היה או לא היה? מאת ג’קי לוי

השייח’, מסוחרר משמחה ומקוסקוס, החליט לחתן את בנו עם הבת של מסייה חיון, הלוא היא אמא שלי. על תוניסיה של האגדות ותוניסיה של היוםjecky-levi-2

כל משפחה ראויה לשמה גוררת איתה איזה סיפור אגדה או שניים, שאין איש יודע כמה אמת יש בהם וכמה בדיה. הסיפורים האלה נטחנים שוב ושוב בימי הולדת, סעודות חג ואירועים משפחתיים, כך שבין המאזינים תמיד יישבו כמה דודים שיודעים פחות או יותר מה קרה במציאות, וכמה פשוט וצנוע היה הגרעין הבסיסי שתפח והפך עם השנים למעשיית אלף לילה ולילה. אותם דודים, למותר לציין, ישתקו ויחייכו מתחת לשפם. סיפור מוצלח במיוחד יעשה את דרכו גם לאזכרות ולהספדים, ואז קל וחומר שאיש לא ישמיע מילה של ביקורת.

בקיצור, סיפור משפחתי טוב הופך עם הזמן להיסטוריה ולקונצנזוס, ולמרות שכולם כבר שמעו ומכירים בעל פה, איש לא יסרב לשמוע אותו פעם נוספת. שתי סיבות יש לעניין הזה:

א’ – כי בסך הכל כולם אוהבים לשמוע סיפור טוב.

ב’ – כי אין ממש טעם להתנגד. הסיפור יסופר שוב ושוב, ויהי מה.

אחד הסיפורים המשפחתיים שלנו התרחש בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת, כאשר השייח’ הנכבד של תוניס הגיע לביתו של הסבא שלי כדי לפרוע את חובו עד הפרוטה האחרונה. הכל התחיל כשהבנק סירב לאשר הלוואה גדולה שהשייח’ ביקש. השייח’ היה איש של כבוד, שהתקשה לעכל אכזבות. באותו רגע העסקים שלו עמדו לפני פשיטת רגל, וההנהלה הצרפתית של הבנק לא האמינה שכדאי לקחת את הסיכון. לפתע פנה אליו מנהל הסניף ואמר שאמנם מדיניות הבנק לא מאפשרת הלוואה, אבל הוא עצמו מוכן להלוות לו את מלוא הסכום. באופן אישי. ישר מהכיס.

אין לי מושג כמה מחבריו היהודים של סבא האמינו שהוא יזכה לראות פרנק אחד בחזרה, אבל העובדה היא שיום אחד הגיע השייח’ נרגש עד קצה שפמו ופרע את חובו. יום פירעון ההלוואה היה יום חג למשפחתי ויום שחור בתולדות הכבשים של תוניסיה. השייח’, מסוחרר קלות משמחה ומהקוסקוס של סבתא, נפל על צוואריו של ידידו הטרי, ופיזר מיני הכרזות שנהוג להכריז ברגעים מהסוג הזה. אנשים אחים אנחנו! אב אחד לכולנו! מסייה חיון הוא בשר מבשרי ודם מדמי. ולא נתקררה דעתו של אותו שייח’ עד שקבע שהגיע הזמן לתת תוקף לכל ההכרזות החגיגיות, ולהכריז באותה הזדמנות על שידוך חגיגי בין בנו של השייח’ לבין אחת משש הבנות של מסייה אמיל חיון, וליתר דיוק – הבת השלישית מהסוף. או הרביעית מההתחלה. אבל איך שלא תִספרו את זה, יוצא שמדובר באמא שלי.

סבא שלי לא היסס לרגע. הוא התמסר לחיבוק ארוך ודומע, נתן את כל רפרטואר המליצות והפתגמים שראוי לרקוח במעמדים מהסוג הזה – בערבית, בצרפתית ובכל מה שביניהן – ואז רץ הביתה והודיע לז’קלין שיש לה כמה שעות לארוז את הדברים שלה ולהיפרד, מחר היא עולה על אונייה למרסיי, ומשם לארץ ישראל. לקראת העלייה לסיפון היא תקבל את הסנדוויץ’ התוניסאי הגדול ביותר שנוצר אי פעם. הוא יספיק לה לשבועיים.

בארץ המובטחת היא מוזמנת לעשות ככל העולה על רוחה, רק לא להתחתן עם מרוקאי (מערכת היחסים הטעונה בין יהודי תוניסיה ומרוקו היא תעלומה. הנחת היסוד היא שלמרות קווי הדמיון, ואולי בגללם, הם לא סובלים אלה את אלה). אמא אכן הגיעה לארץ. את כל מה שארזה במזוודה גנבו ממנה בסמינר שבו למדה חינוך לגיל הרך, והיא כמובן התחתנה עם שמוליק, צנחן ירושלמי חובש כיפה, שמשפחתו הגיעה – איך לא? – ממרוקו.

בימים אלו מסתיימת שנת האבל על אמי ז”ל, ולעולם לא אדע מה מכל זה אמת לאמיתה ומה בדיה. איפה שמר הסיפור על בסיס הנתונים העובדתי שלו ואיפה הירשה לעצמו לשחרר את החוט ולעוף בלי חשבון. סבא אכן היה מנהל סניף של בנק בעיר גאבס. אמא אכן היתה יפהפייה צעירה, מהסוג שיכול לגרום לשייח’ים לחשוב פעמיים. לאורך השנים היא נשבעה לי שהסנדוויץ’ סידר אותה למשך שבועיים, ומכיוון שאת האוכל של סבתא הכרתי היטב, אין לי שום סיבה להטיל ספק גם בעניין הזה.

jecky-levi

מעבר לסיפור המשפחתי אני חושב על תוניסיה עצמה, מחוז הילדות האגדי של רוב הסיפורים והשירים ששמעתי בילדותי. אולי זה בגלל שהייתי יכול להיוולד בן שייח’ (לא באמת). שמות מקומות כמו ספאקס, קרתגו וסוס תמיד הילכו עלי קסם. מעולם לא הזדמן לי לבקר שם, למרות שתמיד רציתי.

כבר שנים מרחף באוויר רעיון לטיול משפחתי אולטימטיבי שכזה, טיול שיגבה ממני שנתיים של דיאטה חמורה. היה מין חלום כזה, ובצידו חשש כבד. לא רק מפיגוע טרור, כאלה יכולים לקרות גם אצלנו. החשש המהותי הוא מאכזבה מרה. מהרגע המפוכח שבו יתברר שדבר לא נשאר מתוניסיה של האגדות. תוניסיה שיותר משהיא ערבית או צרפתית, היא ים־תיכונית. כלומר, קוסמופוליטית ובוחרת בחיים. גן עדן לרומנטיקנים שיכורים, ליהודים, אנרכיסטים וצוענים.

החשש הוא שאכן יכול להיות שזה נגמר. שכל מה שהביא איתו קץ הכיבוש האירופי הוא לא חירות ולא חופש, אלא כיבוש אחר, נורא ואכזר פי כמה.

(איור: עציון גואל)

הכתבה פורסמה באתר של ישראל היום ב7-3-2015