?האם אנחנו מתוכנתים לאהוב מוזיקה

music

מהיכן הגיעה המוזיקה לחיינו – ואיזה צורך היא באה למלא? התיאוריה האבולוציונית גורסת כי תכונות ומאפיינים של יצורים חיים מתפתחים למטרות הישרדות. אם כך, האם מוזיקה משמשת אותנו להישרדות? קשה לדעת, בין היתר משום שתכונות רבות כבר אינן משרתות את ההישרדות של בני האדם בצורה ישירה. ואם מוזיקה היא לא בדיוק כלי הישרדותי, אז מדוע נוצרה ומהיכן הגיעה?

בניסיון להתחקות אחר שורשי המוזיקה בחיי האדם, החלה המוזיקאית והזמרת מקלית האדרו  לחפש את מקורות ההשראה המוזיקלית שלה, או כפי שהיא מכנה זאת “שושלות הצליל”. התשובה הברורה לה הייתה ז’אנרים כמו ג’אז, היפ הופ ובלוז, אבל היא רצתה לרדת עמוק יותר – והמסע שלה הוביל אותה בסופו של דבר אל הטבע.

האדרו מאמינה כי מוזיקה נמצאת סביבנו הרבה לפני שהיא הופכת למוצר המוגמר שאנו מזהים כמוזיקה. בטבע בולטת שירת הציפורים כ’מוזיקה גולמית’, וכך גם קריאות לווייתנים, יללות זאבים, פכפוך מעיין וכן הלאה. גם בסביבת האדם קיימת מוזיקה גולמית בדמות צלילי רחוב, תעשייה וכדומה. אבל מאין הגיע הרעיון לאסוף את הצלילים ולפתח מוזיקה, והאם בכלל יש הבדל בין מוזיקה גולמית לבין מוזיקה על פי ההגדרה הקלאסית?


האדם מעבד מוזיקה שכבר קיימת בטבע

כדי להמחיש עד כמה דק ההבדל בין מוזיקה כפי שאנו תופסים אותה ובין צלילי הטבע, האדרו מציגה צליל שנשמע תחילה כמו זמר אופרה, אך למעשה זהו קולה של ציפור אשר הואט כחלק ממיזם אמנותי מסוף שנות ה-80. לאחר השמעת קולו של ‘זמר האופרה’ היא משמיעה לקהל ההמום את הצליל המקורי – שמגיע מציפור בשם חוגת העצים. ייתכן שטכניקות שירת האופרה הושפעו משירת הציפורים”, טוענת האדרו. כבני-אדם, אנו רואים אינטואיטיבית בציפורים את מורינו למוסיקה”.

כבת להורים ממוצא אתיופי, להאדרו יש חיבור מאוד מיוחד למוזיקה ובפרט לצלילים מן הטבע.באתיופיה הציפורים נחשבות לחלק בלתי-נפרד ממקור המוסיקה עצמה”. היא מביאה דוגמאות נוספות לחיבור הזה, ביניהן שבטים ממרכז אפריקה שמכוונים את כלי הנגינה שלהם על פי צלילי קולות הציפורים בג’ונגל, או חרקים שמשנים את תדרי הצליל בדומה לסימפוניות. נראה כי המוזיקה נמצאת באופן טבעי בעולם ואנחנו רק מעבדים אותה בדרכים מגוונות.

יחד עם זאת, האדם עצמו גם הוא חלק מהטבע, והאדרו טוענת שגם בו קיימת המוזיקה בצורה מובנית – השפה שלנו היא מוזיקה בפני עצמה. הניגון, חיתוך הדיבור, הטון והעיצורים השונים יוצרים מלודיה שבדרך כלל חולפת לידינו מבלי שנבחין בה. אך כמוזיקאית שיצאה למסע החיפוש מתוך מודעות, המאפיינים המוזיקליים של השפה לא יכולים להיות ברורים יותר עבורה. כשהיא מאזינה למילים באמהרית, האדרו שומעת מוזיקה. אנו מוצפים בהבעה מוסיקלית בכל מילה ובכל משפט שאנו אומרים, בכל מילה ובכל משפט שמגיעים אלינו”, היא מסכמת. יותר מכך, היא הפכה חלק מהמילים לקטעי מוזיקה של ממש באולפן הביתי שלה.


