באה מאהבה מאת אסף נבו

 

מעולם לא הייתי חלק משיגרת ההרס העצמי של הרוקנרול. אני בחורה וולשית פשוטה, שתמיד מנסה להסתכל על חצי הכוס המלאה” • אחרי שהחלימה מניתוח במיתרי הקול, הפכה את הצרידות לסמלה המסחרי ותפסה בעל מולטי־מיליונר, אגדת האייטיז בוני טיילר מגיעה לישראל

טיילר. “נדמה שבכל שנה אני מופיעה יותר ויותר, ואני מאוד אוהבת את זה צילום: 

10 דקות אחרי סיום הראיון עם בוני טיילר הגיע טלפון מודאג מיחסי הציבור שלה בישראל. מסתבר שהשאלות על ה־BDS ועל רוג’ר ווטרס הוציאו משיווי משקל את הזמרת, שתופיע כאן בעוד שבועיים, לראשונה בחייה. “מה זה בכלל BDS? לא שמעתי על משהו כזה אף פעם”, אומרת טיילר (65) בקולה המחוספס המוכר. “אני מדברת בכנות, זאת האמת לאמיתה. למה שיפנו אלי בכלל? מה הם עושים? איך אמרת שנקראת התנועה הזאת?”

BDS. זה קמפיין בינלאומי שקורא להטלת חרם על ישראל. 

“BDS? אוקיי. לא שמעתי על זה כלום, אבל אני אשאל את המנהלים שלי”.

ועל הפעילות של רוג’ר ווטרס מפינק פלויד להרחיק אמנים מלנחות בישראל שמעת?

“באמת? למה? מעולם לא שמעתי על זה. אני אצטרך לבדוק את הדברים האלה עם המנהל שלי, אשאל אותו על זה. בכל מקרה, אני באה לישראל להופיע, והקהל עומד ליהנות ממש כמו בלונדון. אני מצפה לשתי ההופעות האלה אצלכם. ממה שאמרו לי, המצב בישראל מעולה. אני מצפה מאוד להופעות בתל אביב. יש לי להקה מעולה שמלווה אותי כבר כמה שנים טובות וכובשת את הבמה. המופע שלנו מלא באווירה טובה”.

איך לא. זמרת הפופ־רוק הבריטית־וולשית היתה אחד הקולות המכוננים של האייטיז, לצד ג’ורג’ מייקל הצעיר, מדונה בתחילת דרכה, בוי ג’ורג’ והחותלות ברגליים. ההגשה הצרודה שלה, שסטתה מהיורו־פופ המסונתז, והפריזורה המחומצנת והנפוחה מיצבו אותה בחצי הדרך בין כוכבת נוצצת לעורכת דין מצליחה.  

היא הביאה למצעדים, או כפי ששוש עטרי ז”ל נהגה לומר “חם היישר מהתנור”, צמד להיטי ענק: “Total Eclipse Of The Heart” ו”Holding Out For A Hero”. הראשון העניק לה שתי מועמדויות לפרס הגראמי, והשני פיאר את סרט הריקודים הפופולרי “פוטלוס”. הרפרטואר שלה כולל גם את “It’s A Heartache” מסוף שנות השבעים, הלהיט שפתח לה את הדלת לאמריקה, “Lost In France”, שהיה להיט הפריצה שלה בבריטניה, וכן “Have You Ever Seen The Rain”, “The Best”, “Take Me Back”, “”If You Were A Woman והדואט עם הכוכב שייקינג סטיבנס’ “A Rockin’ Good Way”. 

אז למה היא לא היתה כאן מעולם, עם כל השירים הנפלאים האלה? “כי מעולם לא הזמינו אותי לבוא”, היא עונה בפשטות. עכשיו הגיעה ההזדמנות לתקן את העוול ההיסטורי. טיילר תופיע בהאנגר 11 בתל אביב ב־6 בפברואר, ולמחרת בהיכל התרבות בתל אביב. 

מה את יודעת על הקהל הישראלי?

“לא הרבה, אבל אני בטוחה שיהיה לכולנו כיף. מה הישראלים אוהבים? אולי תספר לי? הם מצפים לנו בכלל? מתכוננים? הם מוכנים לערב גדול?”

