יומני כרמל מאת יאיר גת

יקבי כרמל עברו הרבה תהפוכות מאז ימי הברון רוטשילד, עד לנטישת מתחם היקב ההיסטורי בראשון לציון. תערוכה על תולדות היקב, המוצגת כעת במוזיאון העיר, היא פרידה מכובדת מימים שלא ישובו

rishon-ltzion-ainary

מתחם היקב ההיסטורי. היה מסוגל להכיל 7.3 מיליון ליטר יין צילום מתוך התערוכה

הלוגו של יקבי כרמל כולל את המרגלים שנשלחו על ידי משה לתור את הארץ, כמתואר בספר במדבר, ואת הכיתוב: “מאז 1882”. לא צריך להיות מומחה להיסטוריה או ליין כדי להבין שמשהו כאן לא הגיוני. לא סביר שהיקב הוקם באותה השנה שבה הוקמה המושבה ראשון לציון, שבה פעל עד השנה. בניית היקב החלה למעשה רק שבע שנים מאוחר יותר, והבציר הראשון נקלט בו בשנת 1890.

מדוע אם כן אימץ היקב שנת הקמה מוקדמת יותר? יונה שפירא, אוצרת התערוכה “הלל כרמל בצלאל” העוסקת בתולדות היקב ומוצגת בימים אלה במוזיאון ראשון לציון, אומרת שהסיבה לכך שיווקית. בקיץ 1896 השתתפו יקבי כרמל בתערוכה בינלאומית ראשונה, “התערוכה העולמית לאמנות ולתעשייה” בברלין. על מנת לא להיראות בעיני המבקרים בתערוכה כיקב בן יומו, הוחלט לעשות שימוש בשנת הקמתה של המושבה, וזה עבד. היינות, כך מספרים, נמכרו בהצלחה ל־100 אלף המבקרים בביתן.

אמיתית או לא, שנת ההקמה היא אחד מבין רגעים היסטוריים רבים המשותפים ליקב ולמושבה. אלמלא הקמת היקב, היה גורלה של ראשון ציון שונה לחלוטין, ולהפך. הכל התחיל, מספרת שפירא, כאשר אנשי ועד חלוצי יסוד המעלה התיישבו על אדמות הכורכר של עין קרא כ־12.5 ק”מ מדרום ליפו כדי להקים מושבה חקלאית. הם נטעו חיטה ושעורה, כמה מהם אפילו נטעו גפנים, אבל ההצלחה היתה מהם והלאה.

לאחר שנה לא קלה נשלח יוסף פיינברג, אחד מעשרת המתיישבים הראשונים של המושבה, לפאריס. הוא פגש את הברון אדמונד ג’יימס דה רוטשילד והשיג ממנו הלוואה בסך 25 אלף פרנקים צרפתיים. בתמורה היה על המתיישבים לקבל הדרכה חקלאית מאגרונום – איש בית הספר החקלאי מקווה ישראל – וליווי פיננסי ממנהל בית הספר, שמואל הירש. מומחים חקלאיים ששלח הברון מצרפת הגיעו למסקנה כי חיטה ושעורה לא יגדלו יפה בשדות המושבה הצעירה – ענבים אולי כן. וכך בשנת 1885 הוגדרה ראשון לציון כמושבת כרמים. עד שנת 1888 ניטעו בשטחיה כ־600 אלף דונם של כרמים, ובשנת 1887 הוחלט להקים בה יקב ולייצר בו יין איכותי שיתחרה ביינות העולם.

יקב ראשון לציון הוקם בשלושה שלבים עיקריים. הראשון תוכנן בשנת 1887 בידי האגרונום הצרפתי ז’ראר ארמאן ובוצע בידי האדריכל הגרמני גוטליב שומאכר. היה זה יקב דו־קומתי שנבנה מעל פני הקרקע, אך התברר שהוא אינו מתאים לייצור יין בשל מימדיו הצנועים וחוסר היכולת לקרר אותו לטמפרטורה הנחוצה.

rishon-ltzion-ainary-1

 בציר בראשון לציון, 1918. הוגדרה כמושבת כרמים

השלב השני, שנבנה בשנת 1894 על פי תוכנית של האדריכלים א’ וארון ואדולף שטארקמט, היה בן שלוש קומות וכלל ארבעה מרתפים בשטח כולל של 2,000 מ”ר, בעלי פירי אוורור שסייעו לשמירת טמפרטורה קבועה של 17 מעלות. מעליהם נבנו שתי קומות של אולמות ייצור. בשלב השלישי, שנמשך משנת 1895 ועד תחילת המאה ה־20, הוקמו במתחם היקב מבנים נוספים ששימשו לצרכים מגוונים. בסופו של דבר, השתרע היקב על כ־15 אלף מ”ר וקלט ענבים מכ־16 אלף דונם של כרמים. מדובר היה במפעל עצום, בוודאי בסדר הגודל של ארץ ישראל בסוף המאה ה־19.

