הייקים הישראלים מסרבים בגאווה לעידן הדיגיטל/עופר אדרת

במלאות 80 לגיליונו הראשון, מתמודד ביטאון הייקים עם החלטות קשות, בהן מעבר למהדורה דיגיטלית. קוראיו נאבקים: “אינטרנט אי אפשר לקרוא במיטה”

מאות מעטפות הגיעו השבוע אל משרדי ארגון היקיםברחוב רמב”ם בתל אביב. גם מכשיר הפקס של הארגון עבד שעות נוספות. מנהלת הארגון, דבורה הברפלד, סידרה ביום שני על שולחנה את ערימות הדפים, שהלכו וגבהו משעה לשעה.

“לחברי הארגון יש משמעת עצמית”, אמרה הברפלד. “לפני פחות משבועיים ביקשנו מהם למלא שאלון ולשלוח לנו ותראה כמה תשובות כבר קיבלנו. בדרך כלל אנשים לא טורחים לענות על סקרים כאלה, אבל היקים כמו יקים – אמרו להם למלא, אז הם מילאו ושלחו”.

השאלון שהופץ בין 4,500 החברים היקים הוא ציון דרך חשוב ב-80 שנות קיומו של ארגון היקים, או בשמו הרשמי “ארגון יוצאי מרכז אירופה”. לאחר שיעובדו תוצאותיו תתקבל הכרעה היסטורית באחת הסוגיות הטעונות ביותר שמטרידות בימים אלה את היקים: עתידו של “יקינתון”, ירחון צאצאי היקים בישראל.

 Slider (56)

קוראת “יקינתון” בפרלמנט היקים של דובניקוב בבית קפה בתל אביבצילום: ניר קידר

“יקינתון” נוסד בישראל ב-1932, עם בואם של העולים הראשונים מגרמניה ומאוסטריהבעלייה החמישית. לפני חודשיים חגג העיתון 80 לגיליון הראשון שלו שהודפס בבית דפוס – במארס 1933. תחילה שימש “יקינתון” ידיעון של התאחדות עולי גרמניה בישראל ואמצעי להעברת מידע חשוב לעולים יוצאי הארצות הדוברות גרמנית. בהתאם לכך שמו היה “MitteilungsBlatt” (“ידיעון” בגרמנית). בין כותביו ועורכיו היו אנשי רוח, עיתונאים וסופרים בעלי שם. הוא ידע טלטלות רבות, אך שרד, וכך הפך לאחד העיתונים הוותיקים ביותר שרואים אור בישראל (“הארץ” מבוגר ממנו ב-15 שנה) ולעיתון הדו-לשוני (עברית-גרמנית) הוותיק ביותר בעולם.

בשמונה השנים האחרונות עורך אותו איש הטלוויזיה מיכה לימור, אשר הכניס שינויים רבים בעיתון והפך אותו לירחון צבעוני ומאיר עיניים, ששם דגש על שימור מורשת היקים. בתקופתו של לימור גם שונה שמו של העיתון ל”יקינתון” – צירוף של “יקה” ו”עיתון”. אלא שכעת, אחרי שהעיתון הגיע לגבורות, חש לימור שבשלו התנאים למהפכה נוספת.

על השולחן בסלון

בשאלון שנשלח אליהם התבקשו קוראי “יקינתון” לחוות את דעתם על האפשרות שהעיתון הוותיק יופץ במהדורה דיגיטלית בלבד ויחדל לראות אור כעיתון מודפס. “בהנחה שאפשרות זאת תתקבל, האם תמשיך לקרוא את ה’יקינתון’?”, נשאלו הקוראים.

בארגון ממתינים לקבל את התשובות מכל החברים בטרם יפנו לניתוח סטטיסטי שלהן. ואולם, עיון חטוף בערימת השאלונים שהצטברה השבוע במשרדי הארגון מעלה שרבים מתנגדים בתוקף למעבר לעידן הדיגיטלי.

“חלק מההנאה היא לשבת בכורסה עם הרגליים למעלה ולקרוא ב’יקינתון'”, כתב קורא אחד. “אני מעוניינת רק בעיתון מנייר – לא באינטרנט”, כתבה אחרת. “את העיתון אני משאירה על השולחן בסלון, כך שגם הבנים שלי והנכדים שלי יוכלו לעיין בו. יש לי מדפסת בשחור בלבד. אין להשוות עיתון שיש בו צבעוניות להדפסה בשחור-לבן”, כתבה קוראת נוספת.

 digi

דבורה הברפלד, מנהלת ארגון היקים, עם גליונות היסטוריים של “יקינתון“. צילום: מוטי מילרוד

קורא אחר כתב מכתב ארוך יותר, שבו נזף במערכת: “אני מצפה מהמערכת הנכבדה השייכת לארגון המייצג ומורכב כולו מאוכלוסייה מבוגרת למדי, להתחשב בחבריו שלא השכילו להתחמש בציוד מחשוב וסמוכים על חומר קריאה מודפס בלבד… אני מבקש מהנהלת הארגון שלא תחליטו לנתק את הקשר עם הקוראים הוותיקים כל זמן שבריאותם הגופנית והרוחנית מאפשרת להם לקרוא בעיניהם חומר מודפס”. קוראת אחרת כתבה: “חושבתני שמהדורה אינטרנטית תדחק רבים וטובים מקריאת החומר”.

עמיתה שלה הוסיפה: “לדעתי קשה מאוד למבוגרים לשבת כל כך הרבה זמן לקריאת ה’יקינתון’, על כן אני חושבת שלקבל בדואר זה חשוב – כי תמיד אפשר לעשות הפסקה בקריאה”. קורא אחר ביטא את רחשי לבם של רבים: “עם כל הכבוד לקדמה, מהדורת אינטרנט אי אפשר לקרוא במיטה”. אבל היה גם מי שתמך במעבר למהדורה הדיגיטלית. “יש לזה גם יתרון, שבמחשב ניתן להגדיל אותיות”, כתב.

למאמר המלא הקישו

Leave a Comment