זה קהל חם שאוהב לשיר ולרקוד. יודעים לעשות קבלת פנים. 

“זה נהדר. אתה חושב שהם ירצו לשיר איתי את המילים? זה נהדר. כי רוב המופע מוקדש ללהיטים שכולם מכירים, אני מתחברת לכמיהה של הקהל ללהיטים הישנים. כולם אוהבים לשיר ולרקוד את המוסיקה של האייטיז. זאת באמת נוסטלגיה שמעלה מחדש זיכרונות טובים ועושה כיף. 

“אף פעם לא נמאס לי לשיר את השירים הישנים שלי. אבל יהיו גם שלושה או ארבעה שירים מהאלבום האחרון שלי, ‘Rocks and Honey’, שיצא לפני ארבע שנים. עכשיו אני מקליטה אלבום חדש בנאשוויל, אבל לא אכניס שירים ממנו להופעות עד שאסיים אותו”.  

*   •   *   •   *

היא נולדה ביוני 1951 בשם גיינור הופקינס, בעיירה סקוון שבדרום־מערב וויילס. אביה, גלנדוור, היה כורה פחם, ואמה, אלזי, עקרת בית. הם היו פרוטסטנטים אדוקים, והביאו לעולם שישה ילדים – ארבע בנות ושני בנים.

את ההופעה הראשונה שלה כילדה ביצעה טיילר בכנסייה, כששרה מזמור תפילה. במקביל נחשפה בבית לשירים של אלביס פרסלי, פרנק סינטרה והביטלס. בהמשך סימנה דווקא את טינה טרנר כהשפעה הגדולה עליה. “אני אחת ממעריצותיה הגדולות ביותר”, סיפרה בעבר. “היא השפיעה עלי מאוד בבחירה להיות זמרת והיוותה עבורי מודל לחיקוי. במובן מסוים, היא נתנה לי את הביטחון לבחור בעצמי את החומרים שאשיר”.

היא נשרה מהלימודים בתיכון והחלה לעבוד במרכול. בגיל 18 השתתפה בתחרות כישרונות מקומית והגיעה למקום השני, הישג שדחף אותה לפתח את קריירת השירה. בעקבות מודעה בעיתון הפכה לזמרת הליווי של בובי וויין והדיקסיז, ובהמשך הקימה להקת שירי נשמה משלה בשם “אימג’יניישן”. 

מכיוון שלא רצתה שיבלבלו אותה עם זמרת הפולק הוולשית מרי הופקין, בחרה בשם הבמה שרין דיוויס. לפני שהתגלתה, היא שרה שבע שנים בלהקות מקומיות בוויילס. ב־1975 קלט אותה צייד הכישרונות רוג’ר בל, כששרה עם להקתה במועדון בוויילס. הוא הזמין אותה להקליט בלונדון תקליט ניסיון, וכעבור חודשים אחדים חתם איתה על חוזה ההקלטות הראשון בחייה, בחברה הנחשבת RCA, תחת השם בוני טיילר.

“את השם בחרתי בעצמי, אחרי שחיפשתי בעיתונים שמות פרטיים ושמות משפחה, וחיברתי בין ‘בוני’ לבין ‘טיילר’, שמצאו חן בעיניי. אבל בחיים הפרטיים שלי אני גיינור. האחיינים והאחייניות שלי מכנים אותי ‘דודה גיינור'”.

באלבומה הראשון, “The World Starts Tonight”, שיצא ב־1977, נכללו הלהיטים “More Than A Lover” ו”Lost In France” (סינגל שהושק במפגש עם עיתונאים בטירה עתיקה בצרפת). האלבום שבא אחריו, “Natural Force”, כלל את הלהיט “It’s A Heartache”, שפתח לה את הדלתות בארה”ב.

בין שני האלבומים עברה טיילר ניתוח להסרת יבלות שהתפתחו על מיתרי גרונה, הליך רפואי שהפך את קולה לצרוד. התקלה שעלולה היתה לסיים לה את הקריירה הפכה לסימן ההיכר המסחרי שלה, ולמעשה הקפיצה את המניות שלה. 