עד סוף 1898 פעלו ביקב מנועי קיטור, מכונות לייצור קרח, מסחטות, מסננים, מכונות פסטור, תאורה חשמלית ואפילו טלפון. ציוד מתקדם במיוחד שלא נראה כמותו בארץ ישראל. היקב, שהיה מסוגל להכיל 7.3 מיליון ליטר יין, קלט פרי מכרמי ראשון לציון, פתח תקווה, נס ציונה, רחובות וגדרה, ומשנת 1893, אז נכנס בוריס אוסוביצקי לתפקיד היינן הראשי, עבדו בו ייננים יהודים בלבד.

עד שנת 1896 השקיע הברון רוטשילד ביקב ובכרמים כ־6 מיליון פרנק, לא כולל הוצאות כגון נטיעה, החלפת זנים וטיפול במחלות. בשנת 1900 גדלו במושבות ארץ ישראל כ־28 אלף דונם כרמים, והיקב עיבד כ־4,000 טונות של ענבים. רק שאף אחד כמעט לא שתה את היין הזה. השוק בארץ היה מצומצם והשיווק בערי המזרח התיכון ובאירופה לא היה מאוד מוצלח, בלשון המעטה.

כאשר הגיעו אנשי המושבה רחובות אל הברון וביקשו ממנו שירכוש מהם ענבים, היתנה הברון את בקשתם במציאת שווקים חדשים, בחו”ל. יחד עם כורמי רחובות הוא הקים בשנת 1896 את “כרמל ורשה” במטרה למכור את יינות ראשון לציון ברוסיה. החברה התפתחה במהירות, ועד 1906 היו ליקב כ־17 סניפים בחו”ל, אבל התוצאות לא היו מספקות. הכורמים, לעומת זאת, המשיכו לקבל תשלומים גבוהים עבור הענבים שגידלו, חברות השיווק המשיכו לקנות יין במחיר נמוך ולמכור אותו ברווח, והברון מצידו המשיך לממן את החגיגה. באותה שנה הגיע הגירעון ל־1.6 מיליון פרנק.

עם העברת ניהול המושבות מידי הברון לחברת יק”א הוחלט לשנות את המגמה ולצמצם את ההוצאות. נטיעה של כרמים נוספים נאסרה, הוקמה קרן לפיצוי על עקירת כרמים, ומחירי הענבים ירדו משמעותית. הכורמים ביקשו לנהל את העסק בעצמם, אולם הברון ואנשי יק”א לא היו בטוחים ביכולת שלהם לעשות את זה. בשנת 1906, לאחר סידרה של דיונים משותפים, גובש הסכם להעברת השליטה ביקב לידי הכורמים. הברון מימן פעם נוספת קרן פיצויים עבור עקירה של כרמים ונטיעת גידולים אחרים, והוחלט לעבור לזני ענבים פשוטים יותר.

הכורמים, שהחליטו על ניהול קואופרטיבי, הקימו את “אגודת הכורמים המאוחדת של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב”. למנהל האגודה התמנה זאב גלוסקין, וההנהלה החדשה יצאה לדרך עם מלאי של 9.5 מיליון ליטר יין. הכורמים הצליחו לצמצם את עודפי היין, לעקור כשליש מהכרמים, לפתוח שווקים חדשים, לסגור סניפים מפסידים, ובאופן כללי, לשפר משמעותית את מצב היקב.

בשנים 1914-1906 חלה עלייה ברווחיות היקב, לצד צמצום גירעונות וחיסול עודפים – ואז פרצה מלחמת העולם הראשונה ושיתקה כמעט לחלוטין את שוק היין העולמי. מכת ארבה שפקדה את הארץ בשנת 1915 גרמה נזקים כבדים לחקלאות והפכה את מצב היקב למורכב אף יותר. המהפכה ברוסיה וחוק היובש בארה”ב סגרו בפניו את השווקים היהודיים הגדולים ביותר שלו, והוא נאלץ לשנות כיוון פעם נוספת ולכוון את המאמצים אל הצרכנים הישראלים, שמספרם גדל משמעותית בעקבות העליות הגדולות של שנות העשרים והשלושים.

בשנת 2013 נמכרה השליטה ביקבי כרמל לקבוצת משקיעים, ומאוחר יותר נמכר מתחם היקב ההיסטורי. הייצור עבר ליקב חדש באלון תבור, ומשרדי המטה ומערך ההפצה אל אזור התעשייה שוהם.

יש מי שיתייחס אל התערוכה “הלל כרמל בצלאל” כאל כדור הרגעה צנוע שנועד להקל על הנוסטלגיים שבקרב תושבי ראשון לציון את כאב העקירה של המפעל החשוב הזה מעירם. עבור אלה שמסתכלים על חצי הכוס המלאה, התערוכה, הכוללת תמונות מצהיבות, עלוני פרסום, בקבוקים וכלי עבודה היסטוריים, לצד תצוגת כוסות וגביעי יין לקידוש של אסכולת בצלאל, היא פרידה מכובדת מימים שלא ישובו עוד.

התערוכה תוצג עד 28 במארס 2017 במוזיאון ראשון לציון, רחוב אחד העם 2, ראשל”צ. כניסה: 25 שקלים