שעת השין מאת דודי כספי

בלי ששמנו לב, מייקל שין הפך לאחד השחקנים המגוונים והעסוקים בעולם. עם עונה שלישית ל”הסקס של מאסטרס”, תפקיד בסרט החדש של יוסף סידר ומערכות יחסים רומנטיות עם כמה מהשחקניות הכי לוהטות בהוליווד, נראה שהמאסטר כאן כדי להישאר. ראיון

Michael-Shain

במציאות אחרת היינו יכולים להכיר את השם מייקל שין מעמודי הספורט. הוא יכול היה לככב בשורות מועדון הכדורגל ארסנל, או אפילו להתגלגל להרכב של הפועל קרית שמונה. השחקן הוולשי שעבר עם משפחתו לליברפול כשהיה בן חמש טיפח בתחילה קריירה של כדורגלן, עד שבגיל 12 הוצע לו להצטרף לנבחרת הנערים של קבוצת ארסנל – בהינתן מעבר של המשפחה ללונדון – אבל הוריו של שין ויתרו על התענוג. את נעלי הפקקים הוא החליף בתלבושות של קבוצת התיאטרון לנוער וכשהתבגר אף זכה במלגה על שם סר לורנס אוליביה כשלמד באקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה.

אך היה זה שם בינלאומי אחר שדבק במייקל שין (46) וסייע לפריצה המקצועית שלו – טוני בלייר. שין גילם את ראש ממשלת אנגליה לשעבר בשלושה סרטים – ההפקה הבריטית “העסקה” מ-2003, סרט הטלוויזיה של HBO “מערכת יחסים מיוחדת” מ-2010′ וכמובן “המלכה”, בו כיכב לצד הלן מירן שזכתה באוסקר על תפקיד המלכה אליזבת השנייה – הכל במסגרת מה שכונה “טרילוגיית בלייר” של התסריטאי הבריטי פיטר מורגן. השותפות עם מורגן המשיכה במחזה “פרוסט/ניקסון” שעובד גם לקולנוע ב-2007 והיה מועמד לחמישה אוסקרים.

הרחק מחלומות הכדורגל של צעירותו, שין מצהיר כיום כי הוא לא מכיר דבר אחר מאשר המקצוע בו בחר בסופו של דבר. “משחק הוא האופן בו אני מנווט את דרכי בעולם”, אומר שין בראיון, “לא מדובר בעבודה עבורי, אני נהנה ממה שאני עושה. באמצעות המשחק אני מבין דברים על עצמי ועל אודות הסביבה בה אני נמצא ואני בר מזל. ברגע שאתה לא שחקן פעיל, אתה מתייג את המקצוע כעבודה”.

יש לך עדיפות בין תיאטרון, קולנוע או טלוויזיה?

“לאורך הקריירה התמזל מזלי לעבוד במגוון מדיומים. אני אוהב לשחק על הבמה באותה מידה שאני אוהב לגלם דמויות בטלוויזיה, בקולנוע או ברדיו, לא משנה. הגישה והסיבות לאהוב כל מדיום מתחלפות, והייתי עצוב אם לא הייתה לי האפשרות לעבור מפלטפורמה אחת לשנייה. חלק ממה שמושך אותי למה שאני עושה הוא היכולת שלא להיתקע במקום אחד, וכיום הכתיבה המצוינת שיש בטלוויזיה הופכת את המדיום הזה למאוד אטרקטיבי. סרטי קולנוע כיום הם מופעי ענק שמשוועים ללכוד את הקהל. דרמה אמיתית ומורכבת ניתן למצוא בטלוויזיה. וגם לצופים יש רף סטנדרטים, כי הם יודעים שיריעת הקנבס בסדרת טלוויזיה רחבה יותר. לגולל סיפור בסרט בן שעתיים זה מאוד קשה, מוכרחים להיות פיקחים. זו הסיבה ש’הנוקמים’ או ‘מקס הזועם’ פופולריים. כל המדיומים ממציאים עצמם מחדש, לטוב ולרע. מה שבטוח, ‘הסקס של מאסטרס’ היה נראה מאוד שונה אם לא היו לרשותנו 12 שעות של טלוויזיה מדי עונה”.

