בשם האב מאת ג’קי לוי
כבר 11 שנים שאבא שלי לא בסביבה, ובכל זאת הוא בתוכי ומסביבי, בכל צעד ושעל
במלאת 11 שנים למותו של אבא שלי נדמה לי שאפשר כבר לסכם כמה נקודות, מחשבות ומסקנות. על יתמות, למשל. אין כמעט דבר טבעי יותר מיתמות. כמעט לא משנה באיזה גיל התייתמת, מדובר בחור גדול שנפער בתוכך. החור הזה, מוטב להבין זאת מוקדם ככל האפשר, לא עומד להיסגר לעולם. וגם זה טבעי. איחוי או הגלדה לא יהיו כאן. כל מה שיקרה עם השנים הוא שלאט לאט לומדים לחיות עם החור הזה. לקבל אותו. ובעיקר את ההתפרצויות הרגשיות והבלתי צפויות שבוקעות מתוכו מפעם לפעם כמו מלוע של הר געש כבוי.
תאריכי האזכרה מתמקמים חזק בתוך לוח השנה הפנימי שלך. בימים האלה שלקראת יום השנה הכל עובר לחצי־הילוך. אלה הם ימים מאוד לא מדויקים. תערובת מוזרה של בלבול, חוסר ריכוז וכבדות כללית יורדת עליך.
אחד הצדדים היותר טובים ביתמות הוא שאתה משתחרר מהצורך לרצות מישהו. אבל לקראת יום השנה אני מתמלא – כמה מוזר – בצורך עז לעשות נחת לאיש המתוק הזה שזכיתי להיות בנו. שהאזכרה תהיה מכובדת. שיבואו אנשים שהוא אהב או שהוא לא זכה להכיר, אבל היה שמח.
האזכרה המסורתית – נו, היא פשוט לא עובדת. בניגוד למנהגי האבל, כמו השבעה והשלושים, שהיהדות הפליאה לנסח ולדייק ברגישות ובתבונה פסיכולוגית – בכל הנוגע לאזכרות מדובר בפקשוש נורא.
באזכרות המסורתיות נהוג לעלות לקבר ולטשטש את האירוע באמצעות כמות בלתי מידתית של טקסטים. פרקי תהילים, משניות, תפילות יזכור, קדיש. מילים מילים מילים. מילים שתפקידן לא לקרב, אלא לכסות. טלאי ועוד טלאי של מילים עתיקות ועמוסות חשיבות. חלקן רלוונטיות יותר, חלקן לגמרי לא מובנות, אבל כמעט כולן עפות מעל לראש ומפספסות לגמרי את הזיכרון והגעגוע. והאנשים שמסביב, שטרחו והגיעו, מגיבים לשורות האלה כמו שמגיבות להן אינספור המצבות בג’ונגל הקברים של הר המנוחות.
ואז מפגש נוסף, בבית או בבית כנסת. בורקס. חצי ביצה קשה. פרק זוהר. חמוצים. משניות. בוטנים. כמעט שום דבר אישי או נוגע.
ככל שחולף הזמן אני שומע על יותר ויותר משפחות – גם מסורתיות מאוד ואפילו דתיות – שנוטשות את התבנית המסורתית החבוטה הזאת ומחפשות לבנות אירוע, בהשקעה לא מבוטלת של מחשבה, יצירתיות וגם כסף, כדי להגיע לתוצאה שיש בה איזושהי משמעות רגשית; כדי לחיות בשלום עם החור ההוא בלב; וגם כדי שצעירי המשפחה יכירו מי היתה הסבתא ומי היה הסבא.
- • •
מידע: פתאום אתה צמא לשמוע כל פירור מידע על ההורים. אין אדם ברחוב שיאמר לי שהוא הכיר את אבא (או אמא), ושאני לא אעצור הכל ואתעכב לשמוע מה יש לו לספר. סיפורים חדשים, וגם סיפורים ששמעתי עשרות פעמים, אבל אין לי בעיה לשמוע גם את הגירסה הזאת.
