האדריכל הישראלי שחזונו האוונגרדי הלהיב את לה קורבוזיה מאת אסתר זנדברג

האדריכל אלפרד נוימן תיכנן בישראל מבנים יוצאי דופן כמו בניין עיריית בת ים, בית הכנסת בבה”ד 1 וכפר הנופש באכזיב, לפני שעזב את הארץ במפח נפש. תערוכה המוצגת בצ’כיה בוחנת את חזונו ואת עבודותיו בישראל

נסיבות ונתיבות חייו של האדריכל אלפרד נוימן (1900–1968), דמותו ועבודתו — כל אלה מגלמות את הממד הקוסמופוליטי־הנוודי של האדם המודרני ושל האדריכלות המודרנית, המחוברת יותר לרוח הזמן מאשר לרוח המקום. נוימן נולד בווינה וגדל בברנו, היום הרפובליקה של צ’כיה. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא האוסטרו־הונגרי ובמלחמת העולם השנייה הסתתר בפראג מאימת הכיבוש הנאצי עד שגורש למחנה טרזיינשטט, משם שוחרר בתום המלחמה ונדד באירופה שבה למד ועבד ועשה לו שם כאדריכל ותיאורטיקן מבריק. ב–1949 עלה לישראל וב–1965 היגר לקנדה, שם מת. בצוואתו ביקש להיקבר כנוצרי על אף מוצאו היהודי, ונטמן בחצר כנסייה בקוויבק (קבק).

נוימן זכה למוניטין בינלאומיים אבל יצירותיו האדריכליות הבולטות ביותר, שתיכנן עם תלמידיו־שותפיוצבי הקר ואלדר שרון המנוח, נבנו בשנות ה–60 בישראל: בית דובינר ברמת גן, בניין דנציגר להנדסת מכונות בטכניון בחיפה, בניין עיריית בת ים, בית הכנסת בבה”ד 1 במצפה רמון, כפר הנופש הצרפתי קלאב מד באכזיב — מבנים רבי־פאונים שהמחישו את חזונו האוונגרדי לפיתוח תפישה חדשה של אדריכלות מודרנית. מיומו הראשון בישראל חיפש נוימן הזדמנויות להגר ממנה ולעבוד במקום הטבעי לו, בעולם המערבי, כפי שמספר האדריכל רפי סגל שכתב עבודת דוקטור על עבודתו של נוימן באוניברסיטת פרינסטון בארצות הברית — עוד תחנה במסלול הנדודים של נוימן.


newman-1

בניין עיריית בת ים בתכנון אלפרד נוימן אייל טואג

על הרקע הביוגרפי־גיאוגרפי הזה, אולי אין פלא שתערוכה ראשונה אי פעם מעבודותיו של נוימן, המושתתת על המחקר של סגל, מוצגת עכשיו בגלריה לאדריכלות בעיר אוסטרבה בצ’כיה, מדינה שבעצמה נדדה לא מעט בין קיסרים וכובשים. התערוכה, “אדריכלות אורזת חלל: חייו ועבודתו של אלפרד נוימן”, היא יוזמה של הגלריה ומוצגת על רקע עניין מחודש כיום בעולם ברעיונות שאותם נוימן ביטא ביצירתו. “בשביל הצ’כים, נוימן הוא אדריכל צ’כי”, אומר סגל, “הם מזהים אצלו משהו משותף של מרד טוטאלי במוסכמות שמתבטא בבניינים שלו והם מזדהים עם זה”. סגל אצר את התערוכה בשיתוף הצוות הצ’כי של הגלריה והאדריכל צבי הקר.

אחרי נעילתה ב–7 ביוני באוסטרבה תנדוד התערוכה עוד חודשים רבים ברחבי אירופה: מ–18 ביוני היא תוצג במוזיאון לאדריכלות בעיר ורוצלב בפולין, ב–10 באוקטובר היא תיפתח באוניברסיטת באוהאוס בוויימאר בגרמניה, מולדת בית הספר המהולל. לסיום המסע המזרח־אירופי תחזור התערוכה לצ’כיה ותוצג בגלריה של מורביה בברנו. מתבקש שתימצא לה אכסניה הולמת גם בישראל.

newman-2

אלפרד נוימן (מימין) עם לה קורבוזיהפרנץ’ גרובנר

סגל, אדריכל ישראלי המתגורר ועובד כיום בארצות הברית, היה שותף במשרדו בתל אביב של הקר, אדריכל ישראלי שמתגורר ועובד כיום בברלין — אם להמשיך עוד את מסלול הנדודים. עבודות מוכרות של הקר בשנים שאחרי השותפות עם נוימן, וללא ספק בהמשך לה, הן בית הספירלה ברמת גן ובית הפלמ”ח בתל אביב.

