היא עשתה זאת, שוב מאת סער גמזו

אחרי חמש שנות ציפייה, גל שמועות וסינגל אחד שעורר היסטריה, שיחררה בסוף השבוע אדל את אלבומה החדש, “25” • וזה מה שיש למבקר הבית להגיד עליו

Adel

אדל. דיוק כמעט מדעי; בתמונה למטה: עטיפת האלבום “25”

כמעט חמש שנים של המתנה הסתיימו ביום שישי האחרון, כששוחרר אלבומה החדש והשלישי במספר של אדל, “25”.

בשנים הללו הקונספט שנקרא “אלבום” המשיך את ההתפוררות שלו, עולם המוסיקה העביר את מרכז הפעילות שלו לרשת, רכישות של אלבומים עברו מחנויות התקליטים אל שירותי מוסיקה מקוונים והדלפות מוקדמות הפכו לעניין שבשיגרה. אבל נדמה שחוקי המשחק החדשים הללו לא ממש חלים על אדל.

סינגל בודד (“Hello”) הקדים את יציאת האלבום, שראה אור בדיוק במועד המתוכנן, ונמכר לעת עתה רק בעותקים פיזיים ולא כקבצים. אפשר היה להאשים את אדל והמנהלים שלה באנכרוניסטיות ובחשיבה לא עדכנית, אבל “25” שבר שיאים עוד לפני שהגיע אל המדפים והפך את ההאשמות הפוטנציאליות האלו לקיטרוג מרושע וצר עין.

ביממה הראשונה אחרי יציאתו של “Hello” התבררו מימדי ההיסטריה. שיא הצפיות ביו־טיוב, שהיה שייך עד אותו הרגע לטיילור סוויפט ועמד על כ־20 מיליון צפיות, נמחק ונקבע מחדש על כ־27 מיליון צפיות ביממה. הזמנות מוקדמות של האלבום העניקו לו מעמד של אלבום זהב (בישראל בלבד נמכרו מראש יותר מ־20 אלף עותקים, בארה”ב הוזמנו מראש 3.6 מיליון עותקים של האלבום) וזאת עוד לפני שהמעריצים האזינו לו.

בנוסף, ייצר האלבום החדש גל של ספקולציות ושמועות ששטפו את הרשת. אחת מהן דיברה על דואט עם ביונסה שלו סירבה אדל, אחרות הטילו ספק ביכולת של אדל לשחזר את הצלחתם של האלבומים הקודמים.

אלא שכבר בהאזנה ראשונה לאלבום, שיצא סוף סוף שלשום, ברור שהספקות היו מיותרים לחלוטין. “25”, באופן די צפוי, הוא המשכו הישיר, והמתבקש מאוד, של קודמו, “21”. גם הוא מבוסס על ערך אחד מרכזי – דרמה – ומהונדס כדי להיות בעת ובעונה אחת אלבום פופ ויצירה על־זמנית.

הסול תכול העיניים של אדל תעשייתי ומסחרי פחות משל הכוכבות האמריקניות. השירה שלה גדולה ובוגרת יותר, ההגשה שלה בשלה ועמוסת רגש (לעיתים עמוסה מדי) והמוסיקה שלה נמנעת לחלוטין מסממנים מודרניים. את הדרמה מייצרים קול ענק ועתיר אפקטורה, כינורות, פסנתרים ושירים ארוכים יחסית.

לכתבה המלאה הקישו