זה לא שההורים היו אי פעם אנשי מסתורין אפופי ערפל. אין איזה אור שצריך לשפוך על הסיפור. אבל עמוק בלב אתה מבין שאפשר היה להכיר יותר. ללמוד יותר.
יש לחיים סבתו קטע יפהפה ושובר לב בספרו “כעפעפי שחר”, שבו הוא מתאר שולחן משפחתי שהבנים המתבגרים מתחמקים ממנו. הם מנפנפים את הניסיון של אביהם המזדקן לספר להם משהו. הם ממהרים לרוקן את הצלחת ובורחים החוצה אל החברים, וסבתו מעיר שבעוד כמה שנים האבא הזה כבר לא יהיה בסביבה והבחורים האלה, שכרגע נמלטים ממנו ומסיפוריו המייגעים, ישמחו להפוך עולמות כדי ללקט כל סיפור או מילה שקשורים אליו.
סיפור: פתאום, באחד מימי חג סוכות האחרון נודע לי שמלאו שישים שנה ל”מבצע לולב”, שבו פוצצו הצנחנים את בניין משטרת חוסאן. מתברר שאבא נלחם שם, ופתאום מנחם – קרוב משפחה – חש צורך לשלוח לי ווטסאפ ולספר לי שהוא עדיין זוכר שמייד אחרי הקרב אבי הגיע לבית משפחתו של מנחם ברחביה כדי להתקלח ולאכול משהו. הוא היה צנחן בן 20 אחרי טבילת האש הראשונה, והמשפחה כולה התגודדה סביב הפייטר של המשפחה כדי לשמוע משהו.
לא שמעתי מימיי על מבצע לולב, ולא זכרתי שאבא סיפר אי פעם על הפעולה הזאת. אחר כך באו אירועים נוצצים יותר כמו הצניחה במיתלה, ודחקו את “לולב”, שהגיע כתגמול על סידרה של פיגועים רצחניים ברמת רחל ובמקומות נוספים – כן, הרבה לפני הכיבוש. ואז מנחם המשיך:
– “הוא סיפר לכם שהוא כמעט נהרג בקרב הזה? לא, מה? חייל ירדני הפתיע אותו באחת הפינות. הטווח היה קצר, אבל לירדני היה מעצור בנשק. לא יצא לו כדור. הירדני הביט בשמוליק והבין שהוא אבוד. אולי הוא גם בכה קצת. אז אבא שלך ריחם עליו ואמר לו לרוץ הביתה”.
מתברר שגם 11 שנים אחרי אפשר לשמוע סיפורים חדשים. מה שמביא אותי לפנות אליכם הקוראים: כל מי שיודע דבר על מבצע לולב, על שמוליק לוי, ואולי גם על הסיפור ההוא על החייל הירדני, אנא שייצור קשר. אשמח לכל פירור מידע.
- • •
אבהות: כבר כתבתי על העניין הזה בעבר ועוד אכתוב. אין רגע שבו אני מהרהר על האבהות שלי מול ילדיי בלי שאשווה אותה לאבהות של אבא שלי.
כידוע, אבות של פעם לא נהגו לנשנש את ילדיהם. לא ספגתי חיבוקים ונשיקות בכניסה לגן, ובטח שלא לבית הספר… אלוהים ישמור! לא הרעיפו עלי “חיים שלי, אוהב אותך, נסיך של אבא”. לא אני ולא אף אחד מסביבי. בכל הבתים, וגם אצלנו, נהוג היה לאיים “תכף תכף אבא יחזור, ואז… אני לא מקנאה בך!”
אבל אני יודע שמי שנטע בי אהבה לספר, לתפילה ולשיר, לאלוהים ולאדם, לתבונת כפיים, לשמחה הפשוטה של החיים וללחם טרי עם שמן זית וזעתר, היה אבא שלי, שכבר 11 שנים הוא לא בסביבה ובכל זאת הוא בתוכי ומסביבי על כל צעד ושעל.
