הנוודים החדשים: הצצה נדירה לחיי הלוליינים בקרקס מאת יעל געתון

 

הם נודדים בכל שנה לארץ אחרת, גרים בקרונות ברחבת הקרקס ויודעים לבצע תרגילים אקרובטיים שלא היו מביישים ספורטאי אולימפי. ככה נראים חיי הלוליינים בקרקס המודרני

בצפון תל-אביב בפארק הירקון, מאחורי אוהל הקרקס הצבעוני, נפרש מחנה קרוונים קטן. בשעות הבוקר המאוחרות הדלתות מתחילות להיפתח, ואחד אחרי השני יוצאים תושבי המחנה ממגוריהם. זה למקלחות וזה למטבח, אחד לחדר הכביסה ואחר מתבונן בירקון הקרוב. מונגולים, אוקראיניים, רוסים, ישראלים, ערב רב של שפות, ערב רב של מנהגים. פנים נקיים מאיפור, בגדים פשוטים. אי אפשר לדעת מי ליצן בקרקס ומי פועל במה, מי לוליינית ומי מתארח לרגע. לעת ערב כשהשמש תיעלם, יזרחו הפנסים על המחנה הקטן והקסם יחל. תלבושות מפוארות, איפור מוגזם ותרגילים שלא היו מביישים ענף האולימפי.

כולם חלק מקרקס מוסקבה, הפקה ישראלית שנודדת ברחבי הארץ כשנה, מתקפלת ונמתחת תוך יום, על אנשיה ומגוריהם, על האביזרים והתחפושות. הלוליינים נבחרו בקפידה מרחבי העולם, לבצע תרגילים בסגנון הקרקס הרוסי. על ההפקה מנצח דורון (קופי) עציוני, מ”טבת הפקות” שכבר עשר שנים אמון על מופעי קרקס שונים בישראל. הוא מתיישב בצל אחד הקרוונים, מביט בלוליינים שאסף הממלאים כעת את החצר ומתמלא גאווה. “הם הכי טובים בעולם” הוא אומר ספק לעצמו, ספק לקהל מאזיניו.

“כמו פעם”. מחנה קרקס מוסקבה (צילום מסך)

 

למעלה מעשרה מיליון שקלים הוא השקיע בסיבוב ההופעות הזה, שיימשך עשרה חודשים ויבקר בכל רחבי הארץ. “זה נורא רומנטי הדבר הזה”, הוא אומר מהורהר, “זה דבר של פעם. זה לא דיגיטלי, אין לזה אפליקציה, זה אפילו לא בסמארטפון, זה אמיתי ואנלוגי לחלוטין, וזה סוד הקסם של זה”. החיים במחנה הקרקס צנועים. “של פעם”, כביסה על החבל, חדרים קטנים, ומעט חפצים אישיים. אין מקום ליותר. “לאורך ההיסטוריה אנשי הקרקס חיו חיים פשוטים, חלקם נולדו לתוך זה, ואין להם ברירה, אחרים הצטרפו מבחירה. אבל זו הדרך היחידה לעשות את זה”.

נטלי ואנטולי קרמסקי מכירים את אורח החיים הזה היטב. כבר כמעט עשרים שנה שהם נודדים ברחבי העולם, הוא ליצן והיא אקרובטית. הם הכירו בקרקס והתאהבו, שם גם נולדו להם הילדים ושם הם בחרו לחיות את חייהם. כל שנה בזירה חדשה. היא בכלל רקדנית בלט שחיפשה עבודה לפרנסתה. הוא ליצן מקצועי. יש להם דירה קטנה בקייב, אבל הם כמעט אף פעם לא בבית. בקרוב ימלאו להם חמישים, מבוגרים מעט משאר המשתתפים ועדיין מפגינים יכולות גמישות ואקרובטיקה מופלאים. וירטואוזיות של מי שבחרו לחיות בכל נשימה את הבמה. בלי הפסקה, בלי אחורי הקלעים, בלי בית. נטלי היא מה שמכונה “אריאליסטית”, אקרובטית גובה. היא מבצעת תרגילים על חישוק התלוי בתקרת הקרקס, הרחק מעל פני האדמה. רק חבל קטן הקשור לפרק ידה מאבטח אותה, שומר על חייה. לאורך חייה בקרקס היא עברה שני הריונות. מניקה את ילדיה הקטנים בין להטוט ללהטוט, נעזרת בצוות הגדול להרגיע, ללטף, לשים עין. “זה הרבה יותר קל ככה”, היא מחייכת. היום ילדיה כמעט בני עשרים ובעצמם לוליינים בקרקס. הבן הצטרף השנה לקרקס באנגליה, הבת מלהטטת בקרקס אוקראיני

