הסכם שלום? לא כל כך מהר/שלומי אלדר

Slider (39)

אז ג’ון קרי הצליח בערב שבת [19 ביולי] להכריז בעמאן (לא בירושלים ולא ברמאללה) על חזרה למשא ומתן. למי ששכח או הדחיק, מדובר במשא ומתן לשלום שיימשך תשעה חודשים עם אפשרות להארכה, בסופו אמורים הפלסטינים והישראלים לחתום על הסכם שבו תוקם מדינה פלסטינית לצדה של ישראל.

ועכשיו השאלות העומדות על הפרק, שכל אחת מהן עלולה להביא למשבר ולפיצוץ השיחות:

האם ישראל תסכים לפנות את רוב ההתנחלויות ביהודה ושומרון?

האם נתניהו יוכל לפנות את ההתנחלויות, ולקבל גיבוי משרי ממשלתו בכל הרכב שהוא?

האם יעמוד נתניהו בלחץ הפגנות הימין, גם כשיראה שלטי שנאה וקריאות “בוגד”, “רמאי” ו”שקרן”? ואולי ילבישו אותו במדי אס-אס, כפי שידעו יצחק רבין ואריאל שרון לפניו?

האם הפלסטינים יכריזו על סוף הסכסוך שנמשך למעלה ממאה שנים עקובות מדם?

האם יהיו מוכנים להכיר בישראל כמדינה יהודית?

ואיך יגיבו ערביי ישראל לכך שהפלסטינים מכירים במדינה הישראלית כמדינה יהודית?

האם ערביי ישראל לא יתקפו את אבו מאזן על שמכר אותם בנזיד עדשים? איך הוא יעמוד בגידופיהם?

האם הליגה הערבית במצבה היום מסוגלת בכלל להעניק גיבוי למהלך היסטורי שכזה, על כל הקשיים והמכשולים האפשריים שבנו הצדדים, איש איש בדרכו, כדי להכשיל את הצד האחר? האם הליגה הערבית תשרוד בכלל את התהפוכות הגדולות שעובר העולם הערבי במזרח התיכון?

ומה יהיה על העיר אריאל? והרי גם אם יסכימו בהסכם השלום שגושי ההתנחלויות הגדולים יישארו בידי ישראל בתמורה לחילופי שטחים, האם אריאל הנטועה במרחק 30 ק”מ ויותר מקו הגבול הבינלאומי תוכל להישאר בתחומי המדינה הפלסטינית?

האם נתניהו יהיה מוכן שעיר יהודית תיכון במדינה הפלסטינית?

האם הצדדים יצליחו להגיע להסכמה על הסדרים בירושלים, כשכל מנהיגי ישראל לדורותיהם הכריזו עליה, מאז סיפוחה, שלא תחולק עוד לעולם?

והאם אבו מאזן והפלסטינים בכלל יוכלו להגיע לפשרה בעניין ירושלים? והרי כל מנהיג פלסטיני, החל מיאסר ערפאת (שזעק “חתא אל קודס” – עד ירושלים) וכלה באחרון הזוטרים בתנועתו, הורגל לקרוא בקול “מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים”.

האם הפלסטינים יהיו מוכנים, כשהמשא ומתן יסתיים, ויתקיים טקס חתימה חגיגי על מדשאות הבית הלבן, כי ירושלים לא תוכרז בירת פלסטין?

האם תימצא נוסחה לסוגיית הפליטים הפלסטינים וזכות השיבה?

האם לאבו מאזן יעמוד הכוח לשמוע את טרוניות מיליוני הפליטים הפלסטינים החיים בתפוצות, אם לא יושג הסכם המחייב להשיבם או לפחות לפצותם? והרי כבר ראינו מה עשו לו כשהצהיר שאין לו רצון לשוב לעיר הולדתו צפת, אלא רק לבקר ולשוב לשטחי הרשות.

האם ישראל תסכים לשחרר את האסירים הפלסטינים עם דם על הידיים?

האם נתניהו ושרי ממשלתו, מימין ומשמאל, יהיו מוכנים שיוקם שדה תעופה פלסטיני ראשון בגדה?

ומה יקרה אם כל הגנרלים ימשיכו לזעוק “ביטחון ביטחון”, ויזהירו כי מכל גבעה בשטחי המדינה הפלסטינית ניתן ליירט מטוס הנוחת או ממריא בנתב”ג? האם ניתן יהיה להרגיעם?

האם יהיו מוכנים להעביר שטחים מבקעת הירדן לידי הפלסטינים ומים מנהר הירדן?

האם חמאס ושאר הארגונים הפלסטינים בעזה ינסו לסכל את ההסכם, שיוציא אותם אל מחוץ לגדר? והרי כבר ראינו מה הם עושים ואיך הם מגיבים כשדוחקים אותם לפינה, למצב בו היו ערב הסכם אוסלו.

האם גם הפעם יחלו שוב בסדרת פיגועים כדי להוכיח שהם חלק לגיטימי מההנהגה הפלסטינית, ולא רק אש”ף הוא הנציג הבלבדי של העם הפלסטיני?

ואם חמאס יירו קסאמים וגראדים, האם ישראל תגיב בפעולה נרחבת בעזה?

ואם תגיב ישראל, כיצד יגיב אבו מאזן?

ואיך בדיוק יתקיים הסכם שלום בין הישראלים והפלסטינים? רק על שטחי הגדה המערבית, בלי רצועת עזה? כלומר חצי הסכם עם חצי עם? האם ההסכם יהיה קביל? לגיטימי?

וכיצד יענה נתניהו לבוחריו ומתנגדיו שיטיחו בפניו את השאלה, מה יקרה לכשיתקיימו בחירות במדינה הפלסטינית וחמאס יזכה בהן ויהיה ריבון בגדה המערבית?

למאמר המלא הקישו

Read more: http://www.al-monitor.com/pulse/iw/contents/articles/opinion/2013/07/netanyahu-abu-mazen-obstacles-peace.html#ixzz2ZtjQE5K2