“אחרי הניתוח הייתי אמורה לשתוק שישה שבועות שלמים, אבל היה קשה לי לא להוציא הגה בכלל, כי אני דברנית מטבעי. אז דיברתי, וזה הפך את הקול שלי לצרוד עוד יותר. עם הזמן, הצרידות הפכה לדבר הכי מזוהה אצלי. בהקלטות שבאו אחרי הניתוח כבר הרגישו בשינוי, אבל מבחינתי זה עשה לי רק טוב שהקול שלי יצא ככה. הוצאתי אז את ‘It’s A Heartache’, ששלוש זמרות אחרות הקליטו לפניי ולא הצליחו איתו. הביצוע שלי, עם הקול הצרוד, הפך ללהיט”.

חשבת אי פעם לנתח את הגרון שוב, כדי לגרום לקול לחזור לצלילות שלו?  

“לא לא. אי אפשר לעבור את הניתוח הזה פעמיים ואי אפשר לתקן. אני אוהבת את הקול שלי כפי שהוא, ונדמה לי שכולם אוהבים אותו כך. זה מה שיותר חשוב מבחינתי”. 

*   •   *   •   *

ב־1983 היא כבשה שיא חדש – בזכות מפגש עם המלחין והמפיק ג’ים סטיינמן, שהיה אחראי ללהיטי ענק של להקת אייר סופליי, הזמר מיטלוף והרכב הרוק סיסטרז אוף מרסי. “זה אחד הדברים הכי מרגשים שקרו לי בקריירה, ולמעשה הדבר הכי טוב – העבודה עם ג’ים באותן שנים. אהבתי את השירים שהוא כתב והפיק למיטלוף, ומאוד רציתי לעבוד איתו. בחברת התקליטים שלי אמרו שהוא לא יסכים, ואני התעקשתי שיפנו אליו, כי עד שאתה לא שואל, אתה לא יודע. אני זוכרת שאמרו לי לא לפתח ציפיות. 

“כעבור שלושה שבועות ג’ים הזמין אותי אליו לפגישה באמריקה. הוא אמר לי שהוא אוהב את הקול שלי, והיה בינינו חיבור טוב. בדיוק באותו יום הוא ישב לסיים שיר שהתחיל לכתוב שנים רבות קודם לכן – ‘Total Eclipse Of The Heart’. כשהוא גמר, הוא נתן לי להקליט אותו”.

באייטיז. “אני אוהבת את הקול שלי כפי שהוא, ונדמה לי שכולם אוהבים אותו כך” // GettyImages

השיר המדובר, בלדת רוק חודרת שטיילר צורחת מכל הלב, נחת במקום הראשון במצעדים בבריטניה ובארה”ב. גם בישראל הוא ליווה אינספור חתנים וכלות בדרכם לחופה. “זה שיר נצחי שכולם מכירים”, היא מתמוגגת. “עד היום אני אוהבת מאוד לשיר אותו”.

טיילר היתה מועמדת לגראמי שלוש פעמים, בין היתר על ביצוע הפופ וביצוע הרוק הטוב ביותר לזמרת – על “טוטאל אקליפס”, אבל לא זכתה. “המועמדויות לגראמי הן הדבר שאני הכי גאה בו בכל הקריירה שלי”, היא אומרת. “מכל מה שעשיתי והשגתי – זה היה השיא”. בנוסף היתה מועמדת שלוש פעמים לפרס ה”בריטס” הבריטי. 

היא מכרה לא פחות מ־40 מיליון עותקים ב־40 שנות קריירה, ממוצע של מיליון בשנה. הרזומה המפואר שלה כולל 16 אלבומי אולפן ו־83 סינגלים, שהמצליחים בהם זכו למעמד של זהב ופלטינה ברחבי העולם, כולל בריטניה וארה”ב. להיטה הזכור ביותר מ־1983, זה שברשת גימל נקרא “ליקוי מלא של הלב”, נמכר כסינגל ביותר מ־6 מיליון עותקים.

היא חתומה גם על 30 אלבומי אוסף (“בכל פעם שאני מוציאה אלבום חדש, חברת התקליטים הקודמת שלי מוצאה לי אוסף להיטים”), שני אלבומי הופעות חיות ופסקולים של סרטים.

