הבז של פדריגו מאת ג’ובאני בוקאצ’ו | מקור:איטלקית

  •  

פדריגו לבית אלבֶּריגי אוהב ואין משיבים לו אהבה; הוא מפזר את כל הונו באורח חייו המפואר עד שנותר בידיו רק בז, וכיוון שלא נשאר לו מאום זולתו, הוא מגיש אותו מאכל לאהובתו בבואה לביתו; כאשר נודע הדבר לאשה היא משנה את דעתה, לוקחת את פדריגו לבעל ועושה אותו לאיש עשיר.

פילומנה כבר סיימה את דבריה, כאשר ראתה המלכה כי אין אלא לדיוניאו להשמיע את סיפורו לפי הזכות היתרה שניתנה לו, ואמרה בפנים שׂוחקות:

כבר בא תורי לשאת את דברי ואני, גבירותי היקרות מכול, אעשה זאת בחפץ-לב ואספר סיפור הדומה מקצתו לקודמו: זאת לא רק למען תדענה השפעת חִנכן על לבבות אציליים, אלא גם כדי ללמדכן לחלק בעצמכן את תשורותיכן, כאשר ראוי לעשות זאת, בלי להניח תמיד ליד המזל לכוון את העניינים האלה, שכן כרגיל המזל מעניק מתנות בלא שיקול-דעת, ולרוב במידה יתרה.

עליכן לדעת אפוא כי קוֹפּוֹ בן בּורגֶזֶה דומֶניקי – אשר היה לפנים, ואולי עודנו היום, איש נערץ ובעל סמכות גדולה בעירנו בזכות הליכותיו ומידותיו יותר משבגלל אצילות דמו – בהיותו כבר שׂבע ימים מצא עונג רב בשיחה עם שכניו ועם אנשים אחרים על קורות העבר. זאת היטיב לעשות יותר מכל אדם אחר זולתו, והעלה זיכרונות לפי סדר, בדייקנות ובלשון צחה. הוא היה רגיל לספר בין שאר דבריו הנאים כי בפירנצה היה פעם בחור ושמו פדריגו בן אדון פיליפו אלבֶּריגי, הלה הצטיין בתרגילי נשק ובאורח חייו המפואר יותר מכל פרחי האבירים בחבל טוסקאנה. כפי שקורה לרוב האנשים האצילים, התאהב באשה אצילה, הגבירה ג’ובאנה שמה, אשר נחשבה בימיה לאחת הנשים היפות והחינניות ביותר בפירנצה, וכדי לזכות באהבתה השתתף בתחרויות אבירים ובמופעי קרב, עשה נשפים וחגיגות, חילק מתנות ובזבז את כספו בלא גבול. ואולם צניעותה לא היתה פחותה מיופיה, לכן לא נתנה דעתה לא לכל הדברים האלה שנעשו למענה, ואף לא לאיש שעשה אותם.

ובכן, כיוון שפדריגו הוציא כספים הרבה יותר מיכולתו ולא זכה לקבל דבר תמורתם, הנה כפי שקורה בקלות פיזר את כל הונו ונעשה עני מרוד, ולא נותרה לו אלא אחוזת שדה זעירה, אשר מהכנסותיה התפרנס בדוחק רב. ולבד מזאת נותר בידו בז אחד, מהמשובחים ביותר. היות שאהבתו של פדריגו היתה עזה מתמיד, אך ראה כי אין עוד ביכולתו לחיות בעיר ברמה נאותה כלבבו, הלך להתיישב בקאמפי, במקום שהיתה אחוזתו הקטנה. שם נשא באורך-רוח את עול עוניו, וכאשר יכול, היה יוצא לציד עם הבז בלי לבקש את עזרת הבריות.

והנה יום אחד, אחרי שפדריגו כבר ירד לשפל המדרגה, נפל בעלה של ג’ובאנה למשכב, ובראותו כי מותו קרב הכין את צוואתו. הואיל והיה עשיר מופלג מינה ליורשו את בנו, שכבר היה בוגר דיו, ונוסף על כך כיוון שאהב מאוד את הגבירה ג’ובאנה, קבע שאם ימות הבן בלא יורש חוקי, יעבור הרכוש לידי ג’ובאנה. ואחר-כך נפטר ומת.

ובכן, אחרי שהתאלמנה הגבירה ג’ובאנה, נהגה כמנהג נשותינו וכל שנה בימות הקיץ יצאה לכפר עם הבן הזה, לאחוזה מאחוזותיה הסמוכה מאוד לזו של פדריגו. כך אירע שהנער התיידד עם פדריגו, ומצא שעשוע בעופות ציד ובכלבים. ומשראה פעמים רבות את הבז של פדריגו במעופו, והבז מצא חן בעיניו, השתוקק מאוד לקבל אותו אך לא העז לבקשו, שכן ראה כמה יקר העוף לפדריגו. אלה היו פני הדברים, כאשר חלה הנער. ואמו הצטערה על כך צער רב, כי לא היו לה בנים מלבדו והיא אהבה אותו אהבת נפש, וכל היום טרחה סביבו, ולא פסקה מלעודדו. תכופות שאלה אותו אם חשק במשהו, והתחננה לפניו להגיד לה מה הדבר, שכן ודאי תשתדל להשיג למענו, אם רק יהיה דבר שאפשר להשיג.

 

Leave a Comment