הביאנלה בוונציה: הקסם הבריטי האפל כובש את העיר/גליה יהב

ג’רמי דלר מציג בביתן הבריטי בביאנלה בוונציה נרטיב ויזואלי וחומרי משכנע, פתייני, מצחיק, קורע לב, מעמיק. הוא פורש רשת אזכורים ומאפשר לצופים לטוות את העלילה בעצמם

“למה מתכוון ג’רמי דלר ב’קסם בריטי’?” שואל האל פוסטר בפתח המאמר שלו המופיע בקטלוג של הביתן הבריטי בביאנלה בוונציה, שהוא המוצלח בביתני הביאנלה. “קסם על פי המילון הוא היכולת להשפיע על מהלך העניינים באמצעות שימוש בכוחות מסתוריים או על טבעיים”, הוא עונה. “התוספת של ‘הבריטי’ נועדה להצביע על מסורת ילידית של העלאה באוב, מהדרואידים של סטונהנג’ ועד מכשפים כמרלין וגנדלף. בה בעת דלר מעורר בעזרת הקסם הבריטי את האיכויות המיתיות של תרבות פופולרית על יכולתה בתחום הטלת הכישוף, במיוחד בתחום המוסיקה”.

ואכן, דלר לא חסך בתערוכתו בלהטוטנות וזריזות ידיים, העלאה באוב של מתים ורקיחת הימנונים מידבקים (“The Man Who Sold the World“ של דייוויד בואי מתנגן בראש עוד שעות אחרי היציאה מהתערוכה), מאבקי טיטאנים, שחיתות בצמרת, מסתרי הפרהיסטוריה והטבע, ציורי וודו, תיאוריות רשע וזדון, מסורת עתיקה ופולחניה לצד פוליטיקה חדשה ופולחניה. ופינת תה.

 Slider (82)

“A Good Day for Cyclists”, 2013 ג’רמי דלר, . צילום: כריסטיאנו קורט/ הקונסוליה הבריטית

את כל אלה ועוד הוא הציב במערך סיפורי שבו כל אחד מהרכיבים מתכתב עם שאר חלקי הפאזל באופן ייחודי, בונה מסקנה או מטאפורה אחרת, כך שהתחביר משתנה ומתהפך על ראשו, בונה מיני-היסטוריות, מזמן אפשרויות נרטיביות שונות. כל זה, כמובן, כדי ליצור דווקא דה-מיסטיפיקציה, לנפץ את המאגיה של תהליכים היסטוריים ופוליטיים, לחתור תחת ההשוואה בינם לבין כוחות טבע ארכאיים, מסתוריים, בלתי נמנעים.

את פני הבאים מקבל ציור קיר ענקי בנוסח ריאליזם עממי של ציפור הטרף הנדירה והמוגנת זרון תכול (באנגלית Hen Harrier). מלוא מוטת כנפיה פרושה וחולשת על פני הקיר, בטפריה אחוז ריינג’ רובר קטנטן. באוקטובר 2007 נחשד הנסיך הארי בציד לא חוקי של הציפור בשמי אחוזתו, אך החקירה טושטשה. הנסיך והציפור, הארי יורה בהארייר, נקמתה של ציפור הטרף, אם כן.

העבודה “I Want to be Invisible“ מורכבת משני דגלונים התלויים מצדיו של ציור הקיר, מעין דיאגרמות הנראות כמסכות שבטיות, טוטמיות. הן מתייחסות להפגנות הזעם שיתרחשו ב-2017, עת המונים ישרפו עד היסוד את האי ג’רסי, מקלט מס בעל תרבות בנקאית מושחתת ואכזרית, כשהם אוחזים בתרשימי קומבינות העלמות המס של תאגידים. הדגלונים מייצגים את צד הגדת-העתידות והידעונות בקסם הבריטי, את התקווה למהומות הבאות.

את כל קירות האולם מעטרים אבנים ניאוליתיות ששימשו לגרזנים, מסודרות לפי אזורי מציאתן ברחבי העולם, ממצאים פליאוליתיים מאזור לונדון, אבני צור משוננות ניאוליתיות מצפון אמריקה, אירופה והסהרה. בצד ניצבת דיילת המציעה הסבר ארכיאולוגי קצר והזדמנות ללטף את אחת האבנים. מתארגן כך רגע מלודרטי – איש איש בתורו נוגע באבן הקדומה, כלי עתיק נטול קת, מלטש ומשייף אותה מעט בידו, משתמש בה כקמע.

באולם הראשון באגף הימני ציור קיר ענקי נוסף. זהו דיוקן של ויליאם מוריס – האמן, הסופר, מעצב הטקסטיל והוגה הדעות הסוציאליסט – מטביע את היאכטה של האוליגרךרומן אברמוביץ כפוסידון ענק זועם. כמו בציור הקודם, יצור מופלא, עצום כאב קדום, נוקם בסממן של עושר נובורישי מנוכר. הרקע לסצינה הוא שבביאנלה הקודמת ב-2011 עגנה יאכטת הפאר של אברמוביץ ממש מול מתחם הג’ארדיני, גדר מאובטחת הקיפה אותה. מלבד חסימת הנוף מנע המעשה מנקר העיניים הזה מכל באי הביאנלה שימוש בטיילת. חוץ מאל יווני זועם, דמותו של מוריס משולה על ידי דלר גם לקולוסוס, גיבור-העל המוטנט מחוברות הקומיקס “אקס-מן” – הלא הוא האלטר-אגו של פיוטר ניקולייביץ’ רספוטין, המוטנט הרוסי – שעורו פלדה אורגנית. “הציור עוסק באמנות וכוח”, אמר על כך דלר באחד הראיונות ושאל, “למי שייך הכוח – למוריס או לאברמוביץ?”