“התמזל מזלי לככב בעידן שבו תקליטים נמכרו בהמוניהם. חברות התקליטים היו אז גדולות וחזקות. זה היה מרגש, כי בכל יום יכולתי להתקשר לחברת התקליטים ולשאול כמה עותקים מכרתי עד אותה שעה. לפעמים הגענו ל־52 אלף עותקים ביום אחד.

“היום אלבומים כבר לא נמכרים בכמויות האלה, הכל עובד סביב הופעות חיות. תודה לאל, אני אוהבת להופיע, תמיד הייתי אמנית שמופיעה הרבה. הפסקתי לספור כמה הופעות אני עושה בשנה. מדובר בעשרות. ממש לאחרונה סיימתי סיבוב בגרמניה עם 11 הופעות, אחר כך אופיע קצת באנגליה ובישראל, ויש לי גם הופעות סגורות באוסטרליה, ניו זילנד ודרום אפריקה. אני כבר בת 65, אבל נדמה שבכל שנה אני מופיעה יותר ויותר. זה לא נגמר, ואני מאוד אוהבת את זה”.

ההצלחה סידרה אותך כלכלית? 

“לא הכל זה כסף בעולם הזה, אתה יודע. יש בזה כסף טוב, כמובן, חייב להיות, כי אני נוסעת ברחבי העולם עם להקה וצוות. אבל מה שיותר חשוב לי מהכסף זו ההתרגשות מזה שאני עומדת על הבמה. אני חושבת שזה משהו שנעוץ עמוק באישיות שלי.

“נכנסתי לעסק הזה כדי לשיר, לא כדי להיות מפורסמת. החלום שלי היה להיות זמרת, ושרתי ברמה מקומית הרבה לפני שהתפרסמתי. למזלי התגליתי בסופו של דבר והפכתי לזמרת בינלאומית, שמופיעה בכל העולם. זה מה שחלמתי לעשות, ואם עוד משלמים לי בשביל זה, זה נפלא”.

את מקבלת היום את הכבוד שמגיע לך?

“אני מקבלת מספיק כבוד מעמיתיי למקצוע, וחשוב מכך, מהמעריצים שלי, שתמיד תמכו בי מאוד, וזה מה שיותר חשוב לי”.

בבריטניה עדיין משמיעים אותך ברדיו? 

“אני שומעת רדיו בעיקר במכונית, ושמה לב שמשמיעים בעיקר את האמנים החדשים והצעירים, שרבים מהם מצוינים. אין מה לעשות, אתה לא יכול לזכות בכל. לפעמים משמיעים גם את הוותיקים – כמוני, כמו רוד סטיוארט. אני נמצאת במקצוע כל כך הרבה שנים, למעריצים שלי מפעם כבר יש ילדים. לחלקם אפילו נכדים. אני יודעת שהם משמיעים להם שירים שלי, ואני בטוחה שהצעירים אוהבים אותם”.

מיהם חברייך בתעשייה? עם מי את בקשר?

“עם חברים בלהקות משנות השמונים, למשל חברי להקת ‘סמוקי’, שהם חברים יקרים שלי, ‘המודי בלוז’, חברי ‘מידל אוף דה רואד’ ועוד רבים וטובים”. 

גם את מרגישה שהמוסיקה היום היא צל חיוור של השירים מהעבר? 

“לא תמיד. אני אוהבת מאוד את ג’יימס ארתור (זוכה ‘אקס פקטור’ הבריטי ב־2012; א”נ). יש לו אלבום חדש נהדר, השני שלו, וזה הדיסק האחרון שקניתי. אני חושבת שהוא זמר גדול עם יכולות טכניות גבוהות וטקסטים טובים”.

*   •   *   •   *

לפני שלוש שנים וחצי ניסתה טיילר לחזור לתודעה בדרך מקורית, כשהסכימה לפנייה הרשמית של איגוד השידור הבריטי, ה־BBC, לייצג את הממלכה באירווזיון. אחרי ששיגרה לאנשיו עותק מאלבומה הטרי “Rocks and Honey”. ב־BBC הקשיבו והציעו לה לייצג את בריטניה בתחרות עם הרצועה השלישית באלבום – “Believe In Me”. 

