אגדות צפת: מי הישועות, ומי הם ישראל מרינין ואדיב שושקי?

אין מקום כמו העיר הקסומה צפת (אולי רק ירושלים), שבו נולדות, בין הסמטאות המתעקלות וצופנות הסוד, אגדות הזויות ומעשיות עסיסיות, כאלה שאפילו זקני צפת המיתולוגיים אינם יודעים להסביר את מקורן.

הנה, לכבוד החג, כמה סיפורים צפתיים. בתיאבון.

א. ושאבתם מים בששון

חדש בעולם המים! מעיין חדש התגלה בארצנו ושמו ‘מעיין הפרנסה’, והוא סמוך לציונו הקדוש של רבי משה בן מכיר, שבעין זיתים ליד צפת. ‘המים נשאבו על ידי חכמי ורבני מכון סדר היום’, מעידה התווית על מבקבקי המים הקדושים.

משה בן מכיר היה מקובל שחי בצפת במאה ה-16. הוא ייסד ישיבה קצרת-ימים שפעלה בכפר עין זיתיםוחיבר ספר הקרוי ‘סדר היום’ (ונציה 1599).

אז לרוויה, והרבה ישועות. ורק ילמדונו רבותינו, שואבי המים: האם הבקבוק הריק, בהיותו כלי המחזיק קודש, חייב גניזה? ומה דינו של הפקק?

ב. מי אתה ישראל מרינין?

מי שמע על ישראל מרינין?

צילום: יוסי סטפנסקי

אני מודה שמעולם לא שמעתי עליו וגם לא על מקום בעולם שנקרא רינין.

ואף על פי כן מתברר כי בעיר הקודש צפת יש סמטה לכבודו של איש זה, שבוודאי היה איש חשוב בדורותיו.

כתב לי יוסי סטפנסקי איש צפת:

שלט סמטה חדש יחסית, ופרטי בעליל, צץ ברובע היהודי בצפת: ‘סמטת ישראל מרינין’. האם אתה מכיר איש בשם זה הקשור לצפת? 

אם זה בצפת – מן הסתם מדובר ברבי חסידי, ולדעתי הפתרון פשוט. כיוון שזו סמטה המובילה מכיכר המגינים אל בית הכנסת העתיק של חסידי סדיגורה (שחזיתו עדיין עומדת בגאון בגן המשחקים של ילדי הרובע היהודי), טעה מי שכתב את השלט והתכוון בעצם לרבי ישראל מרוז’ין.  

אך האם גם באנגלית טעה? נראה לי שכן. כותב השלט כנראה טעה בהעתקת השם בעברית ואת טעותו זו הנציח גם בתרגום. נראה לי אפוא שישראל מרינין לא היה ולא נברא, ואם היה אשמח לדעת עליו. 

רבי ישראל מרוז’ין אמנם לא היה מעולם בצפת, אך הוא וחסידיו השפיעו עליה רבות – הוא בוודאי ראוי לרחוב ראשי ולא לסמטה פרטית…

 אגב, בלוח מחירי הדירות של אתר הנדל”ן Yad2 כבר מופיעה סמטה זו.

 

ג. מי אתה אדיב שושקי?

שמוליק שדה מיובלים, שליח עונ”ש בצפון, הצפין לצפת, ומשם הוא מדווח:

ברחוב ירושלים, הרחוב-ללא-סוף (מכיוון שהוא מעגלי), עומד מבנה משטרה ישן מימי המנדט הבריטי, המשמש כיום את מכללת צפת. מולו, בצדו השני של הכביש, השתמרו שרידי ‘פּילבוקס’ שהיווה עמדה קדמית להגנתה של משטרה זו.

 

יש בצפת לא מעט אתרי זיכרון והנצחה לקרבות שהתחוללו בה ערב קום המדינה (אפריל-מאי 1948), וגם ה’פילבוקס’ צורף לאתרי המורשת הללו והוקדש לכבודם של מגיני צפת ומשחרריה. המבנה עצמו מוברח בדלת ברזל, אף כי לא ברור על מה בדיוק צריך לשמור. מבעד לסורגים אפשר לראות את ההזנחה והלכלוך שהצטברו שם, והמראה מכוער ולא מכבד.

צילומים: שמוליק שדה
 

דרך סורגי הברזל צילם שמוליק את שלט הזיכרון הנמצא בפנים. על השלט מוזכר שמו של מפקד הכוחות הערביים. אלא מאי? שוב הסתבכנו עם השמות…

 
על המשמר, 30 בנובמבר 1951

מיהו ‘הגנרל אדיב שושקי הסורי’?

מדובר כמובן באדיבּ שִׁישָׁקְלִי (1964-1909), לימים נשיאה לזמן קצר של סוריה, שבימי מלחמת העצמאות נשא דרגות קולונל ולא גנרל. שישקלי הצטרף לפלוגות ההצלה של קאוקג’י ונחל תבוסות קשות בקרבות על יחיעם ועל צפת, מה שלא הפריע לו לשוב לארצו כמנצח, לעמוד בראש הצבא, לארגן מהפכות ולהיות ‘האיש החזק’ של סוריה.

לאחר תקופת נשיאות קצרה (1954-1953) גורש שישקלי מסוריה וסופו שנרצח בברזיל על ידי מתנקש סורי-דרוזי שנקם בו על הפצצות חוזרות ונשנות של ג’אבל דְּרוּז.

 מבט חקרני בסורגי הדלת מעלה גם הוא תמיהות.

אומן הברזל עיצב שם שלושה סמלים: סמל הפלמ”ח וסמל אצ”ל מזוהים בקלות, אך מהו הסמל השלישי? האם ייתכן שזהו עיבוד כלשהו של שתי האצבעות הזקורות שאפיינו את סמל לח”י?

ככל שידוע לי, חלקם של חיילי אצ”ל בשחרור צפת, ועוד פחות מזה לח”י, היה מזערי. עיקר הנטל נפל על אנשי ההגנה בפיקודו של מאיר מיבר ועל חיילי הגדוד השלישי של הפלמ”ח בפיקודם של משה קֶלמןואלעד פלד. זאת ועוד, לוחמי אצ”ל שהיו בעיר הסתפחו אז ל’הגנה’, נטמעו בתוכה וקיבלו על עצמם את סמכות מפקדיה.

לא ידוע על לוחמי לח”י שהיו בצפת. אבל ברוח הימים האלה, של ‘פייק ניוז’, מסתבר שלכל ארגון יש משקל שווה בתהילה…