התערוכה באוסטרבה מתמקדת בעבודתו של נוימן בישראל בשנות ה–60 יחד עם הקר ושרון, וממחישה את מה שסגל מגדיר “האובססיה של נוימן לצורה, והמאמץ שלו להפוך את חזית הבניין ממשהו שטוח כמו במודרניזם למשהו מרחבי עם עובי, אבל מחורר, מעין פילטר המסנן בין חוץ לפנים”. בשביל נוימן הבניין לא היה קומפוזיציה שלמה, אומר סגל, אלא מערך של “תאים” מצולעים חזרתיים ארוז במעטפת מרחבית האורזת חלל. שיטת התכנון שפיתח מבוססת על התיאוריה של “הומניזציה של החלל” והפרופורציות של גוף האדם, בהשראת המודולור של לה קורבוזיה, ובמקביל למגמות מהפכניות אחרות באדריכלות התקופה.

newman-3

חלל התערוכה באוסטרב הרפי סגל

בתערוכה מוצגים תצלומים ושרטוטים של ארבעה מבין המבנים שתיכננו נוימן ושותפיו בישראל. במרכזה דגמים בגודל אמיתי של תאים מודולריים טיפוסים שנבנו במיוחד לתערוכה על ידי סטודנטים של סגל במכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס (MIT). המכון גם השתתף במימון התערוכה. כפר הנופש קלאב מד באכזיב, אתר מיתולוגי בזמנו, מיוצג בתערוכה בביתן ששוחזר בשלמותו ונבנה מחדש. סגל מספר שהצרפתים שהקימו את הכפר בשנות ה–60 התכוונו לפזר בו בקתות קש בסגנון אפריקאי אקזוטי. אבל “נוימן, שתמיד רצה להיות באירופה, לא באפריקה וגם לא בישראל, תיכנן להם בקתות רב־פאוניות אוונגרדיות על פי שיטת התכנון שפיתח, עם קש במסגרות עץ”.

נוימן בא לישראל אחרי קריירה של 30 שנה באירופה כשהוא כבר אדריכל ותיאורטיקן בעל שם. בשנות ה–20 וה–30 הוא למד אצל גדולי האדריכלים המודרנים בברנו, וינה ופריז וקשר קשרים עם דמויות מרכזיות באדריכלות הבינלאומית, בהן גם לה קורבוזיה. בספרו “מודולור2″ מ–1955 חולק לה קורבוזיה שבחים לנוימן, שכבר התגורר אז בישראל, ומתאר אותו כאדריכל ש”מאמין בערך”, שיצר “מונח יפה, ההומניצזיה של החלל” ובישר על עידן חדש שמפציע, “העידן הביולוגי”. התפישה ה”ביולוגית” של המבנה כמערכת של חללים הומניים התגבשה באירופה אחרי מלחמת העולם השנייה כביקורת על המודרניזם המכני ובתגובה על מוראות המלחמה.

newman-4

חלל התערוכה באוסטרבהAntonin Dvorak

בישראל התקבל נוימן בזרועות פתוחות. הוא היה פרופסור בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון ונחשב למרצה מבריק. בין השנים 1953–1958 כיהן כדקאן הפקולטה. ב–1959 הקים עם הקר ושרון משרד אדריכלים בתל אביב. בתוך שנים מעטות בלבד צברה עבודתם נוכחות בנוף הבנוי, ובלטה באוונגרד הצורני — שהצטייר יותר כקוריוז מאשר כהצעה מעשית לסדר יום אדריכלי חדש. נוימן פעל כאן בתקופת הפרויקט הישראלי אבל היה חריג בזרם המרכזי. את רעיונותיו המרחביים והצורניים האוונגרדיים לא היה אפשר לתרגם לבניית קורת גג בהישג-יד להמונים, שהיתה אז צורך השעה.

במידה רבה היה נוימן “אדריכל של אדריכלים”. יצירותיו בישראל פורסמו בירחוני אדריכלות בינלאומיים מובילים והפעימו במקוריותם רבים בקהילת האדריכלים. בד בבד הן גם הציתו ביקורת נוקבת. הבניינים שתיכנן לא התחברו לרצף עירוני והם למעשה פיסול סביבתי יותר מאשר צורת מגורים. ארוזים במעטפת גיאומטרית כובלת, החללים הם נטולי גמישות והתקשו להתאים לתפקודם ולתנאים משתנים. כדי לרהט דירה בבית דובינר, לדוגמה, היה צורך להזמין במיוחד רהיטים שיתאימו לחללים המצולעים ללא זווית ישרה. דוגמה נוספת: בניין עיריית בת ים הוא צעצוע מרהיב עין שמלכתחילה התקשה לשרת כהלכה את המשתמשים בו.

מתוך התערוכה על נוימן באוסטרבה רפי סגלnewman-5

המחלוקת על עבודתו של נוימן בישראל התגלגלה לסכסוך חריף בינו לבין הטכניון, שטען לתפקוד לקוי של בניין דנציגר — פרשה שהיתה למיתוס וגרמה במידה רבה לעזיבתו של נוימן את ישראל במפח נפש. ב–1966 הוא התפטר ממשרתו בטכניון ועבר ללמד באוניברסיטת לאוואל בקוויבק. במסלול לתואר שני באדריכלות שהקים למדו שני סטודנטים בלבד, כפי שמספר סגל, אחת מהם היתה אשתו של נוימן. שיטת התכנון שהמשיך לפתח בקנדה התגלגלה בימינו אלה לאדריכלות מבוססת מחשב, לפרפורמליזם ופרמטריזם, והיא ממשיכה בנדודיה מסביב לעולם, מבלי שתצליח לתקן אותו. “העניין בנוימן מתחדש וזה קורה עכשיו”, אומר סגל, “הזמן ישפוט מה יישאר ומה ייהפך לפרק בהיסטוריה”.