- • •
בימים האחרונים מדברים הרבה על הצד היהודי החזק כל כך ביצירתו של לאונרד כהן. אני נזכר שבזמן ההופעה האחרונה שלו בארץ נסעתי במכונית כל הדרך חזרה הביתה מהופעה שלי. ברדיו שידרו את ההופעה בשידור חי והעבירו לי את הנסיעה בכיף.
לקראת סוף ההופעה קרה דבר שלא הייתי מעלה בדעתי שיקרה עם כוכב עולמי, יהודי ככל שיהיה. האיש המבוגר עם המגבעת עלה לבמה, פרש את זרועותיו לעבר הקהל ובירך ברכת כוהנים.
העברית שלו היתה טובה, וכמעט התהפכתי עם הרכב כששמעתי בבירור ברדיו “יברכך, אדוני, וישמרך”. ואז הכתבת הצעירה שליוותה את השידור אמרה למיקרופון: “לקראת סיום קורה דבר מאוד מרגש על הבמה, לאונרד כהן עושה תנועות של ציפור”.
ושוב, כמעט התהפכתי, הפעם מצחוק.
(איור: עציון גואל)
שמחת תורה 2022
יהודה נוני צייר ואומן דיגיטלי בשלוב קנווס וצבעי שמן. מופיע בסדנאות של סמסונג בישראל ובניורק. נוני הוא המאייר של תכנית הטלויזיה של אברי גלבוע של מדד ישראל בערוץ 13 ומרצה על חיי האמנות של האוניברסיטה של בר אילן
<nuniy5552@gmail.com>;
OUR SITES אתרי מבט
פרשת וַישב
- מאת ניר ברוידא
ביושבי השבוע בחדר המתנה לשירות לקוחות כלשהו חזיתי באירוע שהשאיר בי טעם רע מאד. בחור צעיר חלף במסדרון והפטיר כלאחר יד לפקידת הקבלה: “מה קרה? מלא חרדים כאן היום, מה הם עושים פה?” ונעלם לו באחד ממסדרונות הבניין. הבטתי בצמד גברים חרדים שעמדו לידה בהלם ושתקו.
אין דבר מקטין יותר מלדבר על אדם בהכללה ובגוף שלישי, כאילו הוא לא ניצב כעת במלוא אנושיותו לפניך. זוהי תרבות הביטול במיטבה, לדבר על אדם ולא לחשוב לרגע שיש לו רגשות ושאולי ניתן לפנות אליו ולקיים איתו שיחה ומפגש.
תהיתי כיצד בחור כזה שנראה בסך הכל חייכן ואדיב עשה מעשה כזה כלאחר יד, ונזכרתי בפרשת השבוע שלנו אשר ממשיכה רצף המתחיל כבר בפרשת בראשית. רצף של מאבקי אחים ואחיות שבמרכזן הרצון לשלוט ולבטל את הצד השני לחלוטין.
פורסם באתר בינה
חדשות ישראל
- טריפל דאבל ליאניס, 43 ליאנג, ניצחון לקליבלנד - One
- חיידקים במעיים התגלו כמניעים נסתרים של הזדקנות וירידה בתאים - Datilin
- הכותרת - פודקאסט חדשות יומי: השריפות בקליפורניה: חורבן, מחדלים ושאלות בלתי פתורות - ynet ידיעות אחרונות
- הדרמה בסיאול: השוטרים חדרו למעון הנשיא המודח - ועצרו אותו - ynet ידיעות אחרונות
- דיווח סעודי: חמאס ביקש כמה שעות לבחון סעיפים בהסכם, לפני שישיב סופית - ynet ידיעות אחרונות
אמת בסימן שאלה
פרשת הריגול התעשייתי, לכאורה, אחר אזרחים – תהיה חייבת להיחקר • בלעדיה, חלקים נרחבים בציבור יחשדו לנצח שמישהו מסתיר את האמת כדי להגן על עצמו • אבל את יכולות הסייבר חייבים לשמר • מי שייתן לאירועים האחרונים לפגוע בהן, ישלם מחיר גבוה פי כמה בעתיד
למה למשטרה לעשות באופן לא חוקי את מה שהיא יכולה לעשות באופן חוקי
נתחיל מהשורה התחתונה: פרשת הריגול התעשייתי, לכאורה, אחר אזרחים – תהיה חייבת להיחקר. לא משום שיש או אין בה ממש; על זה, לכאורה, אמורים להיות מסוגלים לענות כל צוותי הבדיקה הפנימיים, שעובדים בימים האחרונים בקדחתנות במשטרה ובפרקליטות. הסיבה לחקירה שתתקיים היא אחרת: אמון. בלעדיה, חלקים נרחבים בציבור יחשדו לנצח שמישהו מסתיר את האמת.
