בין תחריר לטקסים/שלומי אלדר

Slider (57)

“אורח לרגע רואה כל פגע”, קובע פתגם ישראלי ידוע. אינני יודע עד כמה הפתגם הזה מציאותי; אני כן יודע שאת המהומות האחרונות שפרצו בטורקיה יכולתי לראות כבר בביקורי האחרון שם, לפני חודשים ספורים. שמעתי אז קולות רבים, רבים מאוד, שלא היססו לכנות את ראש הממשלה רג’ב טאיפ ארדואן “דיקטטור”, ואמרו שיש לעשות הכל על מנת להפילו.

דברים אלה נחרטו היטב בזיכרוני, מכיוון שבשעה שנאמרו הם הפתיעו אותי. עד לפני מספר חודשים, ועוד לפני הפיוס וההתנצלות של נתניהו בפני ארדואן, לישראלי הממוצע שצפה בטלוויזיה או קרא עיתונים על הנעשה בטורקיה נוצר הדימוי שטורקיה כולה, או לפחות ברובה המכריע, הופכת לסוג של איראן. שהיא מדברת בשפה אחת, שפתו הנחרצת של ראש ממשלתה ארדואן. מאז ש”מפלגת הצדק והפיתוח” של טאיפ ארדואן תפסה את השלטון ב-2002, התחושה בישראל, שלובתה בעזרת ערוצי הטלוויזיה המקומיים, הייתה שטורקיה עוברת שינוי דרמטי במדיניותה. נדמה היה כי היא הופכת ממדינה מערבית, סובלנית ונאורה, “אי של שפיות במזרח התיכון”, למדינה אחרת, שונה ומאיימת, המנסה בכל כוחה להתקרב לליגה הערבית, לאיראן או לאחים המוסלמים.

זאת ועוד, על רקע המתיחות הגדולה שהתהוותה והתעצמה ככדור שלג בין ישראל לטורקיה, והדברים הבוטים שהשמיעו ארדואן ושר החוץ שלו דבאוטולו נגד ישראל, קשה היה לראות את הדברים אחרת. הציבור בישראל סבר שדברים אלה נאמרים על דעתו של רוב העם הטורקי שעשה פניית פרסה לכיוון האיסלאם העכשווי, תוך שהוא מתנער מהידידות האמיצה עם בעלת הברית היחידה באזור, ישראל.

הקולות האחרים בטורקיה מן הסתם לא נשמעו, כי למדיה תכונה מטעה מאוד – בדרך כלל היא נותנת פוקוס, “זום אין”, רק לקו הרשמי של ההנהגה (כמו באיראן למשל) או להפגנות אלימות ואירועים ש”מצטלמים טוב”. לשאר הקולות, אלה של הרוב הדומם שאינו נוהג להביע בקול רם עמדה המנוגדת לקו הרשמי של ארדואן, לא ניתן ביטוי.

(אגב, מדובר באותה עיתונות שכבר למחרת המהומות בטורקיה בסוף השבוע האחרון (31 במאי) מיהרה למרוח על כל השטח ש’מעל לקיפול’ כותרות זועקות בנוסח “האביב הטורקי”).

וכך נדמה היה לי, כאורח לרגע בטורקיה, ש”כולם ארדואן”, עד שהגעתי ונתקלתי בקולות אחרים, מפתיעים.

מוכר אחד בחנות בגדים שזיהה אותי כישראלי, חיבק אותי בחום. “ארדואן”, אמר, “הוא כמו סוס שהצמידו לו סכי עיניים. הוא רואה רק קדימה ולא מביט לצדדים.”

תושבים אחרים, שהצטרפו לשיחה, הסכימו אף הם שטורקיה עוברת ימי שלטון לא מפוארים. מישהו זרק לחלל האוויר את המילה “דיקטטור”, וזה עורר גם את אלה שאינם דוברים אנגלית להנהן בהסכמה.

וכך נחשפתי בביקור בזק בטורקיה להלכי רוח שאינם באים לידי ביטוי במדיה בכלל, ובזו הישראלית בפרט. כבר כתבתי באתר זה עד כמה שגויה, לדעתי, התפיסה של הציבור הישראלי שטורקיה הפכה בין-יום למדינה עויינת. אמרתי אז על סמך התרשמותי הקצרה בשטח, שמרבית העם הטורקי אינו עויין את ישראל אלא, אם כבר – את ראש ממשלתה והסובבים אותו.

למאמר המלא הקישו

Read more: http://www.al-monitor.com/pulse/iw/contents/articles/opinion/2013/06/from-tahrir-to-taksim.html#ixzz2VOxz6hO1

Leave a Comment