איפה נמצא המיעוט הנרדף ביותר על כדור הארץ/ ג’פרי סטרן, אטלנטיק

 

כך נראים חייה של אחת הקבוצות האתניות הנרדפות ביותר בכדור הארץ

יינו שאתם חיים באפגניסטן. אבות אבותיכם חיו שם מאות שנים, אבל אתם מיעוט. למעשה, אתם מיעוט כפול, מפני שדתכם שונה מזו של רוב האוכלוסייה, וגם המראה החיצוני שלכם שונה מזה של רוב האוכלוסייה”.

בשנות ה–90 של המאה ה–19 עולה לשלטון האמיר אבדור רחמן. זהו מלך הנוטר טינה מיוחדת לבני עמכם, וכדי לשלוט בשטחיו ולכפות ציות על קבוצות בעייתיות באמצעי הפחדה, הוא משתמש בכם כדוגמה, למען יראו וייראו. בני עמכם הם מטרה נוחה – בעלי האמונה השונה, בעלי המראה השונה.

רבים מכם בורחים, אבל מיליונים מכם לא. כה רבים מבני עמכם נהרגים, שאתם מאמינים שפחות ממחציתכם שרדו. אפילו פסלים שנראים כמוכם מותקפים. במהלך המאה הבאה, אלה מכם ששרדו נדחקים אל שולי החברה. המלך הקשה על בני עמכם להתקבל לאוניברסיטה וקבע תקרה לדרגה שתוכלו לקבל בצבא.

בהמשך, קבוצה שנקראת “הסטודנטים”, או הטליבאן, תשתלט על המדינה ותכריז כי חובתו של כל אפגני היא להרוג את בני עמכם. עם זאת, דמיינו לעצמכם שנמניתם עם בני המזל, ואתם בורחים לפני שהמלך או הסטודנטים מגיעים אליכם. אתם נמלטים למדינה השכנה.

 Slider (77)

ילדות חזאריות במערה בבמיאן, אפגניסטן, בדצמבר 2001. הטליבאן הכריז כי חובתו של כל אפגני להרוג את בני עמן

 

מדינה מספר 2

איראן היא מדינה שבה, למרבה המזל, כולם בני אותה דת כמוכם – השיעה. אתם חושבים ששם תתקבלו בברכה. שם אתם עדיין נחשבים למיעוט אתני, אבל אתם כבר לא מיעוט דתי.

ואז מתחוללת מהפכה, ואחריה מלחמה, ואז המלחמה מסתיימת. אנשים קמים מההריסות ונזכרים שהכלכלה שלהם לא במצב טוב. מוטלות סנקציות. ובני עמכם, בעלי המראה השונה, הם המטרה לעיקר הזעם. אין מספיק משרות לכולם, אז למה שבני עמכם יזכו בהן? אתם לא המהגרים היחידים, אבל אתם המהגרים שניתן לראות שהם מהגרים אם רק מסתכלים.

במדינת המקלט שלכם הפכתם לאויבי העם. שוב אתם נאלצים לעזוב.

מדינה מספר 3

חלקכם עוברים לעיראק. שם השיעים לא בשלטון, אבל לפחות יש הרבה מהם. בנוסף, בעיראק יש אתרים שיעיים חשובים, כך שאף על פי שאתם חשים בזרות הפיזית, אתם יכולים להעמיד פנים שמצאתם בית רוחני. בעיראק שולט רודן חזק ומטיל אימה, אבל לא נורא, אתם מוגנים.

עד הרגע שאתם כבר לא מוגנים. הרודן יוצא למלחמה מטופשת והופך לאויב השלום, לסרטן בגוף האזור. עיראק היא מדינה מנודה והרודן שלה הוא אדם פרנואידי החושש שאלו שאינם כמוהו יבגדו בו בקרוב. הוא שונא את איראן, ויודע שבני עמכם היו שם. ואף על פי שגורשתם מאיראן, הרודן חושב שאתם מרגלים למענה.

שוב אתם נאלצים לעזוב.