גם בשקט יש מוזיקה

אחת הדרכים לבחון את מהותו של דבר מה היא לבדוק מה קורה בהיעדרו. לפי היגיון זה, השקט הוא אחד הכלים לעמוד על טיבה של המוזיקה. בהקשר הזה מציינת האדרו את אחת היצירות המוזיקליות המפורסמות ביותר במאה ה-20, 4′33″” מאת ג’ון קייג’. במשך ארבע דקות ושלושים ושלוש שניות, הנגנים מונחים שלא לנגן אף צליל אחד. דמיינו את זה: הקהל יושב במשך כל היצירה מול הבמה – וחברי התזמורת לא נוגעים בכליהם.

מאחורי היצירה הזו שוכן רעיון פילוסופי עמוק – השקט הוא המוזיקה. ואכן, הקהל לא חווה דממה מוחלטת. מסתבר שגם באולם תזמורת שבו שוררת אווירה של רצינות וכבוד, צלילים ורעשים שונים, גם אם זעירים, שכיחים למדי: עיטוש, תזוזה על הכיסא, לחשוש או כחכוח גרון. אלו הם אבני הבניין של המוזיקה, וקייג’ ניסה לומר ביצירה זו שהם לא רק אבני הבניין, הם המוזיקה עצמה.

אפליקציה ייעודית מאפשרת לאנשים ברחבי העולם להקליט את הגרסה שלהם ל-4′33″” ולחלוק אותה עם כולם. כל ביצוע של היצירה וכל הקלטה באפליקציה מורכבים מצלילי הרקע בזמן ומקום שונים, כך שמתקבל פס קול שונה לגמרי. מה שקייג’ רצה לומר הוא שלא קיימת דממה אמיתית. אפילו בסביבה הכי שקטה, אנו עדיין שומעים וחשים את הצליל של הלמות לבנו”, אומרת האדרו,העולם חי ושוקק הבעה מוסיקלית. אנו ממילא שקועים בה”.

אז מה טיבה של המוזיקה אחרי הכול?

אין תשובה חד משמעית לשאלת המוזיקה ומקומה בחיינו, אבל האדרו מציגה פרספקטיבה מרתקת של חוקר המוזיקה והמוח, פרופסור צ’ארלס לימב. על פי התיאוריה שלו, ייתכן שחוש השמיעה הוא מנגנון שנוצר במקור לצורך שמיעת מוזיקה. התיאוריה שלו נשענת על מורכבותה של מערכת השמיעה, הרבה מעבר לדרוש כדי לשמוע שפה. ואם זה נכון”, אומרת האדרו, הרי שאנו מתוכנתים למוסיקה, שאנו יכולים למצוא אותה בכל מקום; שאין דבר כזה, שממה מוסיקלית; שאנו מבלים לנצח בנווה המדבר שלה ושזה נפלא. אנו יכולים להוסיף לפסקול, אבל הוא מתנגן מלכתחילה”.

אחרי הרצאה כזו קשה שלא לפתח האזנה מודעת. פתאום מקשי המקלדת, מגע מתכת הכפית בזכוכית הכוס ואפילו הנשימות שלנו נשמעים אחרת. הרומן של בני האדם עם מוזיקה טבוע עמוק בטבע שלנו. הצלילים מקיפים אותנו מכל עבר – ולא טועה מי שמשתמש בביטויים כמו “מנגינת הלב” או “הקצב הפנימי”, כיוון שנראה כי המוזיקה גם מתקיימת פיזית בתוכנו.