רבים ממעריציה תמהו מה לכוכבת בינלאומית עם להיטי ענק ולתחרות האירופית הטראשית, אבל טיילר התעקשה. כנציגת בריטניה, ממייסדות התחרות, היא שובצה אוטומטית בגמר, אבל סיימה במקום ה־19 המאכזב, עם 23 נקודות בלבד. 

“ידעתי שלא אזכה, אבל רציתי לנצל את הסיקור התקשורתי הגדול שמקבל האירוויזיון כדי לקדם את האלבום החדש שלי”, היא מסבירה. “וזה עבד. לא ציפיתי לקבל יותר נקודות, כי האירוויזיון כל כך פוליטי. זה נראה כאילו מדינות הצביעו למדינות הידידות שלהן לפי גושים. לנו, הבריטים, יש רק את אירלנד שתצביע בשבילנו. אבל זה בכל זאת היה ניסיון טוב, שנהניתי ממנו”.

מה דעתך על הברקזיט, ההחלטה לצאת מהאיחוד האירופי?  

“אני לא מדברת על פוליטיקה, אל תשאל אותי על זה. אני גם לא מתייחסת לרכילות. אז גם על זה אל תשאל אותי. אני דמות מוכרת בציבור, אבל תמיד העדפתי לשמור דברים לעצמי. כשאתה בריטי, או שאתה מאוד מוחצן או ממש ביישן. נדמה לי שאני שייכת לקטגוריה השנייה”.

עם בעלה רוברט סאליבן // צילום: GettyImages

חבל. כי הפרק העסיסי ביותר בחייה של טיילר נוגע לרומן שניהלה מנהלת אתר האינטרנט שלה, הצרפתייה מגאן פרנו בת ה־25, עם בעלה של טיילר ב־43 השנים האחרונות, המולטי־מיליונר רוברט סאליבן בן ה־67.   

במאי האחרון התראיינה פרנו, שמגדירה את עצמה “המעריצה מספר אחת של בוני”, לשבועון הבריטי “סאנדיי פיפל” וחשפה את יחסיה עם הבעל במשך שנה וחצי. לדבריה, היא התאהבה בסאליבן אחרי שפגשה את הזוג מאחורי הקלעים של הופעה של טיילר בשווייץ ב־2010. כעבור ארבע שנים, כשטיילר הופיעה בצרפת, נישק אותה סאליבן מאחורי הקלעים ומסר לה את מספר הטלפון שלו. “חשבתי שסאליבן וטיילר מנהלים זוגיות פתוחה, כפי שטיילר עצמה סיפרה בעבר”, אמרה.

מכאן והלאה התגלגל הרומן, שהגיע לשיאו בקיץ 2014, בשורה של מפגשים מיניים שבועיים בפורטוגל – שם סאליבן וטיילר מתגוררים כמה חודשים בשנה. פרנו היתה מזמינה את חדרי המלון, וסאליבן, שנזהר מאוד מחשיפה, היה מסתלק מייד לאחר מעשה.   

“בוני לא חשדה בנו, כי רוברט נמנע מלשנות את שיגרת יומו ותמיד היה חוזר הביתה בשעה שהיא ציפתה. עלי היא סמכה בעיניים עצומות”, סיפרה פרנו בראיון. 

את סאליבן תיארה המאהבת הצעירה כ”ג’נטלמן מתחשב שנהג בי בהגינות, נהג לשלוח לי הודעות שבהן ביקש שאדבר מלוכלך, ואף החמיא לי שהקול הסקסי שלי מטריף אותו. שאלתי אותו אם יסכים לעזוב את טיילר למעני, אבל הוא סירב, למרות שהצהיר בפניי שאני גורמת לו אושר והדגיש שהוא לא מצטער על הרומן. הרגשתי כמו הצעצוע שלו ואמרתי לו את זה, אבל המשכתי לחיות בתקוות ואשליות”. 

בספטמבר 2014 בילו סאליבן ופרנו באי מיורקה כזוג לכל דבר. בינואר 2015 התוודתה פרנו בפני טיילר על הרומן בהודעת אי־מייל. הזמרת, כך דוּוח, התקשרה אליה מייד והתנפלה עליה בצרחות. סאליבן, מצידו, כינה את פרנו “מטורפת” ו”מרושעת” בהודעה קולית שהשאיר לה.

