היהודים שעבורם יום העצמאות הוא יום אבל/אלי יוספי

 

Slider

A member of Neturei Karta, a small faction of ultra-Orthodox Jews who oppose Israel’s existence, waves a Palestinian flag, Sept. 21, 2011. (photo by JAAFAR ASHTIYEH/AFP/Getty Images)

סיור בקהילת הפלג הקנאי נטורי קרתא בירושלים חושף מיעוט מצומצם אך קולני המייחל לסופה של מדינת ישראל. “הגרמנים רצחו את הגוף, והציונים את הנשמות”, אומר מנהיג העדה לאל-מוניטור

פשקווילים מבית מדרשה של קבוצת “נטורי קרתא” הקיצונית, שהופצו ברחבי השכונות החרדיות בירושלים ערב יום העצמאות, דחקו כמדי שנה ב”יראי השם”, לצאת ולהפגין ברחובה של עיר: “עם ישראל בארץ הקודש ובתפוצות מתאבל מרה על 66 שנות קיום המדינה הציונית המורדת בהשם ובתורתו הקדושה ומתפלל לביטולה הסופי במהרה, אמן!… ביום שלישי נצא בלבוש שק לזעוק זעקה גדולה ומרה ולהכריז קבל עם ועולם כי עם ישראל נאמן להשם אלוקיו ולתורתו, ואין לנו חלק ונחלה בשלטון הכופר!”

 .

אבל למרות הרעש ומסע התעמולה, מאות אלפי חרדים לא קונים את “הסחורה המשומשת” שממוחזרת שוב ושוב כבר שישה עשורים. הפשקווילים המופצים בערב “ימי אידם” [כינוי בתלמוד לחגיהם של נוכרים], כפי שאוהבים אנשי נטורי קרתא לכנות את יום העצמאות, זוכים לאדישות מוחלטת במקרה הטוב. החרדי הממוצע מסתייג רובו ככולו ממסע ההסתה הזה. נקעה נפשו מהפגנות בסגנון הפרובוקטיבי שאותו אנשי נטורי קרתא מנסים להשליט בשם “מלחמת הקודש” בציונות ובמנהיגיה. ההוכחה הטובה ביותר לכך היא המחאה נגד הגיוס לצה”ל לפני כחודשיים שאליה יצאו מאות אלפי חרדים, אשר הסתכמה בעצרת תפילה שקטה אך עוצמתית בממדיה.

ואכן, קבוצת נטורי קרתא (בתרגום חופשי: “הקנאים שומרי העיר”) מהווה מיעוט זניח ביחס לרוב החרדי העצום המורכב מספרדים ובני עדות מזרח, אשכנזים ליטאים וחצרות חסידים. מאות משפחות, אולי אף פחות מכך, מצטופפות בשכונת מאה שערים בירושלים, אבל גודלן היחסי אינו שווה ערך לרעש התקשורתי שהן יוצרות, רעש שמשפיע דרמטית על תדמיתם של החרדים כולם.

סיור ביום העצמאות בשכונת מגורי הקנאים במאה שערים מגלה ארץ אחרת, קיצונית, שנטועה בלבה של בירת ישראל. במאה שערים הזמן עומד מלכת. בין ערביים שגרתי מטפס ועולה על בתיה של השכונה החרדית המסוגרת, ממלכת הקנאים הירושלמים. חתול רדום נעור בבהלה מחריקה צורמנית של שער ברזל ישן מימי התקופה העותמנית, וישישים ירושלמים בגלימות מפוספסות חוצים בכבדות את הסמטאות הציוריות המרוצפות שנותרו בעינן כשמורת טבע עצמאית בלב האורבני של ירושלים.

החנויות והמרכולים סגורים ומסוגרים. על תריסיהם המוגפים מתנוססות מודעות אבל ענקיות המציינות באותיות שחורות משחור את 66 שנות קיומה של המדינה הציונית הרשעה. ולמרות התוגה והאבל, הניחוחות הירושלמיים העזים מכים בחדווה מכל פינה. “תינוקות של בית רבן”, ילדים ירושלמים יפי תואר, שבים מתלמודם, פאות ארוכות מסתלסלות על לחייהם, ועל ראשם הכיפה הלבנה הירושלמית-מסורתית. הם מנופפים לנו לשלום בחיוך ונבלעים עם ילקוטיהם בזריזות בחצרות גדולות ונקיות, מרוצפות אבן. השעון העתיק בשוק מאה שערים מורה על תפילת הערב המתקרבת.

