איך לבלות במידברן ולהישאר בתחתונים מאת רועי צ’יקי ארד

למרכז לאורגיות ולחילופי זוגות לא הכניסו אותי מפני שלא הבאתי מגבת וקונדום, ובמקלחת המשותפת נשארתי בתחתונים, אבל לפסטיבל מידברן יש הרבה מה להציע מלבד עירום

burnman-1

אילן אסייג

המידברן, הגרסה הישראלית של הברנינג מן האמריקאי, תופס תאוצה כאחד מהאירועים העצמאיים הגדולים והמוצלחים בישראל. אל המידברן השני, שהתקיים באיזור שדה בוקר, הגיעו כששת אלפים איש, כך שהוא נהפך לאירוע הברנינג מן השלישי בגודלו בעולם. האלפים הקימו עיר של ממש, עם רחובות ושדרות שתי וערב, שפועלת על פי עשרת הדברות של הברנינג מן. בין החוקים, הענקת מתנות וביטוי עצמי רדיקלי, לצד הקפדה אקולוגית על איסור השלכת מים אפורים בטבע.

אבל המידברן הגיע לכותרות לא בזכות הדבר באמת יוצא הדופן שקרה בו בחמשת הימים האלה, שבהם השיער שלי ספג אחוזים ניכרים מאבק דרום הארץ, והאלפים עברו חוויות שלא הכירו. כמה ימים לפני שיצא לפועל, ולאחר שהותקנו בעבורו מיצבי אמנות על ידי מאות אנשים בהשקעה של מאות אלפי שקלים, המשטרה החלה לעשות בעיות. בשלב מסוים הפקת האירוע הוקפאה והאירוע עמד בסכנה. בתקשורת דיברו על כך שהמשטרה דורשת לשים מצלמות במקום כדי למנוע התערטלות בפומבי ליד הילדים במקום. גם לאחר שהאירוע אושר, המאבק עם המשטרה תרם לכך שהשערים נפתחו באיחור של שעות רבות לכניסת קהל. ביום שלישי שעבר, השתרכו תורים של קילומטרים ארוכים בדרך המדברית המובילה מהכביש הראשי, ובממוצע אנשים חיכו ביום של ארבעים מעלות כשש שעות במכונית עד שקיבלו את הצמיד המובטח.


burnman-2

אילן אסייג

אבל התורים האלה רק הראו את היופי של מידברן: בכל הפקק המהולל, איש לא עקף, ואיש לא צפר. אנשים ישבו על המכוניות וניגנו, אחרים שיחקו שחמט או הפריחו בועות לשמח את התקועים בפקק. הצרה גם חשפה את כוח האירוע. כדי להסביר לשופטים ולמשטרה שלא מדובר במסיבת סמים ומין, כפי שתיארו בהתחלה, הם הציגו מכתבים של דמויות כיזם יוסי ורדי וזוכה פרס נובל לכימיה, מיכאל לויט. על יוסי ורדי אמרו לי אנשי הארגון “הוא ברנר אמיתי”, שזו המחמאה הגדולה ביותר שהם יכולים לתת.

המזל הגדול הוא שבניגוד לציפיות ולידיעות על כך שהמשטרה תציב מצלמות ותצפה בקהל, לא ראיתי שוטר אחד במקום. בסופו של דבר סוכם על הצבת מצלמות אבטחה בחוץ, כשהצילומים ינתנו למשטרה רק במקרה של בעיה. אפילו שמעתי מחמאות לראש המחוז הדרומי, יורם הלוי, מצד המארגנים. אף שהקהל שמר טינה למשטרה, והרבה התחפשו לשוטרים כדי למחות

burnman3

אילן אסייג

אותי הסיע לאירוע מהנדס מכונות חביב בשם אבי, שמצאתי בדף חיפוש הטרמפים בפייסבוק. בגדתי בו בתור הגדול, והתחלתי לצעוד ברגל כחמישה קילומטר עד למחנה שלנו, שהוא אחד מכמאה מחנות במידברן. אני הייתי במחנה חופשי, אבל רוב המחנות היו מחנות נושא: מחנה הפי אן־בירת’די למשל העניק מתנות ואלכוהול לאנשים שאין להם יום הולדת, מחנה הדואר “פוסט טראומה” יצר רשת דיוור בין המחנות, על ידי אומגות ושליחים עם קרני צבי. הוא גם יצר בולי ברנינג מן, וניסה לשחזר ביורוקרטיה לא אפשרית. מיד עם הגיעך, פקיד נזעם צעק עליך “נפלו לנו המחשבים” והפיל דגם של מחשב לרצפה, מחנה “כנאפה וכנפיים” הגיש כנאפה בשקיעה, וברור מה עשה מחנה “בלאדי מרי ובייקון” או “השכר חבר”. והיו גם מחנות של חרשים, שבין השאר יזמו תחרות קללות בשפת סימנים.