האיגרוף נותן לי ביטחון ודרך חיים”. פוקילה בזירה
צילום: Kimmo Räisänen ליה פוקילה, בתם של נורית מתל אביב ויוקה, איש האו”ם מפינלנד, היא התקווה החדשה של האיגרוף הישראלי • בת ה־18, שהחלה לייצג את ישראל עם מדליית ארד באליפות אירופה לנוער, מסתערת על אליפות היבשת עד גיל 22 ו”חולמת על מדליה אולימפית”
אם השם ליה פוקילה לא מצלצל לכם מוכר, או ישראלי, אתם לא לבד. המתאגרפת הצעירה, רק בת 18, כמעט אינה מוכרת אפילו בקרב חובבי הספורט האדוקים בארץ, אבל באוקטובר האחרון רשמה היסטוריה לאומית קטנה אחרי שהפכה לישראלית הראשונה אי פעם שמשיגה מדליה נשית באליפות אירופה לנוער באיגרוף, שנערכה במונטנגרו.
פוקילה, המתחרה במשקל של עד 70 ק”ג, זכתה באחת משתי מדליות הארד המחולקות בענף אחרי שניצחה ברבע הגמר יריבה מטורקיה והפסידה בחצי הגמר ליריבה אוקראינית, אבל היא ממש לא נחה על כפפות הדפנה. כבר בסוף השבוע הזה תעלה לזירה באליפות אירופה עד גיל 22 בקרואטיה, שם היא מקווה ללכת עד הסוף.
ג’יהאד 2.0: הטרור העולמי יצליח להרים ראש?
אל־קאעידה, טליבאן או דאעש – המומחים מאוחדים בדעתם שבהיעדר מנהיגות, ראש אסטרטגי או מדינה לפעול ממנה בחופשיות, יתקשו ארגוני הטרור העולמיים לשחזר את ההישגים של העשורים האחרונים • למרות זאת, גורמי ביטחון צופים עלייה בניסיונות לפיגועים מצד כל ארגון טרור אפשרי •
מנסים לשכנע שהם השתנו. לוחמי טליבאן ברחובות קאבול, בשבוע שעבר , צילום: אי.פי
הפיגוע שבוצע בשבוע שעבר בנמל התעופה בקאבול הימם את העולם. מעבר להרג ולתחושת ההשפלה, שקשה היה שלא לחוש גם אם אתה לא אמריקני, הפיגוע הזה העלה שוב לכותרות את הג’יהאד העולמי, ואם להיות מדויקים – את התחושה שמה שקורה כעת באפגניסטן הוא המבוא לשובו של הטרור הגלובלי, שהיכה במערב בעוצמה בשני העשורים האחרונים.
ייאמר מייד: לא מעט מומחים סבורים שההפך הוא הנכון. שהעולם השתנה, שהטרור השתנה, שאפילו אפגניסטן השתנתה, ושאסור להקיש ממה שקרה בראשית המילניום על מה שיקרה כעת.
