עובר ושווא מאת ג’קי לוי

הודעת הפרקליטות כי תכיר בתלונות שווא כעבירה שיש להעניש את מבצעיה היא פרק חשוב בטרגדיה ששמה גירושים נוסח ישראל

אני משתדל לא להגזים עם העניין הזה, אבל פעם בכמה שבועות אין לי ברירה, ואני מתיישב לכתוב טור נוסף בנושא האבות הגרושים. לא רק כי אני מכיר את העניין מקרוב, אלא גם מכיוון שאנחנו חיים בתקופה שבה התחום הזה הוא מעיין נובע של דרמות גדולות, התרחשויות גורליות וסיפורים שלא ייאמנו. הפעם יש חדשות טובות. לראשונה זה שנים, מדינת ישראל מכירה בתלונות שווא זדוניות כעבירה חמורה שיש לחקור אותה ולהעניש את מבצעיה. עד לפני שבוע זה לא היה כך, ותלונות שווא – לרוב נגד אבי הילדים, לרוב בענייני אלימות או פגיעה מינית – היו חלק נפוץ מתרבות הגירושים בישראל. משרדי עורכי דין שיווקו את תלונת השווא כחלק מחבילת השירותים שלהם. אחוזים עצומים מתוך הגברים המתגרשים נאלצו להוכיח – לא תמיד בהצלחה – שהם לא מסוכנים לילדיהם או לציבור. שמם הטוב של רבים מדי נפגע ללא תקנה. יחסי הורים וילדיהם נעכרו ונקרעו. נפגעו גם מתלוננות האמת שעמדו מול חוקרי המשטרה ונתקלו במבטים שאומרים “כן, כן, בטח”. מכת מדינה. לגברים גרושים תמיד היו יחסי ציבור גרועים, וגם מול מכת המדינה הזאת היה קשה לגייס לובי חזק. מסיבות של פוליטיקה קטנה חלק גדול מקוראי העיתונים בישראל לא ידעו דבר על התופעה. והנה, בזכות כמה אנשים טובים כמו ד”ר יואב מזא”ה ואנשי “פורום קהלת” ושרת המשפטים איילת שקד, יוצא כלי המשחית הזה מחוץ לחוק. ובאופן הכי אישי, לעונג הוא לי לברך על החדשות הטובות, אבל גם להזכיר לכולם שלמעשה זאת רק ההתחלה וחייבים לפקוח עין ולעקוב אחרי ביצוע ההוראה החדשה.

כדרך שדברים כאלה קורים, הפכתי עם הזמן למין כותל מזרח בתחום האבות הגרושים. כשאתן בהריון, פתאום נפקחות עיניכן לראות כמה בטנים יש מסביב. וכשאתם בשיפוצים, מתברר שלא מעט חברים בסביבה מדפדפים קרמיקות. מאז שפירסמתי כמה חוויות אישיות ועמדות עקרוניות שרכשתי בדרך הקשה, יותר ויותר אנשים מגיעים אלי, ובכל שבוע אני שומע סיפורים חדשים וקורעי לב. לפעמים אני שומע אותם בגוף ראשון מפיו של אבא צעיר ומבולבל שמרגיש שהבית שלו רועד ותכף, לך תדע בדיוק מתי, התקרה תיפול לו על הראש. לפעמים זאת אחותו הדואגת, או הוריו שיוצרים איתי קשר. לרוב הם רק רוצים לספר לי מה עובר עליהם. מבקשים שאנסה לעזור להם לפענח מה בעצם קורה ומה צפוי. לרוב הם מתקשרים אחרי שהם הספיקו לעשות את רוב הטעויות האפשריות, ולא פעם אני נאלץ לומר להם דברים קשים. לפעמים הם גם מבקשים מספר של בעל מקצוע, עורך דין טוב או מגשר. כל סיפור כזה מעלה מחנק בגרוני. לפני שנים ספורות אני עצמי הייתי בדיוק במקום שלהם ולא ידעתי למי לפנות. אבל למרות שכל סיפור כזה הוא טרגדיה אישית, חלק מהעלילות חוזרות על עצמן כמו בטלנובלה סוג ג’. הטוויסטים צפויים ושבלוניים, ולא פעם הרגשתי שאת הסיפור הזה שמעתי כבר יותר מדי פעמים. לא פעם האזנתי בשתיקה לבחור צעיר ומרוסק שהתפרק לי בטלפון וסיפר בבכי חסר אונים שמאשימים אותו באלימות קשה. שהוא לא יודע מה לעשות. שכולם כבר השתכנעו שהוא מהווה סכנה כלפי ילדיו הרכים. והוא הרי אוהב אותם כל כך. והוא עדין כל כך. ועכשיו מאפשרים לו להיפגש איתם רק במרכזי קשר ורק תחת עיניהם הבוחנות והחשדניות של פקידי סעד. ואני מקשיב ומקשיב, ומתאפק לא לענות לו את התשובה האכזרית “מזל טוב ידידי, לאשתך יש כנראה מאהב”.

