הפשע משתלם מאת ישי קיצ’לס

 

“לוגאן לאקי” מחזיר את סטיבן סודרברג לעניינים ומסדר לדניאל קרייג את תפקידו הטוב זה שנים

דניאל קרייג ב”לוגאן לאקי”. בונד בבית הסוהר

ארבע שנים לאחר שהפנה את גבו לתעשיית הסרטים, סטיבן סודרברג חוזר, והוא חד מתמיד. “לוגאן לאקי”, מהתלת הפשע החדשה שלו – שמתרחשת בינות הטיפוסים הצבעוניים, העניים והלא מבריקים שמאכלסים את וירג’יניה וצפון קרוליינה – אולי אינה יצירה “גדולה” ו/או “חשובה” במיוחד, והיא אמנם אינה מתקרבת לקרסוליים של סרטי הפשע הגדולים של סודרברג, “רומן לא חוקי” ו”הקשר האנגלי” – אך בתור בידור קליל ושנון לימות הקיץ מדובר בחגיגה אוורירית ומלאת תופינים. כך שאם חשקה נפשכם בקצת כיף מרושל ולא מדולל, באתם למקום הנכון.

צ’נינג טייטום, שמשתף כאן פעולה עם סודרברג בפעם הרביעית, מככב בתור ג’ימי לוגאן – ברנש גרוש וחסר מזל שמתקשה למצוא פרנסה יציבה עקב פציעה ישנה ברגלו. לאחר שהוא שוב מפוטר מעבודתו, ג’ימי המיואש מחליט לגייס את אחיו האיטי קלייד (אדם דרייבר), שאיבד את ידו בעיראק, ואת אחותו חסרת האחריות מלי (ריילי קיאו), ולשדוד יחד את הכספת של מסלול המירוצים המקומי. 

כדי לעזור להם במשימתם, ג’ימי גם מצרף לצוות את מומחה החבלה ג’ו באנג (דניאל קרייג). אך העובדה שבאנג מרצה עונש מאסר (ומתעקש ששני אחיו האהבלים יצורפו גם הם למזימה) מסבכת את התוכנית, והופכת את החבורה השלומיאלית הנ”ל להפך המושלם של הכנופיה האלגנטית והמתוקתקת שכיכבה בסרטי “אושן 11”.

בעזרת תסריט ביכורים נינוח ועתיר קריצות שכתבה רבקה בלאנט (ככל הנראה שם בדוי שנועד להסוות את זהותה של ג’ולס אסנר, אשתו של סודרברג), סודרברג מגיש כאן סרט משעשע ונטול סימני מאמץ ששם דגש על דמויות ועל אווירה; סרט “Hang out”, שבו הצופים מוזמנים לבלות שעתיים נעימות עם דמויות כיפיות שעושות שטויות. 

מצד אחד, מדובר ביצירה שמנונית ומלאת מבטא שמפלרטטת עם הטון של האחים כהן, שמאזכרת בחטף נושאים אקטואליים כמו ביטוח בריאות, ושממשיכה את המסורת הקולנועית הדרומית שהגיעה לשיאה בסוף שנות השבעים עם שוברי קופות מטופשים כמו “הפרחח ובת השריף”. אך באותה נשימה, כפי שצוין לעיל, הסרט גם מיטיב להתכתב עם להיטי השוד הקודמים של סודרברג, ובהחלט ניתן לפרש אותו כמטפורה מבריקה לעשיית סרט מחוץ למנגנון ההוליוודי (בין השאר, תוכלו למצוא כאן עקיצה ישירה לכיוון סדרת “מהיר ועצבני” ורפרנס לחזרתו של סודרברג לבימוי לאחר פרישה).

למרבה המזל, “לוגאן לאקי” גם לגמרי עובד בזכות עצמו. טייטום ודרייבר מצוינים בתור שני האחים האנדרדורגים, ואילו קיאו, נכדתו של אלביס פרסלי, שהתגלתה בשנה שעברה ב”אמריקן האני”, מאירה את המסך בכל פעם שהיא מופיעה עליו. 

עם זאת, מי שגונב את ההצגה הוא ללא ספק דניאל קרייג, בתפקידו הראשון מחוץ לסדרת 007 זה זמן רב. עם שיער מחומצן, גוף מקועקע וחיבה יתרה לביצים קשות, קרייג מגיש כאן הופעה משוחררת וממזרית, ומספק את הרושם שהוא נהנה מכל רגע. המבטא הדרומי שלו שערורייתי, ההתנהגות שלו לא צפויה (אבל תמיד מצחיקה), והכריזמה שלו עובדת שעות נוספות. אם סודרברג לא היה כה שנוא בהוליווד כרגע, לא מן הנמנע שקרייג היה זוכה במועמדות לאוסקר עבור עבודתו כאן.

נכון, השוד שהאחים מבצעים אינו ממש הגיוני, וברגע שמחליטים לרדת לפרטים הקטנים העסק מתחיל להיפרם, אך סצנות הסיום של הסרט מדגישות שלוגיקה ואמינות אינן נחוצות ו/או רצויות כאן. “לוגאן לאקי” הוא סרט קטן, אבל יש לו יופי של אופי וטונות של סטייל. וכפי שסצנת הפיל־גוד הקיטשית (והמאוד אפקטיבית) שמגיעה לקראת סופו מבהירה, יש לו גם לב רחב. על כמה סרטי קיץ שראיתם השנה אפשר להגיד את זה?