כשהאות ניתן, שביליה של מאה שערים נעורים באחת, משחירים מאדם. הכרוז האלמוני המייבב מגביר את קולו, דוחק בדרי השכונה להזדרז ולצאת לרחוב כדי להתאבל ולקונן על גלות השכינה. תשושים מהצום שגזרו על עצמם “צום יום החורבן”, יוצאים בני נטורי קרתא מבתיהם הצנועים ומחישים את צעדיהם לעבר רחבת מאה שערים. הכובעים הירושלמיים רחבי התיתורה מתמזגים להפליא עם לבושי השק, נושאי הדגלים השחורים. ברקע בוקעות זעקות ה”גוואלד”, מלוות בפסוקים וקריאות גידוף. התהלוכה מתחילה לנוע, חולפת על פני השוק הריק והמוגף בדרכה לכיכר השבת במרכזה של שכונת גאולה.

דגלים שחורים ענקיים מתנופפים להם ברקע. לאורך כל הדרך ממררים הצועדים בבכי. “בשלטון הכופרים אין אנו מכירים” מכריז שלט ענק ממדים שנתמך בידי שני נערים צעירים ומשולהבים. “הציונות היא שואה”, זועקת מודעת ענק אחרת. ברקע בוקעת זעקה רוטטת: “יום גבר האויב”, קורא אחד מזקני העדה בקול גרון ניחר. התהלוכה מתקדמת, וקולות השבר רק הולכים וגוברים, עולים ונישאים למרחקים. התחנה הסופית בכיכר השבת תסתיים בשריפת הדגלים המסורתית שחותמת כמדי שנה את טקסי האבל של יום העצמאות.

בין מובילי התהלוכה בולטת דמותו הציורית של הרב ישראל מאיר הירש. הירש גאה בייחוסו הרם. הוא בנו של הרב מוישה הירש שהיה מנהיג נטורי קרתא, מקורבו של יאסר ערפאת, ומי שכיהן כ”שר לענייני יהודים” בממשלת הרשות הפלסטינית. הירש האב הלך לעולמו לפני כארבע שנים. בשבוע האבל הופיעו בכירי הרשות הפלסטינית בביתו בשכונת מאה שערים. בנו ממשיך כעת את דרכו בגאון. על אחד מסורגי החלונות בביתו תלוי באורח קבע דגל שחור שעליו נכתב: “זכור ואל תשכח את אשר עשו לך הציונים העמלקים ב-65 שנות דיקטטורה”. מדי יום עצמאות נוהג הירש לעדכן את מספר השנים שחלף, כשהוא ממשיך את מאבקו על תודעת הציבור החרדי שאמנם אינו מזדהה עם מדינת ישראל וחגיה, אך מקבל בהחלט את כללי המשחק מאז 1948.

“יום העצמאות, במשנה של נטורי קרתא, מציין את האסון הגדול בהיסטוריה של עם ישראל, אפילו יותר מהשואה. הגרמנים רצחו את הגוף, והציונים את הנשמות”, טוען הירש בריאיון לאל-מוניטור. “הציונות אינה מייצגת את העם היהודי ולכן אנחנו יוצאים לרחובות בקול רעש גדול, לבושי שק, כדי להכריז כי בעצם קיומה של מדינת ישראל יש משום כפירה באלוקים ובביאת המשיח”. הירש מסביר כי נטורי קרתא דבקים בעמדתם נגד מדינה יהודית, “גם אם תיושב כולה בשומרי מצוות”.

למאמר המלא הקישו

Read more: http://www.al-monitor.com/pulse/iw/originals/2014/05/israel-independence-day-neturei-karta-yisrael-meir-hirsch.html#ixzz31TywzYZJ

Leave a Comment