כתב וצילם איתמר וכסלר: שלטים מקומיים: השֵׁד העדתי

Spices

ברגע הראשון לא שמתי לב שאצל ‘תבליני חלפון’, מרחוב אבו חצירא 8 בפרדס כץ, מוכרים בנוסף לקטניות, פירות יבשים וממתקים גם מיסטיקה. ברגע השני זה נראה כמו טעות, במיוחד כאשר מישהו שואל את עצמו לְמה בעצם התכוון חלפון במילה ‘בולפעה’ המופיעה בסוגריים מעל שמו.

כשניגשתי לצלם את השלט הופיעו מיד שניים בפתח, ולאחר שראו שפניי לשלום, אפשרו לי להיכנס לחנות, שמבפנים לא היתה שונה במאומה מחנויות המכולת של פעם. אחד מהם התייצב מאחורי הדלפק, וכך הבנתי שהוא חלפון האמיתי, והשני הוא סתם אחד.

על המדפים היו מונחות כל מיני צנצנות ושקיות ניילון מלאות בגרגרים שנראים כמו פלפל שחור, גושים שנראים כמו אבני חצץ או פירורים שנראים כמו נסורת. למוצרים של חלפון יש סגולות לגירוש שדים ולביטול עין הרע, ובלבד שמשתמשים בהם נכון. התעניינתי במחירים, והוא הוריד מן המדף שתי קופסאות וכמה שקיקי ניילון. קופסה אחת עם כיתוב בערבית מצאה חן בעיני, אבל חלפון הסביר שיש בתוכה תשעה שקיקים קטנטנים שעולים 15 ש”ח כל אחד. קצת יקר.

‘עזוב, זה למתקדמים’, הוא אמר והציע לי משהו למתחילים – מיכל פלסטיק קטן עם תערובת של גרגרים, גושים ופירורים, שגם הוא עולה 15 ש”ח בדיוק. מן המדבקה מבינים שמדובר בקטורת המכילה שבעה סוגי סגולות – זוגיות טובה, פוריות, אהבה ואחווה, פרנסה בשפע, שלום בית, נגד עין הרע, חרדות ופחד – כלומר קצת יותר משני שקלים לסגולה. השימוש בכלל לא מסובך. שופכים את תכולת השקית לכלי קיבול חסין אש, שורפים ומסתובבים בבית כדי שריח הקטורת ימלא את כל החלל.

Spices-1

מספרים שבמעבדה של נילס בוהר, חתן פרס נובל לפיזיקה, היתה תלויה פרסת סוס, שמשמשת אצל הגויים בדיוק לאותן מטרות. כשנשאל בוהר, שהיה ממוצא יהודי, אם גם הוא מאמין באמונות טפלות, אמר שלא, אבל הפרסה נמצאת אצלו בכל זאת, על כל צרה שלא תבוא. מה שטוב לבוהר טוב גם לי, אלא שבניגוד לפרסה האחת שהייתה לבוהר, המגוון אצל חלפון בילבל אותי לגמרי, כי אצל יהודים הלא הכל חייב להיות יותר מסובך. התעניינתי אפוא בהבדלים.

– ‘בכללי’, אמר חלפון, ‘הכל עושה אותו דבר’.

– ‘ובכל זאת?’, הקשיתי.

– ‘תלוי מאיזה עדה אתה. המרוקאים למשל אוהבים גַ’אווי’, הסביר והראה לי שקיק עם שלוש אבני חצץ בחמישה ש”ח; ‘העיראקים מעדיפים עופרת’, והצביע על צנצנת מלאה בכדורים מוכספים; ‘והטריפוליטאים משתמשים רק בעוּשַק, שזה גם הכי יקר’.

כאן התערב חברו של חלפון, ששתק עד אז. ‘המרוקאים אומרים’ – אמר והצביע על עצמו – ‘שמרוקאי אחד חולה שווה שני טריפוליטאים בריאים. טריפוליטאים צריכים חומרים חזקים במיוחד’.

הוא צחק מן הבדיחה של עצמו, אני חייכתי בנימוס וחלפון – שצריך למכור לכולם – שמר על נייטרליות.

לקחתי את הערכה למתחילים וביקשתי גם שקית ג’אווי, כדי שהמרוקאי יחשוב עלי טובות. בסך הכל 20 ש”ח, שזה כמעט בחינם.

כש‫הושטתי לחלפון את הכסף הוא נתן לי עוד טיפ חשוב: ‘לא לשכוח, גם בשירותים וגם במרפסת’, ואז הוסיף, ‘כל שני וחמישי אחרי הצהריים, אחרי העלייה לתורה’.

‫– ‫’זה מתחיל להיות קצת יקר’, הערתי בזהירות.

–  ‫’החיים יותר יקרים’, הוא סיכם. ‘רק בריאות!’.

– ‘בעזרת השם’, עניתי, ושמחתי שאני לא טריפוליטאי.

אם הניסוי יצליח, אשאל אותו בפעם הבאה מה זה ‘בולפעה’.

הכתבה פורבמה באתר עונג שבת ב 12-29-2015