jacky-levi-4-3

עד היום, אם כן, המדינה העמידה כלי נשק מטורפים בידי זוגות מתפרקים. הרבנות איפשרה לגברים להתנכל לחייהן של נשים. בית המשפט האזרחי איפשר לנשים לרדת לחייהם של גברים. רק היום, באיחור ניכר, מתחילה המדינה לאסוף את כלי הנשק האלה. זה לא פשוט כמובן. נציגי ציבור הגנו על הנורמה הקיימת. השופטת בדימוס עדנה ארבל, מי שתרמה לעולמנו את מכת המדינה הזאת, טענה תמיד שחקירת מתלוננות שווא תפגע במתלוננות האמת. עם הזמן מתברר שדווקא ההפך הוא הנכון. ח”כ זהבה גלאון טענה שהעוול הזה מאזן את העוול ההוא. דבר שהיה עשוי עוד להיות נכון אילו הגברים המנוולים שמסרבים גט היו נשואים במקרה לנשים המנוולות שמגישות תלונות שווא. זה, כמובן, ממש לא המצב. רק בשיר ההוא של נעמי שמר על ארבעת הבנים בהגדה מתחתן הרשע עם מרשעת. החיים הרבה יותר מורכבים מזה. ויש גם העובדה המזעזעת שגברים גרושים הם האוכלוסייה שהכי מועדת להתאבדות בישראל.

  •  •   •

החדשות הטובות על ביטול הנחיה 2.5 הביאו אותי להתקשר לידידי המשפטן ד”ר יואב מזא”ה. הוא חוקר את תופעת תלונות השווא בישראל, ובניגוד אלי הוא אדם זהיר שלא מוציא מפיו טענה שאין מאחוריה נתונים בדוקים. שאלתי אותו כמה הצעד הזה משמעותי.

“סופר משמעותי”, הוא אומר לי. את המחקר הזמינו “פורום קהלת”, שהם גוף בעל אג’נדה פוליטית ימנית. הם היחידים שביקשו לבדוק את האמת מאחורי תלונות השווא. אני אפילו לא שואל מה בכלל יכול להיות הקשר בין המחלוקת שמאל/ימין לבין עניין תלונות השווא. אבל יש לי ניחושים משלי והם נוגעים לכל עניין מיתוס הקורבנות.

בנוגע לסוגיית ההתאבדות, מזא”ה טוען שהנתונים שיש בידינו הם חלקיים בלבד. אדם שהתאבד בעת שהיה בהליכי גירושים יירשם במשרד הפנים כ”נשוי”. כך זה גם יופיע בסטטיסטיקה. גם אדם שהתנגש בקיר ולא השאיר מכתב לא ייחשב מתאבד. ובקיצור, מספר הגברים המתאבדים בישראל בגלל גירושים הרבה יותר גדול ממה שאנחנו בכלל מעזים לחשוב.

המחקר של מזא”ה מצא שמתוך כלל התלונות על אלימות ופגיעה מינית בילדים שהוגשו במהלך גירושים, ב־30 אחוזים ועד 70 אחוזים מהמקרים מדובר היה בתלונת שווא. גם במקרים החמורים והבוטים לא ננקטו כמעט סנקציות כלפי המתלוננת הלא־כל כך־תמימה. בדיונים הציבוריים, בתקשורת למשל, בכל פעם שעלה הנושא, קפץ מישהו וטען שבסך הכל יש שני אחוזים של תלונות שווא. גם את זה חקר מזא”ה: “מדובר בפולקלור. עיתונאית בשם סוזן בראונמילר כתבה בשנות השבעים שרק שני אחוזים מהתלונות הן תלונות שווא. היא הודתה שאין לה סימוכין למספר הזה, אבל מאז פשוט חוזרים ומצטטים את הנתון שלה, כאילו מדובר בדברי אלוהים חיים”. הנתון החשוב ביותר הוא שמאז הנחיה 2.5 נרשמה אינפלציה בתלונות שווא. וגם במקרי התאבדות.

הוא מסכים שמדובר בצעד דרמטי ובחדשות טובות. אבל מדגיש שהדרך עוד ארוכה. משרד המשפטים הכניס עז בדמות קביעה שכתב אישום יוגש נגד תלונת שווא על עבירות מין ואלימות במשפחה רק באישור פרקליט מחוז או משנהו. מזא”ה מציע להפוך את העז. כלומר, שהימנעות מהגשת כתב אישום תצטרך את אישור הפרקליט. אבל העיקר הוא להפוך את תלונת השווא לבלתי משתלמת גם למשרדי עורכי דין. לא מעט זוגות מגיעים לעורכי הדין שלהם כששניהם מעוניינים לסיים את הנישואים באופן בוגר ואחראי, ויוצאים משם כעבור שעתיים עם רצח בעיניים וללא כל גבולות. מזא”ה מציע להעמיד עורכי דין כאלה לדין משמעתי ופלילי ולקבוע פיצוי מינימלי שמתלונן השווא יחויב לשלם לקורבן של תלונת השווא. בין 70 ל־140 אלף שקלים. אבל שנינו מסכימים שהכלל לגבי האשמות שווא נקבע כבר בתורת משה – “ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו”.

(איור: עציון גואל)

הכתבה פורסמה באתר שורטי