“המחלה של המשפחה שלנו”

לצד הבלחות לקולנוע ותיאטרון, “הסקס של מאסטרס” (שחוזרה בשבוע הבא לעונה שלישית) היא הפרויקט המרכזי של שין בשנים האחרונות. בסדרת הדרמה המוערכת הוא מגלם את ד”ר ביל מאסטרס, חוקר מיניות פורץ דרך שהחל בשנות ה-50 את עבודת המחקר שלו באוניברסיטה במיזורי על יחסי מין, תוך התבוננות בזוגות במהלך ביצוע אקטים מסוימים. עלילת הסדרה נפתחת עם החבירה של מאסטרס לעוזרת מחקר שאפתנית בשם וירג’יניה ג’ונסון (ליזי קפלן מ”ילדות רעות”), ומשם הספיקו התסריטאים כבר להקפיץ מספר פעמים את העלילה קדימה בזמן, כדי לגולל את מערכת היחסים הסבוכה בין השניים.

עלילת העונה השלישית נפתחת באמצע שנות ה-60 על רקע המהפכה המינית בארה”ב, כשצמד החוקרים מפרסם את ספרו ושמו נודע ברבים. הם גם נמצאים בזוגיות מינית לא קונבנציונלית בעצמם, כשביל עדיין נשוי לליבי (קייטלין פיצג’רלד), אם ילדיו, המיודדת עם וירג’יניה – שבעצמה מתמודדת עם ילדיה המתבגרים.

“ביל מבוהל מילדיו, או ליתר דיוק מהאפשרות שהוא יפגע בהם פיזית באותן אופן בו אביו נהג עמו”, מסביר שין בהתייחס לסוגיית הילדים שתופסת מקום מרכזי העונה ומתכתבת עם עברו של ביל כילד שחווה התעללות. “זו הטרגדיה העמוקה של התעללות בתוך המשפחה – החרדה שגם אתה הפכת למבודד ותהיה מסוגל לפגוע בבני משפחה כי זה משהו שטבוע בך.

“כבר בעונה הראשונה ביל הטיח בפניה של אמו את ההיסטוריה של ‘המחלה של המשפחה שלנו’. הוא משוכנע שגם בו שוכנת המפלצת. כמו במיתולוגיה היוונית, ככל שהוא מנסה לברוח מגורלו כך הוא הופך לכזה. עליו להתמודד עם הזכרונות של אביו מכה אותו בסיטואציות בהן הוא ניצב מול ילדיו שלו ואפילו של וירג’יניה. בעונה החדשה ביל מתעמת עם השדים הללו וזה הולך לשנות אותו כמו שזה היה משנה לדעתי כל אדם, וההשלכות של האיפוק שהוא יפגין ילוו אותו לאורך הפרקים הבאים ויישארו כגורם מעצב בהמשך חייו. עליו ללמוד לא לפחד מעצמו”.

התמודדות רגשית ארוכת טווח כזו מתאפשרת לדמות הודות לקפיצות בזמן?

“זו אחת הפריבילגיות של הסדרה – להתבונן במערכות יחסים נבנות ומתעצבות, כמו בין ביל לווירג’יניה. וזה לא בהכרח משימה קלה עבור הצופה לעקוב כשיש פערים בזמן. אנחנו מנהלים הרבה שיחות על המצב הנתון המשתנה של הדמויות ולאיפה הנהר זורם כל פעם מחדש. ובכל הקשור לתזמון של המהפכה המינית של שנות ה-60 חשוב לזכור שהסדרה מתרחשת בסנט לואיס, מיזורי, הרחק מהזירות המרכזיות של קליפורניה וניו יורק, שם אותם אירועים קרו. ועדיין, זה לא משהו נקודתי אלא מהפכה שנבנתה בהדרגתיות”.

יש לדעתך חיבור בין הסדרה לבין סוגיות עכשוויות של מיניות?

“אני מרגיש שיש רלוונטיות למה שאנחנו חווים כיום. נכון, לכל דור הבעיות שלו, ונכון שצברנו מידע עצום עם השנים, אבל עדיין ישנן בעיות שצצות. אנחנו נבוכים שכביכול צוידנו במפה, ובכל זאת לא מצאנו את הדרך. זו סדרה מעניינת דווקא כי היא מביטה דרך זכוכית מגדלת אל ההיסטוריה אבל מתקשרת לעולם ברגע זה, האוניברסליות נטולת הגבולות היא בעצם כל העניין עבור הצופה. אם היה מדובר בסדרה מוזיאונית-ארכאית לא הייתי טורח לקחת בה חלק”.

לכתבה המלאה הקישו