הדרך היחידה היא להנחיל את הזיכרון/חיים שיין

 

דור ניצולי השואה הולך ונעלם – מהי המחויבות שלנו לדור הבא? • פרשנות באולפן ישראל היום

ביום הזה אני חושב על אבי ז”ל, יליד קובנה שבליטא, לפני השואה הייתה לו משפחה – היה לו ילד בן 3 שנספה בגטו. בצל הזה גדלתי. הוריי מעולם לא סיפרו שלאבי היה בן לפני השואה, הם חשבו שזה יפגע בי.

אמא שלי הגיעה לבירקנאו ב-1944, יחד עם הוריה ו-8 אחים ואחיות. על הרמפה עמד ד”ר מנגלה ובבוהן קבע מי לחיים ומי למוות. סבתא שלי החזיקה בחיקה ילד קטן, והנאצים רצו להפריד ביניהם. סבתי לא הסכימה ואז היא הובלה יחד עם שישה מהילדים, ישר מהרמפה אל המשרפות.

את הסיפורים האלה שמעתי מההורים שלי, למרות שהם מיעטו מאוד לדבר על השואה. אני חושב שלהורים היה פחד איך הסיפורים, האירועים, העינויים והסכנות ישפיעו עלינו, ולכן הם נמנעו מלספר. רק כשהילדים שלי, הנכדים, קיבלו מטלה מבית הספר להכין עבודת שורשים לקראת נסיעתם למשלחות למחנות ההשמדה, זה היה הרגע של המהפך המופלא שבו הם התחילו לספר את הסיפור של השואה.

הדרך היחידה היא להנחיל את הזיכרון Slider

חיילים עומדים בצפירה בת שתי דקות לזכר נספי השואה. הבוקר בתל אביב // צילום: גדעון מרקוביץ

דור ניצולי השואה הולך ונעלם, הדרך היחידה היא להנחיל את הזיכרון – להעביר לדורות הבאים את זיכרון השואה ואת מה שהיא עשתה לעם היהודי. אם אנחנו, בני הדור השני, לא נעשה את זה – אני לא יודע מי יעשה את זה. המחויבות שלנו לדור הבא היא להעביר את המסר, את ההיסטוריה, את הסיפורים, את הזיכרונות ואת התודעה הזו. אי אפשר להבין את מה שקורה לנו במדינת ישראל אם אנחנו לא מבינים מה קרה בתת-מודע הקולקטיבי שלנו בעקבות השואה. אנחנו חייבים להיות חזקים, לא לסמוך על אף אחד. ואם אנחנו לא נהיה אחראים לגורלנו – אף אחד לא ידאג לנו.

הילדים היום, גם בגיל הרך, הם מאוד אינטליגנטיים ומבינים הכל. משרד החינוך החליט על תכנית מובנית שבוודאי נבחנה על ידי מומחים. הפסיכולוג הידוע ז’או פייז’ה אמר שהילדים בגיל הגן הם הנבונים ביותר, אפשר לדבר איתם ואפשר להסביר להם. כמובן שבאופן מבוקר ובעזרת ייעוץ מקצועי. ללא ספק חשוב שכבר בגיל הגן ילד יהודי ידע מה הייתה ההיסטוריה שלנו, כי כמו שאומרים – עם שאין לו עבר אין לו עתיד, והאחריות שלנו היא כלפי העתיד.

 למאמר המלא ולוידאו הקישו

Leave a Comment