באולם מוצגות דוגמאות מעבודות הטקסטיל של מוריס, לצד תעודות ומסמכים של ההפרטה המזורזת, המואצת והמרושלת שהונפקו בתקופת התפוררות הגוש הסובייטי, מקור העושר האוליגרכי של ימינו. כך שיש נציגות הן לבראשית המהפכנית והן לאחרית הדברים. כשמביאים בחשבון שאוליגרכים אלה, על הלבנות ההון שנקטו, הם גם מי שהצמיחו את דור ה-YBA – אמנים בריטים צעירים – שדלר נמנה עמו, מקבלים גם את ממד הביקורת הפנימית של הסצינה.

זיגי בשדה הקטל

באולם נוסף מוצג מיצב הציורים “You have the watches, we have the time“ המוקדש לד”ר דייוויד קלי, יועץ במשרד ההגנה הבריטי שהתאבד ב-2003 לאחר שהיה מקור חסוי של הבי-בי-סי לצורך חשיפת הספין של טוני בלייר בעניין נשק ההשמדה ההמונית העיראקי, שניפח דו”חות מודיעין כתירוץ לפתיחת מלחמה בעיראק. באולם מוצגים ציורי אסירים, רובם חיילים לשעבר בעיראק ואפגניסטאן, בהם דיוקנאות קלי עצמו ובכירי משטר, לצד ציורי הווי היום-יום של החיילים בעת מלחמה. “חיילים מעשנים קראק בצריף בלילה שלפני הפריסה” היא אחת מכותרות הציורים, “האמר מושמד באמצעות חומרי נפץ מאולתרים, צפון עיראק 2004” היא כותרת נוספת.

באולם אחר משורטט תוואי מסע ההופעות של דייוויד בואי בבריטניה ב-1972 עם “זיגי סטארדאסט”; יום לאחר השקת סיבוב ההופעות נורו אזרחים בידי חיילים תוך כדי צעדת זכויות אזרח באירלנד. 14 מהם נהרגו. לאורך הקירות תלויים עשרות צילומים: מעריצות מתגודדות ומשתוללות, הפגנות מורים, פועלים ועובדי נמלים, בואי יוצא מכלי רכב וחותם למעריצים, כלי רכב צבאיים עם חיילים חמושים חוסמים רחובות, רעולי פנים, המונים פורצים מתרסים, ילדים שצבעו את פניהם בברק האדום של זיגי, עשן שריפה עולה מעל בתים – תמונה של מה שהתברר בדיעבד כפרק מכריע בהיסטוריה הבריטית וסמן של סוף עידן הייצור שלה.

באולם שמאחוריו מוקרן הווידיאו “Ooh oo hoo ah ha ha yeah“ המאגד תמות נבחרות ממכלול יצירתו של דלר, לצלילי “האיש שמכר את העולם” של דייוויד בואי. נראים בו צילומי תקריב של זרון תכול בנוף בריטי ירוק פורש כנפיים ועף בהילוך אטי מרהיב; מחפרון (המצאה בריטית משנות ה-50) לוכד מכוניות בטפרי הברזל שלו ומקמט אותן, מנכיח תעשיית ריסוק במקום ייצור; תיעוד רגעים מ-”SACRILEGE“, עבודתו של דלר מהשנה שעברה, שבה הקים מתקן מתנפח ענק בצורת אתר סטונהנג’, כאתר היסטורי קומפקטי, נייד, חסר מסתורין: המתקן מתמלא אוויר וה”אבנים” מזדקפות, ילדים מזנקים עליהן, רצים וקופצים במתקן, משתוללים במה שנראה כטקס שמחה המוני פגאני משולל אשמה, מנוטרל מגרביטציה. “רציתי ליצור עבודה מסיבית, אבסורדית, סוריאליסטית, שהציבור יוכל להשתתף ולהשתמש בה”, סיפר עליה דלר, “שקשורה למורשת הבריטית, אבל באופן מונטי-פייטוני מלא חיבה ועונג”; ולבסוף – צילומי מצעדים צבאיים, תהלוכות עממיות, חיילים חוזרים הביתה וכרכרת בית המלוכה, הפגנות בנושאים שונים. כל אלה מעורבבים יחד בטקס ההליכה, נשיאת השלטים ונפנוף הידיים. אצל דלר הקולאז’ הוויזואלי שלהם נהפך לתהלוכה מלאת תחפושות ססגוניות, נשף של שבטים שונים. התזמורת מנגנת, ציפור הטרף פורשת כנפיים.

דלר מצליח לא רק להחזיר למלות האיש שמכר את העולם את הממד ההימנוני שלהן, אלא גם להסב אותן כלפי אירוע הביאנלה עצמו, על הפן האוליגרכי שבו: אירוע בן יותר ממאה שנה שאינו מביט בעצמו.

בין שני אגפי הביתן בחלק האחורי מקשר מסדרון שנהפך לפינת תה עם עציצים תלויים ומרפסת. בחזרה לאולם הראשון, מצויר על חלקו הפנימי של קיר היציאה עוד ציור ענקי, פנטסיה פוטוריסטית – סנט הלייר, בירת ג’רסי, עולה בלהבות, עשן מיתמר מחלונות בתיה שנשרפו בזעם המונים. דיילת נוספת ניצבת בפינה, בעמדת חותמות ידניות. אפשר לייצר חותמת דיו של ציפור הטרף או של מוריס מטביע יאכטה ולקחת למזכרת.

 jermy

המיצב “קסם בריטי”, 2013צילום: כריסטיאנו קורט

 jermy1   jermy2

למאמר המלא הקישו

 

 

 

 

Leave a Comment