אבו מאזן באקסנט אירופאי/שלומי אלדר

Slider (52)

שאלת הפיוס בין חמאס לפת”ח קיבלה השבוע מענה, לפחות חלקי. מתברר שככל שהדבר תלוי באבו מאזן, הנושא אינו עומד בשלב זה על הפרק.

 רבים טענו שהגיעה השעה והתנאים הבשילו. חמאס רוצים שינוי, רוצים פיוס, ולראיה: “מחנה הפיוס” זכה בגדול בבחירות למועצת השורא (ההנהגה העליונה), וחאלד משעל, שנחשב למנהיג הקו הזה, נבחר למנהיג התנועה.

 אבל דווקא ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, הכריע את הכף. ראש הממשלה החדש שמינה, ראמי חמדאללה, נשיא אוניברסיטת א-נג’אח שבשכם, “יתקע”, כך מעריכים, לזמן רב את הדיונים בין חמאס לפת”ח להרכבת ממשלת פיוס.

 בחמאס, מטבע הדברים, הופתעו מהמהלך. סמי אבו זוהרי, דובר הארגון מיהר לגנות את המינוי ואת זה שעומד מאחוריו: “הממשלה החדשה ברמאללה אינה מייצגת את העם הפלסטיני, והמינוי אינו חוקי.” מעניין, אגב, לשים לב לטרמינולוגיה שבה בחר זוהרי – “הממשלה ברמאללה”, כאילו מדובר בניהול עירייה.

 מה הביא את אבו מאזן לנקוט צעד זה?

על-פניו, אבו מאזן מרצה בכך את ג’ון קרי. מזכיר המדינה האמריקאי מאמין שניתן עדיין להניע מהלך מדיני במזרח התיכון. לעומת זאת, הסכם פיוס עם חמאס עלול להעניק לראש הממשלה נתניהו את האליבי שהוא מחפש, כדי להמשיך ולטעון שאין פרטנר ושאין עם מי לדבר.

 למען האמת, מקורות בפת”ח אמרו לאל-מוניטור כי מלכתחילה אבו מאזן לא האמין שהפיוס אפשרי. זאת, לא רק משום ההתנגדות הבינלאומית למהלך כזה (חמאס נחשב כארגון טרור, כל עוד לא קיבל את תנאי הקוורטט להכרה מלאה בישראל), אלא גם על רקע המאבקים הפנימיים בתוך תנועת הפת”ח. הפצעים מהפיכת חמאס ביוני 2007 עוד לא הגלידו; ספק גדול מאוד אם, בעתיד הנראה לעין, מנגנוני הביטחון הפלסטינים יוכלו להיות מורכבים מאנשי חמאס ופת”ח חמושים. השנאה העצומה בין הפלגים לא מאפשרת שיתוף פעולה, שלא לומר אחוות לוחמים.

 למעשה, הפיוס שימש עבור אבו מאזן כקלף מיקוח. חאלד משעל היה הג’וקר של הראיס במשחק הפוקר ששיחק מול ישראל וארצות הברית. “אם לא תיוותר לי ברירה”, הוא שידר, “והמשא ומתן בין ישראל לרשות לא יתקדם, אחבור אליו ואקים ממשלה מאוחדת חדשה”, על כל המשתמע מכך.

למאמר המלא הקישו

Read more: http://www.al-monitor.com/pulse/iw/contents/articles/opinion/2013/06/abbas-turns-to-europe.html#ixzz2VOrf49eO

Leave a Comment