צפוף: לוח השנה היהודי הוא חגיגה מטורפת של הליכה על הקצה
איך הפך פורים היהודי לקרנבל “ימי פורים”? אולי כי התבגרנו ונרגענו משנאות
עד דלא ידע. תהלוכת פורים
איך יודע יהודי שהוא מבוגר? כשהוא חוזר לאהוב את חג פורים. הפופולריות של החג הזה בלבבות חוגגיו היא מבחן גילאי ומעמדי. ילדים אוהבים את פורים, נערות ונערים מתים עליו, אבל אז הם מתבגרים ונכנסים ל־20 שנות תיעוב מזעזע, שבהן הכל מגעיל אותם: ההתחפשות הסאחית, הפראות המטרידה, הרעש, הפיצוצים ובעיקר – העובדה שבני הנוער אוהבים אותו. זו, כידוע, כבר סיבה לחשוב לגבי כל דבר שהוא רע ומיותר. אבל אז מתבגרים קצת, ומתחילים לאהוב מחדש את החג המתוק הזה. אפילו חוזרים להתחפש, להשתטות, לשלוח משלוחי מנות קונספטואליים ולארגן מסיבות קהילתיות ומשפחתיות.
צפוף: לוח השנה היהודי הוא חגיגה מטורפת של הליכה על הקצה
מאוזני המן ועד לעוגיות מאותגרות חמץ – כל מאכלי החגים שלנו הם קונצרט לאכילה רגשית
איור: נדב מצ’טה
למה אוכלים אוזני המן? שאלה מוזרה. באופן כללי, לוח השנה היהודי כופר באמונה (התפלה) שאכילה רגשית היא עניין מפוקפק. כל מאכלי החגים שלנו הם קונצרט לאכילה רגשית. אנחנו עושים עניין ממה שאנחנו לא אוכלים וממה שאנחנו כן. אנחנו אוכלים כי שמח ואוכלים כי עצוב. אוכלים כי אוהבים ואוכלים כי שונאים. כדי לזכור וכדי לשכוח, כי זה מסמל וכי זה בגימטריה, ולעיתים גם סתם כי טעים.
מסיבת חג מולד בדאונינג 10 בזמן הסגר מסבכת את ג’ונסון
יועציו של ר”מ בריטניה תועדו מתבדחים על אירוע שקיימו בלשכה בדצמבר אשתקד, בזמן שהממלכה הייתה תחת סגר כבד. ג’ונסון התנצל והודיע על בדיקה, ומקורבת שלו התפטרה, אך באופוזיציה דורשים ממנו להתפטר: “אחראי לאובדן אמון הציבור”. משפחות הקורבנות: “מכעיס ומביש”
ראש ממשלת בריטניה בוריס ג’ונסון התנצל היום (רביעי) והכריז על בדיקה פנימית בעקבות הדלפה של סרטון שבו תועדו יועצים בכירים שלו מתבדחים על מסיבת חג מולד בדאוניג 10 בשנה שעברה, בזמן הסגר. התיעוד שם קץ ליותר משבוע של הכחשות של ג’ונסון ושל שריו, שדחו דיווחים בכלי התקשורת שלפיהם עשרות אנשי צוות השתתפו באירוע ממושך ב-18 בדצמבר אשתקד.
כוח חשאי בצבא ארה”ב כתש את דאעש. הוא לא הבחין בין אזרחים ללוחמים
יו יורק טיימס חושף כי תא מיוחד, שחבריו היו לבושים על אזרחי ושקיומו לא מתועד ברישומי הצבא, אחראי לשורת פגיעות קשות באזרחים בסוריה במהלך המאבק בארגון. סירות של פליטים הופצצו, ומבנה מגורים הוחרב מבלי שהוכח כי הוא יעד אויב. “האנושיות שלהם נשחקה”
כוח חשאי ומיוחד של צבא ארצות הברית שפעל נגד ארגון “המדינה האסלאמית” (דאעש) בסוריה ובעיראק הרג מספר גדול של אזרחים חפים מפשע, וניסה לטייח זאת – כך נחשף אתמול (ראשון) בניו יורק טיימס. הכוח, “טאלון אנוויל”, פעל ממשרדים שגרתיים בסוריה ובעיראק בין 2014 ל-2019, אך קיומו לא מתועד ברישומים הצבאיים.