למרות הפרשה, טיילר לא עזבה את בעלה. בעבר היא אמרה בראיון: “האהבה הראשונה לא מתה לעולם. אתה יכול לכבות את הלהבות, אבל לא את האש”.

*   •   *   •   *

טיילר וסאליבן נשואים מאז 1973. עם השנים, הם הקימו יחד אימפריה עסקית־נדל”נית הכוללת וילה וחווה חקלאית בפורטוגל, חווה בניו זילנד (שבה רפתות), 22 בתים בלונדון ובמחוז ברקשייר הסמוך, אורוות סוסים להשכרה (עם תפוסה של עד 65 סוסים) ומחצבה. הם לא הביאו לעולם ילדים. “היינו מאוד חסרי מזל בנושא הזה”, היא אומרת לי בעצב. “נכנסתי להריון בגיל 40. קרה מה שקרה, ולצערי הרב זה לא החזיק מעמד. ניסינו להיכנס שוב להריון פעמים אחדות, אבל לא הצלחנו. בינתיים כבר עברתי את הגיל. אולי יש בזה גם משהו מן הברכה, כי אחרת לא הייתי יכולה לעשות את מה שאני עושה כבר המון שנים באינטנסיביות כזאת”.

לא חשבתם אף פעם לאמץ ילד?

“לא, אבל יש לי 16 אחיינים ואחייניות, ו־11 ילדים של האחיינים והאחייניות, כך שאני מוקפת בילדים. אני אוהבת אותם מאוד, והם מבקרים אותי הרבה, כך שאני תמיד מרגישה סביבי אהבה של ילדים”.

לכוכבי מוסיקה יש לפעמים תדמית מאוד פרועה. נראה שאת הצלחת לדלג על החלק הזה.

“אני חושבת שבורכתי בחיים רגילים ושקטים. מעולם לא הייתי חלק משיגרת ההרס העצמי של הרוקנרול. אני בחורה וולשית פשוטה, שגדלה למשפחה ממעמד הפועלים ותמיד מנסה להסתכל על חצי הכוס המלאה. אני חיה מחוץ לבריטניה, ליד הים, במקום שקט, שבו אנשים בדרך כלל לא נתקלים אחד בשני. לכן יש סיכוי נמוך שמישהו ברחוב יזהה אותי. אני חושבת שעברתי את השלב בקריירה שבו רודפים אחרייך ציידי חתימות. אני תורמת לארגוני צדקה רבים”.

גם בגיל 65 היא שומרת על מראה פנים חלק וזוהר. בעיקר הודות לשימוש תכוף בהזרקת בוטוקס ובמילויי פנים, שאותם החלה לבצע, לדבריה, בגיל 43.

את חושבת על פרישה? יש אמנים שחולמים לסיים את חייהם על הבמה.

“אני לא אחת מהם. אני ממש לא רוצה למות על הבמה. אני מעדיפה שזה יקרה באחוזה שלי בפורטוגל. מהמקצוע אני לא אפרוש בקרוב. אין לי תוכניות כאלו, כי אני נהנית ממנו מאוד. למעשה, ככל שאני מזדקנת, אני נהנית יותר. אני כבר לא צריכה להוכיח שום דבר לאף אחד. אני עולה לבמה עם הלהקה שלי, מבלה איתם ביחד זמן איכות, וכולם נהנים. אנחנו ממש כמו משפחה. אני מאמינה שאלוהים בירך אותי בנישואים של אהבה, קריירה מוצלחת ומשפחה נפלאה, ואני מודה לו על הברכות האלה”.

בשנה האחרונה הלכו מאיתנו שמות גדולים – דיוויד בואי, פרינס, לאונרד כהן, ג’ורג’ מייקל. את חלקם בוודאי הכרת. 

“זו אכן היתה שנה עצובה למוסיקה, עם מותן של דמויות איקוניות כאלו. הם עוררו השראה והשפיעו על כל הסצנה, ועיצבו את מוסיקת הפופ כפי שאנו מכירים אותה, ובהרבה מובנים, הם בלתי ניתנים להחלפה. אין כיום מי שייכנס לנעליים שלהם. אבל אני מאמינה שבעתיד יצמחו ענקים אחרים, שיובילו את המוסיקה ויהוו השראה לרבים”.