ארץ הקודש: ספינה שומרת שבת; השגחת הבורא; קאוצ’ינג

 

א. הַסַּפָּנִים זֶה חֹמֶר מְיֻחָד

זוכרים את התמונות שפרסמתי כאן לאחרונה, על עגלת אוכל ניידת באילת שנמצאת בהשגחת הקב”ה?

אז יש לנו כמה השלמות, גם בקשר לאילת וגם בקשר לכשרות בהשגחת הקב”ה.

צילום: אמי פרי

נתחיל באילת. לאחר שהעמקתי חקר בסוגיה הבנתי שיש כנראה משהו באוויר הקדוש של עיר זו שמייצר מוזרויות כאלה.

נזכרתי שלפני כשנה פרסמתי בבלוג תמונות על מכונית קדוּשה ניידת, שחונה באילת ומעמיסה על כתפיה הדלות את בית המקדש, את הגאולה ואת המשיח, גמלים וכבשים ומה לא.

צילומים: זאב ערבות

 

ולפני שבועיים קיבלתי את התמונה ההזויה הזו, על ספינה שומרת שבת, שגם היא עוגנת לחופי אילת.

להגיד על ספינה שהיא שומרת שבת, הרי זה כמו להגיד שהמכונית שומרת שבת או שהמקרר שומר שבת, אבל ‘באילת, באילת’, כפי שכתבה דליה רביקוביץ, ‘פה נוסעים רחוק, נוסעים רחוק’…

 

ו 
ב. בהשגחת בורא עולם

יכול להיות שמקור ההשראה לתעודת הכשרות בהשגחת הקדוש ברוך בכלל נמצא בירושלים, אצל ‘משה פלאפל’, שברחוב שטראוס. טובה הרצל, שמעידה שהפלפל הזה מעולה ובאמת ‘בטעם של פעם’, צילמה את הצהרת הכשרות שלהם:

ההכשר במקום זה הוא מהדרין באחריות בעל המקום. בהשגחת בורא עולם בלבד.

האמת? כל הכבוד! בכל הדורות ובכל המקומות יהודים שומרי מצוות תמיד סמכו על מהימנותו של האדם שהגיש להם את האוכל, ואם הוא אמר שהאוכל שלו כשר האמינו לו ולא פשפשו במטבחו.

באף מסעדה, בית מרזח או בית מלון בבעלות יהודית, בפולין או בליטא, במרוקו או בתימן, באיטליה או בהולנד, לא היו תלויות על הקיר תעודות כשרות, וגם לא היה מי שיחלק אותן ויגבה עליהן סכומי עתק. מי בכלל שמע על ‘תעודות כשרות’ במאות ה-18 או ה-19? אז אולי כדאי לחזור לשיטה הישנה של חזקת נאמנות, ופשוט להאמין לאנשים שאומרים שהאוכל שלהם כשר? ואם הם משקרים אז שהעבירה תהיה על הראש שלהם…

צילומים: טובה הרצל

ג. קאוצ’ינג על קברי צדיקים (+שידוך)

מהסלט הזה, שכולל צוות מאמנות אישיות בהדרכת גדולי הדור, שידוך טוב כנראה כבר לא ייצא…

בכל מקרה הנסיעה היא ביום חמישי הקרוב.

צילום: ישראל ויינגולד
 

You might