תקווה בקנטקי: ייתכן שמספר ההרוגים באסון נמוך בהרבה מההערכות
על אף שבתחילת האסון עלה חשש שמספר ההרוגים בו יגיע למאה, כעת אמר דובר מפעל הנרות שנחרב בסופה שכמות העובדים בו היתה קטנה משסברו, ולכן ההערכה הנוכחית עומדת על 50 הרוגים. במהלך עבודות החילוץ ביממה האחרונה אותרו 8 הרוגים, ו-8 נוספים עדיין מוגדרים נעדרים
שמונה בני אדם אותרו הלילה (שני) ללא רוח חיים בהריסות מפעל הנרות במייפילד, קנטקי, שנפגע מסופת טורנדו שפקדה את האזור בסוף השבוע. שמונה בני אדם נוספים עדיין מוגדרים נעדרים. דובר המפעל, בוב פרגוסון, הודיע כי בניגוד לדיווחים הראשוניים על חשש לחייהם של עשרות בני אדם שעבדו בו אותו זמן, נראה שמספר הקורבנות נמוך בהרבה. “אנו מודים לאל על כך”, מסר.
מהומות בירדן לאחר ש-12 שנות מאסר נגזרו על פוליטיקאי שאיים על המלך
אוסמה אל-עג’רמה, חבר פרלמנט שהודח, השמיע הצהרות בוטות נגד בית המלוכה הירדני וסמלי השלטון • בעקבות ההרשעה, בני שבט אל-עג’רמה החלו להתפרע מדרום לבירה עמאן והשליכו אבנים על שלטי חוצות עם תמונת המלך עבדאללה
המלך עבדאללה, צילום: צילום: אי.אף.פי
זעם בירדן אחרי שבית המשפט במדינה הטיל היום (רביעי) עונש של 12 שנות מאסר על חבר הפרלמנט המודח, אוסמה אל-עג’רמה, באשמת איום על חייו של המלך עבדאללה.
ראשית הפרשה בחודש מאי 2021. אל-עג’רמה הואשם כי הטיח עלבונות בעמיתיו בפרלמנט וסירב בהמשך להתנצל. בעקבות כך, ועדה פרלמנטית הצביעה בעד הקפאת חברותו בפרלמנט למשך שנה.
ארדואן: “הרצוג יגיע לביקור בטורקיה בתחילת פברואר
הרצוג וארדואן , צילום: אורן בן חקון, איי. פי, =
הנשיא הטורקי אמר בראיון לתקשורת המקומית כי הביקור “ייפתח דף חדש ביחסי טורקיה וישראל” • בירושלים טרם התייחסו לנושא
הנשיא הרצוג צפוי לבקר באנקרה ולהיפגש עם מקבילו הטורקי רג’יפ טאיפ ארדואן “בתחילת פברואר” – כך דווח הערב (רביעי) בתקשורת המקומית בטורקיה. “ביקורו (של הרצוג) צפוי לפתוח דף חדש ביחסים” נכתב בעיתון “דיילי סבאח” שיוצא לאור בטורקיה, אשר ציטט את הדברים מתוך ראיון שנתן ארדואן מוקדם יותר לטלוויזיה המקומית.
