לה שיער בלונדיני. הרי לא צריך להיות תלמידת מגמת קולנוע באולפנה כדי להיקרע מצחוק. וגם קצת מגועל. בעיקר כלפי העמדה המתחסדת שאומרת: אנחנו אוהבים את צה”ל. מצדיעים לצה”ל. מברכים על קיומו ומתפללים למענו. רק את המפקדים אנחנו לא כל כך אוהבים. אה, וגם לא את החיילים. כולם עד האחרון שבהם שקרנים, תחמנים וחרמנים. אבל לא צה”ל עצמו כמובן.

בדיוק מן הסיבה הזאת, את לא חייבת להיות הגאון של השכבה כדי לעשות הפוך על הפוך ולתכנן את הסרטון המקביל. נניח משהו מטעם מחלקת ההסברה של אלו ששונאים כל מה שמריח מדת ודתיים. די בקלות אפשר לרקום עלילה היפותטית – מבוססת כמובן על סיפור אמיתי – על נער או נערה צעירים (ואפילו לא בלונדיניים!) שמתחילים להתקרב ל”יהדות”, מגיעים לשיעורים ושואפים לחיים של משמעות ותוכן נעלה, אך לבסוף – אבוי, אללי – נופלים קורבן לניצול רוחני, כלכלי או מיני בידיהם של משמשים בקודש, וסתם ממשמשים, שאורך הזקן שלהם כאורך כתב האישום שעוד יוגש. 

מה היינו חושבים על סרט כזה? 

האם כל כך מופרך לדמיין אותו או להרהר בסיפורים האמיתיים שעליהם – אם רק יחפוץ – הוא יוכל להתבסס?!

מישהו כאן לא היה בארץ בזמן האחרון? מישהו פשוט לא קורא עיתונים ולא שומע רדיו?!

  •       •

זאת תהיה תמימות לטעון שאין שום בעיה עם בנות בצבא. יש בעיות לא פשוטות, וביום שבו בנותיי תתגייסנה לצה”ל (או לשירות לאומי) יהיו לי כמה עצות לייעץ, וכמה חלומות מסויטים שמן הסתם יהפכו את לילותיי. אבל בסך הכל הבעיות הללו הן חלק בלתי נמנע מהעובדה שצה”ל, כמו החברה הישראלית כולה, עובר תקופה דרמטית של תזוזות ושינויים שרובם, בסך הכל, מבורכים מאוד. 

הנשיות משתנה. גם הגבריות. כללי האסור והמותר משתנים, ומי שלא ממהר להתעדכן יוצא מהמשחק. זה יכול לבלבל ולתסכל, אבל הכיוון הכללי הוא לא רק מחויב המציאות, הוא גם טוב ומתוקן. 

האם אני יכול לומר דברים דומים על הממסד הרבני? שיש בעיות, אבל בסך הכל הדברים זורמים אל הצד הטוב? לא יודע. בימים שבהם רב ראשי לשעבר מורשע, על פי הודאתו, בלקיחת שוחד של חמישה מיליונים (אז כמה הוא באמת לקח, אמא’לה?!) אני לא בטוח שיש לי משהו מעודד לומר. רק שאלות טורדניות יש לי. כמו:

√ האם אפשר בכלל לדמיין רב ידוע חותם על הודאה שהוא אי פעם נישנש חזיר, או סתם בדק הודעות ווטסאפ בשבת? איך זה שיונה מצגר, רב ראשי, חותם על הודאה שהוא לקח שוחד, כלומר לא רק עבר על איסור דאורייתא, אלא ממש סיפסר ברבנותו? 

√ האם נזכה אי פעם להכאה על חטא מצידם של גדולי הדור החרדים שדחפו את מצגר אל כס הרב הראשי והמיטו קלון על כל מי שהיהדות יקרה לליבו? או שהם פשוט לא מסוגלים לטעות או להתנצל? האם רק אישה בטלית היא מראה בלתי נסבל, אבל רב בזינזנה הוא משהו שאפשר לזרום איתו?

√ אילו היה מצגר רב־אלוף ולא רב ראשי, כולנו יודעים איך זה היה נגמר. לצד העונש, המאסר והקנסות, דרגתו היתה מורדת. נמוך־נמוך היא היתה יורדת. האם אפשר לשאול מה צריך לקרות כדי שמישהו יוריד את דרגתו של הרב הראשי לשעבר לדרגת בלן־משנה או תת־שמש? 

√ אולי הגיע הזמן שכל אחד יטפל בקלקולים שבארגון שלו? במקום שרבנים יטרחו כל כך לטפל בבעיות של צה”ל, אולי שצה”ל יעסוק בבעיות של צה”ל, ואילו הרבנים יתפנו קודם כל לבקרת נזקים בביתם פנימה? 

(איור: עציון גואל)

שתפו

Forward