מדינה מספר 4

בסוריה המצב הפוך – יש הרבה יותר סונים משיעים, אבל העלאווים, הנמנים עם הפלג השיעי, בשלטון. אתם מוצאים לכם בתים בקרבת מקדש, ושוב מתיישבים. סוף סוף אתם מוגנים וחופשיים, אפילו שעברתם ארבע מדינות ואין לכם מסמכים, כך שאינכם יכולים לעזוב.

ואז סוחפת את האזור התקוממות עממית ונשיא הארץ החדשה הזאת רואה את ראשי המדינות סביבו נופלים בזה אחר זה. הוא נחוש בדעתו להישאר. הוא מדכא את אלה שמתנגדים לו; הוא חסר רחמים והחלטי. הוא הורג את מתנגדיו המיליטנטים ואת אלה החשודים במיליטנטיות. עד מהרה הוא הורג כל כך הרבה אזרחים, שקשה להאמין שאינו הורג אזרחים בכוונה תחילה.

דבר נורא מתחולל לנגד עיניכם, אבל זה עוד לא הנורא מכל. הנורא מכל הוא שהנשיא שאחראי לכל ההרג הזה הוא בן הדת שלכם. אלה שנהרגים הם הסונים.

הסונים כועסים, חבולים ולהוטים. הם ראו את גופות יקיריהם נקרעות לגזרים, וכשהם מסיבים את עיניהם מהשחיטה, הם רואים אתכם, בעלי המראה השונה. אלה שמאמינים במה שהוא מאמין – זה שביצע את הטבח. הקורבנות חושבים שאתם אוהבים את האיש הרע הזה. משפחתו נותנת לכם לחיות בארץ הזאת, אז ודאי שאתם עוזרים לו. אתם מספקים לו מידע. או שאולי עדיין לא, אבל בקרוב כן. וכך חלק מהקורבנות מגיעים לפתח ביתכם ודורשים לגרש אתכם משם.

נותרתם כאלף איש בלבד. גורשתם מבתיכם, אתם חיים במגרש חניה ליד מקדש ואתם צופים במעגל המרגמות המכתר אתכם, מתהדק יותר ויותר סביב משפחתכם. ואז אתם צופים במרגמות שפוגעות במשפחה שלכם. אתם צופים בבני עמכם מתים במדינה רביעית. אתם רוצים לברוח, אבל לא יכולים. אין לכם מסמכים, זוכרים? ברגע שתצאו מהמדינה, אתם לא חוקיים. אז אתם יושבים במגרש חניה וצופים בבני עמכם מתים, כי אפילו שלא בחרתם צד במלחמת האזרחים הזאת, בחרו אותו בשבילכם.

אתם חזארים. משמעות שמכם היא “אלף”, ואתם חווים מחדש את המיתוס המכונן שלכם. אתם נראים אסייתים מפני שאבות אבותיכם באפגניסטן היו עולי רגל בודהיסטים, או מפני שאתם צאצאי ג’ינגיס חאן, או גם וגם – מבחינה היסטורית הדעות חלוקות.

אתם מוסלמים, אבל אתם שיעים. משמעות הדבר היא שבאפגניסטן האמנתם באל הנכון, אבל בדרך הלא נכונה. באיראן האמנתם בדרך הנכונה, אבל נראיתם לא נכון. בעיראק, וכעת בסוריה, הייתם בצד הלא נכון בשני המובנים.

אף פעם לא הרגשתם בנוח בסביבת מגוריכם, כי תמיד נראיתם שונים. ותמיד חשדו בכם מפני שדרך אמונתכם שונה. אלה מכם שניחנו בתווי פנים עדינים, הדומים לאלו של בני מוצא אחר, מנסים להשתמש בכך.

אבל עכשיו אתם לכודים. נדדתם מערבה עוד ועוד, ואם תמשיכו להתקדם מערבה, תגיעו לים התיכון. שרדתם טבח באפגניסטן, מהפכה באיראן, רודן בעיראק ועכשיו מלחמת אזרחים בסוריה. תמיד הייתם הראשונים שנפגעו, אבל תמיד יכולתם להמשיך עוד קצת מערבה. עכשיו לא..

למאמר המלא הקישו

 

Leave a Comment