איני יכול עוד: אפילו עבור יוסי מזרחי, הבור של בית”ר גדול מדי
המאמן הוותיק, מי שגדל בבירה ועשה הכל בשביל הסמל, לא יכל לשאת את המצב הרעוע בו נמצא המועדון שהוא כל כך אוהב • וגם: פרידה ממאור בוזגלו
אוהדי בית”ר עם מזרחי מול הפועל. הם בטוח מבינים את מצבו, צילום: אלן שיבר
- יוסי מזרחי לא היה המאמן של בית”ר ירושלים, אלא הכומר שלה. כשבן אדם נמצא על ערש דווי, נוטה למות, מקובל להביא לחדרו כומר שיבקש עליו רחמים ברגעיו האחרונים, ודרך צלחה במעבר לגן עדן. כשאלי אוחנה קרא למזרחי לפני חודש וחצי לבוא ולהחליף את ארווין קומאן, הוא ידע שיוסי לא יגיד לא, כי הוא אחראי מדי, כי הוא חרד מדי, כי הוא מאלו שבאמת אכפת לו מבית”ר. מזרחי מכיר את הכדורגל פה כבר 60 שנה, מאז שהיה ילד. בשנותיו הראשונות בית”ר היה קבוצה קטנה בליגה נמוכה, אפילו לא הבכירה בעיר. אבל למזרחי יש חלק גדול בהפיכתה של בית”ר למעצמה מקומית. גם כשהלך למקומות אחרים, בית”ר הייתה ברירת המחדל שלו, תמיד בדק מה איתה ומה עשתה. הוא היה חייל שלה, בסדיר ובעיקר במילואים. אוחנה קרא לו ומזרחי אמר כן, גם כשהוא רצה להגיד לא.
עדות מצמררת ממחנה אושוויץ: “ראיתי איך נראה הגיהינום”
שאול שפילמן (90) ניצל 3 פעמים מתאי הגזים באושוויץ • את הימים הקשים שרד בזכות המחשבה: “זה רק חלום רע” • אך גם אחרי שעלה ארצה, נתקל במצוקה כלכלית ובביקורת קשה: “אמרו שהלכנו כצאן לטבח”
שאול שפילמן (90) נולד בווינה, בן יחיד להוריו. כילד הוא עבר את זוועות השואה, “חגג” את בר המצווה שלו באושוויץ, ניצל מתאי הגזים שלוש פעמים בדרך נס, ואיבד את הוריו ואת כל משפחתו במחנות. מסע ההישרדות שלו התנקז לשני משפטים: “כל עוד אתה נושם אתה חי”, ו”זה חלום רע שתכף יחלוף”.
“חיינו חיים טובים. אבא שלי היה מהנדס חשמל, ואמא שלי ניהלה את המעדנייה המשפחתית במרכז וינה. עם פלישת הנאצים ב־1938, ביום אחד החיים שלנו התהפכו. אבא פוטר, העסק והבית הוחרמו ונאלצנו לעזוב למחוז הראשון”. לשם הועברו כל היהודים. שם, במשך ארבע שנים וחצי, גר עם משפחתו, עד ספטמבר 1942.
ראש ממשלה צריך גם לדעת איך ללהק
עם כל הכבוד לדברים יפים שנעשו כאן בשנה החולפת, מי שמתיימר לנהל מדינה מורכבת כמו ישראל חייב לדעת גם איך לבחור את החבורה המצומצמת שיצאה איתו לדרך • ומה נסגר עם ישראלים שטסים עכשיו לטורקיה?!
אמנות הליהוק, צילום: נדב מצ’טה
קריסת ממשלת בנט־לפיד משאירה אחריה המון חומר למחשבה. האם הניסוי אכן נכשל? האם הכישלון היה ידוע מראש, ולכן חבל לחזור עליו אי־פעם בעתיד? ואולי היו אלה בעיקר כשלים בחישוב של עיתוי ובשלות, והניסוי פשוט הקדים את זמנו?
אני מניח שרבים מאיתנו ייקחו את הדיון (שוב!) לשאלת המנהיגות. זאת שאלה נצחית וגם די רווחית, כי היא מאפשרת לכנס עוד ועוד ימי עיון על מנהיגות, ולהציע סדנאות מנהיגות, סמינרים למנהיגות, הדרכה אישית למנהיגים בעיני עצמם, וכן ייעוץ, ליווי והעצמה לעוד ועוד אנשים שבחיים שלהם לא יובילו אף אחד לשום מקום טוב, אבל מוכנים לשלם לא מעט כדי לבדוק את זה מקרוב.
נופש יהודי הומייה
עם התחממות עונת הנסיעות, להלן מדריך בזק למטייל הנבוך – לפני ביקורת הדרכונים ואחריה • וכבונוס קבלו טריק מתוחכם שיסדר את הילדים המשועממים באינסטגרם
איור: עובדיה בנישו
הקיץ מתקרב, ואחרי השנתיים הקשות שעברנו עם הסגרים, הבידודים, המסיכות והבדיקות – לכולנו מגיעה חופשה עסיסית ורגועה.