.נטלי ואנטולי קרמסקי. היא אקרובטית והוא ליצן (צילום יותם רונן)

יש קסם באורח החיים הזה, בנדודים הממושכים, בהרפתקאות היומיות, בחיי הלהקה הזמניים ובמפגש הבלתי פוסק עם תרבויות אחרות. אבל בסופו של יום קשה שלא לשאול האם אלו לא חיים קשים. האם הגזירה הזו אינה מעייפת. אנטולי מתקשה לדמיין איך אפשר לחיות אחרת. “ולכם לא קשה לחיות כל הזמן במקום אחד?” הוא שולף מכיסו נייד קטן, וממחיש את אורח חייו בתמונות של האופנוע שלו, עליו הוא מעמיס את הציוד ויוצא בכל פעם להרפתקה חדשה. בדרך כלל נטלי והוא מופיעים ביחד, עסקת חבילה. יש להם רפרטואר עשיר של תרגילים, אותם פיתחו לאורך השנים. “יש יתרונות לחיים הזוגיים בקרקס”, מסבירה נטלי. “אם אנחנו רבים, אנחנו יכולים להוציא את זה בזירת הקרקס, כחלק מהמופע. הקהל מביט בנו וצוחק, בעיקר כי הוא מזהה את עצמו בסיטואציה”.

אנטולי ונטלי מתגוררים בקרוון מאובזר. הם יושבים ליד שולחן קטן בלב הקרוון ומתאפרים לקראת המופע בערב. “לה לוקח עשרים דקות ולי שלוש”, אנטולי צוחק. במיומנות רבה היא מציירת דמות על פניה, בוחרת כלי איפור מקופסה קטנה שנראה שנודדת איתה כבר שנים ארוכות. הוא ביד אחת צובע את עיניו, מוסיף גוונים, ואף אדום, מכסה את הכול בעננת טלק שהופכת אותו באחת לליצן. ברגע הם הופכים מזוג לקראת גיל העמידה לאמנים גמישים, מרהיבים, מלאי קסם וחן.

“קל יותר לגדל ילדים בקרקס”. נטלי קרמסקי (צילום: יותם רונן)

לא רחוק מהם ישנים המונגולים. להקה של בחורים צעירים, כולם בוגרי הקרקס המונגולי הלאומי העתיק. הם אינם דוברי רוסית, ובקושי מדברים אנגלית. אבל נדמה שבשביל ללהט בקרקס לא צריך את אלה. שינבאייאר באטסאייכן בסך הכול בן 18. הוא הצטרף לקרקס עוד בגיל 12 לאחר שצפה במופע ולבו נכבש. הוא סיים תיכון לא מזמן בארצו והצטרף ללהקה למסע ההופעות. בני המשפחה שלו תמכו בהחלטה להצטרף לקרקס. “הם ראו שטוב לי ונתנו לי את ברכת הדרך”. החלום שלו הוא להצטרף ל”סירק דו סוליי”, הקרקס הקנדי המפורסם שהנחשב למופע הטוב בעולם הקרקסנות.

שינה, כך כולם מכנים אותו, עוטה על עצמו במהירות את בגדי המופע האדומים ונכנס לזירת הקרקס. הוא מבקש להדגים כמה תרגילים בעזרת חבריו. עציוני, מפיק הקרקס, אומר עליו שהוא בין הטובים בעולם בתחומו, שהוא רק ילד עדיין אבל אין לו ספק שיגיע רחוק. מול המצלמה שינה אינו נינוח. הוא יודע מילים ספורות באנגלית, ובעזרת מתורגמן מנסה לענות. בתם הריאיון הוא נושם לרווחה, ועולה בקלילות ורוגע לבצע תרגילים שאם ישגה בהם, גופו יינזק קשות. 

אחרי יום העצמאות הקרקס יעקור מתל אביב וימשיך הלאה לשאר חלקי הארץ. האוהל העצום יתקפל, הפנסים הצבעוניים יוסרו, חדרי המגורים יועמסו למשאיות ענק והלוליינים יאספו את מטלטליהם, יינטעו בית זמני במקום אחר, ויציגו שוב בכיכר העיר יכולות גופניות כמעט על-אנושיות. 

“בין הטובים בעולם בתחומו”. שינבאייאר באטסאייכן (צילום מסך)

קרקס מוסקבה