הסנהדרין הגדול של אירופה מאת חן מלול

napolion-2

מדוע חיברו יהודי האימפריה המתרחבת של נפוליאון עשרות רבות של שירים וטקסטים דתיים בהם הוא הוכתר כ”נבחר האל”, ואף חגגו כל מאורע חיובי בחייו?

“וְדִרְשׁוּ אֶת שְׁלוֹם הָעִיר אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדָהּ אֶל יְהוָה כִּי בִשְׁלוֹמָהּ יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם” (ירמיהו כט, ז)).

בניסיון להשיג לגיטימציה למשטר דיקטטורי שמקורותיו בהפיכה צבאית, בחר נפוליאון בונפרטה ביהודים כמקרה מבחן תעמולתי. לאחר שביסס את מעמדו כמשחרר היהודים עם ביטול החובה לגור בגטאות, זימן ב-30 במאי 1806 אסיפת נכבדים יהודים שהורכבה מרבנים, פקידים ומנהיגים יהודים נאורים וידועים. מטרתו של נפוליאון הייתה להביא להשתלבותם של היהודים, ואף להיטמעותם המלאה בחברה הצרפתית. במיוחד היה נפוליאון מעונין שהיהודים ינטשו את דרכיהם השגויות – בעיקר, פרנסתם כמלווים בריבית נשך לנוצרים,  ויאמצו מלאכות ומשלחי-יד שיתרמו להם ולאומה הצרפתית.

על מנת לתת תוקף רשמי למסקנות האסיפה, כינס נפוליאון  אסיפה נרחבת יותר לא רק מצרפת אלא מאירופה כולה. הוא קרא לגוף החדש שהוקם בפברואר 1807 – הסנהדרין הגדול – וקבע שכמו מקבילו העתיק, עליו להיות מורכב משבעים ואחד משתתפים. שלא כבעבר, עשרים וחמישה מחבריו לא היו אנשי דת.

המסמך שהנפיק ‘הסנהדרין הגדול’, שנכתב בצרפתית ותורגם במקביל לעברית, מספק 12 תשובות מרתקות ל-12 השאלות ששיגר נפוליאון: חברי הסנהדרין ביקשו לאחוז ככל יכולתם בשני צדי המקל. הם קבעו שעל היהודים לפעול להשתלב בממלכות שבהם הם יושבים, אך בכל זאת לשמור על זהותם הדתית. הדוגמה הבולטת בהקשר זה היא טקס הנישואין: על מנת שטקס הנישואין יהיה כשר לפי הסנהדרין, על הזוג להירשם אצל פקיד ממשלתי בנוסף על הטקס הדתי שמבצע רב.

משעה שהציג הסנהדרין את תשובותיו המלומדות לשתים-עשרה השאלות ששיגר נפוליאון, שאלות שנגעו לדרך שבה החוק היהודי והחוק הצרפתי אמורים להשתלב, קרא הקיסר לפירוקו ולהקמת שש קונסיסטוריות – גופים שתפקידם לאכוף את קביעות הסנהדרין.

אם כל זה נשמע מעט מוכר לכם, אתם לא טועים. היה זה למעשה הגלגול המודרני הראשון של ‘הרבנות הראשית’ – רעיון שהתגלגל לקהילות שונות בצרפת, גרמניה ואפילו – מדינת ישראל. כהוקרת תודה על ניסיונות השילוב הבלתי נלאים של קיסר הצרפתים חיברו יהודי האימפריה המתרחבת של נפוליאון עשרות רבות של שירים, דרשות וטקסטים דתיים בהם הוכתר נפוליאון כ”נבחר האל”. הקהילה היהודית ניצלה כל הזדמנות לחגוג כל מאורע חיובי בחייו של נפוליאון: הינצלותו מהתנקשות, נצחון צבאותיו, הכתרתו לקיסר, יום הולדתו, נישואיו המלכותיים, לידת בנו ועוד ועוד ועוד.

נכתב על ידי חן מלול, עורך תוכן, אגף דיגיטל, במסגרת שיתוף פעולה של 929 עם הספרייה הלאומית

Leave a Comment