אך היופי היו יוזמות פרטיות. ילדים שהחליטו סתם כך להתיז עליך מים במדבר החם, קרון מזמוזים על אופניים, מישהו שעקב אחרי אנשים עם מגבר ועשה להם מסיבה פרטית. אין גבול לנדיבות וליצירתיות.

burnman-4

אילן אסייג

חמשת הימים במידברן הם לפרקים לא פשוטים, במיוחד השירותים הכימיים או הקושי להתקלח. לקח לי זמן לגלות את השטיפל’ה, אחד המחנות הפופולריים. אתה מגיע עם בקבוק שני ליטרים. אם אתה בא לבד, מוצמד לך בן זוג כדי שתשטפו זה את זה. לי הוצמדה עלמה עם ברזלים בשיניים. אתה עולה על דוכן, אחד מעשרה, וסביבך כולם ערומים באוויר החופשי. ואז במכשיר מיוחד אתם מתיזים זה על זה במשך כמה דקות נעימות. הייתי מהיחידים שנותרו בתחתוניהם, במה שראיתי כג’נטלמניות. לאחר מכן, נחתי ב”אפטר־ווש” הצמוד. שם שוחחתי עם ידידה, עד שהחל להידבק אליה הבחור שהתיז עליה קודם. היא סיפרה שמבין האנשים החביבים הנחמדים במידברן, יש גם כאלה שמפרשים את הפתיחות כהזמנה, למשל על ידי דרישת חיבוקים. זה לא הרתיע את הבחור. בסוף, היא הלכה למחנה שלה.

יש סקס במידברן, אף שהוא לא מרכז העסק, אלא עשרה אחוז מהחוויה. מרכז הסצינה מתרחשת במחנה הפרי־לאב, מרכז לאורגיות ולחילופי זוגות. אני ניסיתי להיכנס (בשביל מנויי “הארץ”) ואפילו בורכתי “ברוך הבא הביתה” על ידי בחורה בכניסה, אבל התקנון הקשיח, שכלל עשרה סעיפים, לא התיר לי להגיע פנימה. חוץ מזה שלא הבאתי מגבת וקונדום, ניתן להיכנס רק עם בן או בת זוג פעילים. למחרת פגשתי את ידידתי ת’ חובבת האורגיות. היא ניסתה להיכנס וכעסה שלא הוכנסה, כי הניחה שכאשה התקנון לא מכוון אליה. התגובה השלילית לא עניינה אותה, והיא התגנבה דרך היציאה. בסוף, נלכדה על ידי המארגנים וסולקה מהמקום לנצח. בכל זאת דיווחה שהצליחה לחדור לשתי אורגיות. הלכתי גם לסדנת בלואו־ג’וב במחנה “סטרייט פריינדלי”, שהיתה מאכזבת כי המודל נעדר ברגע האחרון, וההרצאה נהפכה לתיאורטית. בשלב מסוים, בחור מחופש לחתול הסביר ש”מין

אוראלי זה כמו חומוס, עושים את זה באהבה או לא עושים את זה בכלל”, משפט לקחת אתך.

burnman-5

אילן אסייג

אלה שהיו במידברן הקודם אומרים שהפעם היה הרבה פחות עירום בשטח הציבורי בגלל בקשת המשטרה. אם באופן מסורתי רקדו ערומים ברגעי השיא של המידברן – שריפת האיש הבוער והמקדש – הפעם זה לא קרה.

בין ההופעות והמיצגים, במידברן סקול התרחשו הרצאות כל היום. אני הגעתי להרצאה מעניינת על הקשר בין עקרונות הברנינג מן לעקרונות האיסלם הסופי. “המידברן הוא אירוע שבו האנושות חוגגת שיש לה שכל, מיקסמו את הטכנולוגיה למשהו ססגוני וחסר שימוש, זה לונה פארק אנושי”, הגדיר חבר.

burnman-6

אילן אסייג

השאלה המרכזית שהעסיקה אותי, היא איך ההתנהלות האוטופית והחופשית הזו של כמה ימים תשפיע על הישראלים. האם אחרי זה האנשים המקסימים שפגשתי יוכלו לשוב לחייהם הדורסניים, להיות עורכי דין שיסלקו מישהו מהבית, או להשתתף במבצע הבא. איך במדינה שאחראית לכל כך הרבה עוולות, עם כל כך הרבה מעמדות אתניים, יכול לשגשג דבר חופשי ופרוע כמו המידברן? ואולי מדובר במשהו שהוא כמו מסיבת רווקות ענקית, רגע של שחרור לפני השיבה לחיים המונוטוניים.

רבים אמרו לי שהמידברן שינה אותם. אבל מישהי שפגשתי, שעומדת להיכנס בקרוב לעבודה חדשה ומפרכת שהיא לא ממש רוצה, סיפרה שפגשה מישהו מעבודתה העתידית שהסביר לה “ברוכה הבאה לחיים. אנחנו אנשים שעובדים קשה בעבודה רווחית שאנחנו שונאים ומגיעים לאירועים כאלה אחת לכמה זמן להוציא את הכסף”. לעומתה, מיכל כץ מחיפה, שהיתה ממארגנות המידברן, סיפרה שההגעה שלה לברנינג מן האמריקאי שינתה את חייה, ושהיא פועלת ברוח הזאת גם בעולם האמיתי. היא אירגנה אתר קהילתי בשם “נא להפריע” בשכונת הדר שכולל למשל החלפת ארוחות בין שכנים.

burnman-7

אילן אסייג

אבל גם אם ככל הנראה המידברן לא יציל את ישראל מעצמה, בזמן האירוע, הוא עושה דברים לאדם, יותר מרוב אירועי התרבות והקהילה שאני מכיר, וממלא אושר גדול אלפי אנשים לכמה ימים, דבר שאין להמעיט בערכו. שוחחתי עם מישהי בזמן שלידנו חבורת בנות גוזמת את הערווה של מישהו, לפני שתמשיך לקורבן הבא. “תראה איך אנחנו מנהלים שיחה בזמן שמישהו פה עם ביצים בחוץ”, אמרה לי מרואיינת. “כל כך כיף לגלות שזה לא מפריע לי”.

burnman-8

burnman-9

פסטיבל מידברן 2015אילן אסייגאילן אסייג

הכתבה פורסמה באתר הארץ ב 5-22-2015