הבחירות המוניציפליות באריאל: האם מורשת רון נחמן תשרוד?/דניאל בן סימון

Slider (50)

עוד ב-1978, כשטיפס עם כמה מחבריו על גבעת טרשים בתולית באמצע השומרון כדי להקים עליה יישוב, ידע רון נחמן, מייסדה של אריאל וראש העיר הנצחי שלה, שההתנחלות החדשה תצליח לשרוד בתנאי שהיא תצטייר בעיני הציבור כעיר “נורמלית” לכל דבר. בדיוק כמו תל-אביב, חיפה או רעננה. מאז הוא פעל ללא לאות כדי להכליל אותה בתחום ההסכמה הלאומית.

העובדה שאריאל הוקמה בלב-לבם של שטחים כבושים לא הרתיעה אותו. כל אימת שהציגו אותו כמי שעומד בראש ההתנחלות אריאל, או כשבתקשורת העזו להשתמש בצירוף אריאל והתנחלות, נזעק ראש העיר חם המזג להגן על בת הטיפוחים שלו ותקף בזעם את המלעיזים. נחמן היה מוכן להפוך עולמות כדי שעירו תקבל גושפנקה של עיר ואם בישראל ולא תיחשב לחלק ממפעל ההתנחלויות.

כדי לקדם את מטרתו, הוא יצר ניתוק מתוקשר בינו ובין ראשי ההתנחלויות האחרים. בעוד שהם חבשו כיפה וציציות השתלשלו מחולצותיהם, נחמן הלך גלוי ראש וניהל אורח חיים חילוני לחלוטין. כששאר ההתנחלויות משכו אליהן צעירים דתיים, נחמן פנה לתושבים חילוניים. במקום ישיבות ותלמודי תורה וכוללים, הוא בנה בתי-ספר ומתנ”סים ובריכת שחייה וקאנטרי קלאב והיכל תרבות ואולמות ספורט ובתי-קפה. ולא זו בלבד. נחמן האיץ בשכניו הפלסטינים לשתף פעולה בפיתוח האזור והזמין אותם לעבוד באריאל, למרות הסיכונים הביטחוניים. הרעיון מאחורי זה היה פרקטי ביסודו: אריאל תתגבר על הסדר שלום עם הפלסטינים או על נסיגה מהשטחים, רק אם תצטייר בעיני הציבור הרחב כיישוב ישראלי לכל דבר.

במידה רבה, התכנית נשאה פירות: ברבות השנים אריאל נכנסה לתודעה הישראלית כהתנחלות שונה, אחרת, כיישוב רב-תרבותי שיש להגן עליו ולכלול אותו בשטח ישראל במסגרת כל משא ומתן עם הפלסטינים על גבולות קבע.

לאריאל היה מאפיין נוסף שייחד אותה משאר ההתנחלויות: היא הייתה היישוב היחיד בשטחים המוחזקים שפעל בו מוסד להשכלה גבוהה. מה שהתחיל כמרכז אקדמי קטן לפני יותר מעשור, הפך עם השנים למכללה גדולה, ובינואר השנה החליטה ממשלת ישראל לשדרג את מעמדה ממרכז אקדמי לאוניברסיטה לכל דבר. יותר מ-12 אלף סטודנטים מרחבי הארץ לומדים באוניברסיטה זו, ובהם מאות סטודנטים ערבים שאף מתגוררים במעונותיה.

יגאל כהן-אורגד, שר אוצר לשעבר, שהגה את הקמתו של המרכז האקדמי, אינו מסתיר את גאוותו: “ביום שצעירים ערבים באו להירשם ללימודים אצלנו, זה היה סימן שהם ראו באריאל חלק בלתי נפרד מישראל,” אמר לי בשיחה אישית. “זו ההוכחה שהם מייחסים יותר חשיבות להצלחה הלימודית שלהם מאשר למיקום של המכללה. במובן הזה, אין הבדל בין אוניברסיטת אריאל לכל אוניברסיטה אחרת בישראל.”

בעולם הרחב מגלים פחות סלחנות. מבחינתם, אריאל נחשבת להתנחלות, גם אם היא מתנאה באוניברסיטה. מוסדות אקדמיים בינלאומיים איימו שאם המרכז האקדמי באריאל יוכר כאוניברסיטה, הם יחרימו כל מוסד אקדמי שישתף עימו פעולה. הממשל האמריקאי היה בוטה אף יותר. בעת ביקורו של נשיא ארצות-הברית, ברק אובמה, בישראל במארס השנה, הוגרלו הזמנות לנאום שנשא בירושלים בקרב סטודנטים מכל האוניברסיטאות והמכללות בישראל, למעט מכללת אריאל. סטודנטים אלה, הובהר למזמינים באופן ישיר, לומדים, על-פי ההגדרה האמריקאית, בשטחים כבושים.

יותר מ-20 אלף תושבים גרים היום באריאל, שני שלישים מהם עולים מחבר העמים. סקרים שנערכו במשך השנים העלו, שרובם בחרו לחיות שם משיקולים כלכליים, ולאו דווקא ממניעים אידיאולוגיים. גם כאן הצליחה אריאל לבדל את עצמה משאר ההתנחלויות. בעוד שיישובים אחרים בשטחים המוחזקים ניסו למשוך תושבים בנימוקים של קשר היסטורי לאדמה, אריאל הציעה דירות במחירים שווים לכל נפש ושיווקה את עצמה כפרבר השוכן 20 דקות נסיעה מתל-אביב.

“זו הייתה הדרך היחידה למשוך אלינו תושבים,” סיפר לי נחמן, במהלך סיור שערכתי בעירו חודשים מספר לפני מותו. בשנתיים האחרונות התגלה סרטן בגופו, ובינואר השנה, בהיותו בן 70, הלך לעולמו.

לכתבה המלאה הקישו

Read more: http://www.al-monitor.com/pulse/iw/contents/articles/opinion/2013/10/ron-nachman-ariel-municipal-elections-university-secular.html#ixzz2gohZupUi