חופי הארץ, יוון, טורקיה ואירופה הקלאסית רק מחכים שנגיע. אבל כדאי להזדרז לפני שחברות התרופות ימציאו איזו מגיפה, אבעבועות הקוף או קדחת ההיפופוטם, רק כדי שיוכלו למכור לנו עוד תרופות או סתם כדי שלמנהלים שלהם יהיה פחות צפוף בחופשה הקרובה.
מצד שני, נער הייתי וגם זקנתי, ולא כל החופשות הן תמיד תענוג כזה גדול. לכן, לפני שאתם מקבלים החלטה שאתם עלולים להצטער עליה, יש לבחון היטב את היתרונות והחסרונות של נושא החופש
לא, אדוני ראש הממשלה
פעם יאיר עשה הכל מצוין, אבל האתגר הגדול בחייו עוד לפניו • חילוני ודתייה נשואים באושר – זוהי לא בדיחה • ואת המאבק התמידי בכבישים אפשר לשפר במחווה פשוטה
איור: יהודה נוני, Nuni-art.com
ברכות לראש הממשלה יאיר לפיד. מי היה מאמין, יאיר, שיום אחד תהיה ראש ממשלה, ולו לכמה חודשים דחוקים ומציקים. פעם, מזמן, היינו שייכים לאותו חוג חברתי, אתה זוכר כמוני, ערבים על הגג של דני סידס, גיטרות, תמיר הרפז, ישראל ברייט, אורנה כהן (דץ), מנגנים ושרים מילים מטופשות מומצאות על המקום. היית הכי טוב בזה.
זכיתי להיות חבר שלך לאיזו תקופה, כשהיינו בני 20 וקצת. הייתי ירושלמי, דל אמצעים, גר בחדר שכור אצל קשישה קפדנית, מחמם ארוחות קפואות מאמא, די בודד בגדול, ואתה הכנסת אותי הביתה, ונתת לי להרגיש בנאדם שיש לו מקום בעיר הגדולה מדי. ונתת לי את האוטו שלך לנסוע לבקר את ההורים בירושלים, בידיעה שכל נסיעה בקסטל עשויה לחסל את מה שנשאר מהקונטסה המרוטה שלך. ונתת. כי אתה בנאדם נדיב. ראיתי במו עיניי, עוד לפני שנהיית יאיר לפיד.
עד ליום הבחירות יש לנו עוד הרבה לאן להידרדר
האם עוד נותרו בעלי זכות בחירה שמוחם לא נשטף, והם מסוגלים להתווכח בלי לחזור, כמו זומבי או תוכי, על כל אוצר המילים המחנאי מהפגנות בלפור או רעננה? • הימים הבאים, לקראת הבחירות, יהיו מלאים רעל וג’יפה וג’ורות ופייק מידע, ומי שיככבו בהם יהיו בעלי העור העבה והקיבה החזקה
איור: נדב מצ’טה
הימים שעוד נכונו לנו לא עומדים להיות תענוג צרוף. בפתח עומדים חודשים שבהם הכל ייפתח: ימ”חים וגם ג’ורות. מידע שהוא לא בדיוק מידע יישפך החוצה, וככל שיהיה רע – כך ייטב. בזמן הקרוב אפשר לשכוח משיקולים של חוש מידה, טעם טוב או יושר. שלא לדבר על הברק האנין של האמנות המילולית.
איפה… ישראל השרויה בתיקו כבד נגררת שוב לבחירות שותתות רעל וג’יפה, ומי שיככב בהן יהיו בעלי העור העבה והקיבה החזקה. חסרי הפילטר והבושה. אבל אחריהן – האם אני מחדש משהו? – שוב נצטרך לחיות יחד, לבנות קואליציות ולשתף פעולה.
Follow Us!