הרב דוד סתיו פרשת השבוע: כוחה של חשיבה חיובית

 parshat-korach

השבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת “קורח”. נחזור לסיפורה של המחלוקת המפורסמת ביותר בתולדות העם היהודי. על פי פשטות המקראות, הסיבה שהובילה את קורח ואנשיו למרוד במנהיגות משה היא החלטות מקוממות שהאחרון קיבל. הראשונה – מינוי אהרן ובניו לכהן במשכן (ובהמשך במקדש), מינוי מקורבים לתפקידים בעלי השפעה, שבימינו לא היה עובר את מבחן בג”ץ, שהרי הוא נעשה בלי מכרז ובלי שקיפות.

ההחלטה השנייה – נטרול המנהיגות המסורתית על ידי משה, כאשר המקשרים בין המשפחות לבין עבודת האלוקים הודחו ממעמדם, ותפקידם הופקד בידי שבט לוי שאליו השתייך משה. בקיצור, שוב קידום מקורבים – מתכון בדוק ליצירת תסיסה והתקוממות, שנגדה נקט משה צעדי מיגור, שאת הפרטים עליהם מפרט המקרא:

ל־250 ראשי המורדים הוא הציע למלא מחתה בקטורת ולהקריבה לפני האלוקים ולראות איך יגיב למנחתם. התוצאה קשה: אש אכלה את כל מקריבי המחתות. אחר כך מבקש משה מאלוקים שהארץ תיפתח ותבלע את קורח ועדתו, וכך היה – מעשה שלא בשיגרה.

אל כל זה מצטרפת מגיפה קשה בקרב העם, שנעצרת אחרי מאבק עיקש מצד אהרן. או אז מצווה אלוקים על משה במילים פשוטות: כל מועמד, גם בעיני עצמו, להיות כהן, ייקח מטה וירשום עליו את שמו. ואז מסביר אלוקים שהמקל שעליו יצוצו פרחים הוא המייצג של מי שבו בחר אלוקים לכהן.

השאלה שאמורה להעסיק במקרה זה את הקורא היא – למה צריך את כל המטות הללו? האם לא למדנו מספיק מכך שראינו מה קרה לקורח ועדתו (שבלעה אותם האדמה)? האם לא די לנו שראינו את האש שאכלה את מקריבי המחתות? מה המשמעות של פרח על המטה, למה זה נדרש?

  • ••

פרשנינו מציעים כמה כיוונים להתמודדות עם שאלה זו. יש שטענו כי עדיין לא ניתנה הוכחה ניצחת לבחירה באהרן לכהן – העובדה שקורח וחבריו נהרגו אינה מאשרת דבר חוץ מכך שלא היו ראויים, אין בכך דבר המוכיח כי אלוקים בחר באהרון או רואה בו ראוי לתפקיד. יש צורך בהוכחה חיובית שאהרן הוא המועמד הנכון והמתאים.

מנגד, מוסבר כי האירועים המוזכרים, האדמה שבלעה את קורח ועדתו והאש שאכלה את מקריבי המחתות, אינם אירועים שמתרחשים בכל יום – זו הוכחה שאלוקים חפץ בקיום דבר משה. ופרשנים נוספים בוחרים בכיוון אחר, כשלדבריהם משה ואהרן הכשילו את המתנגדים עם מבחנים לא הוגנים, ביודעם שאלוקים לא אוהב מקטירי קטורת בלי ציווי מיוחד (בניו של אהרן, נדב ואביהוא, מתו בהקריבם אש זרה שלא נצטוו עליה).

כותב שורות אלה, לעומתם, מציע כיוון נוסף. מנהיגות יכולה להיבחן על ידי השלילה והלכלוך שאותם היא מפיצה כלפי יריביה, והיא יכולה להיבנות כתוצאה מעשיית טוב. בשפת השיווק יקראו לזה קמפיין נגטיבי לעומת קמפיין חיובי. באופן טבעי, השלילי יתמקד באחר וינסה להשפילו ולהמאיסו עד עפר, בלי להתחייב לעשות טוב יותר ממנו. הקמפיין החיובי ידבר על האדם עצמו, וינסה להצביע על יתרונותיו, מעלותיו וכישוריו כמנהיג מוצע.

אחת הדרכים לבחון את חשיבות בחירת אהרן ובניו היא על ידי הטלת דופי במידות האחרים והכפשת כל מי שאינו אהרן, המתתו וכדומה – יש בכך תועלת מסוימת, אך לזמן קצוב. לאורך זמן ישאל האדם את עצמו, מיהו המנהיג שמבטיח לי אופק, שנותן לי חזון, שמעניק לי סיבה לחשוב ולהאמין שמחר יהיה טוב יותר. או כפי שסימן אלוקים – מי המנהיג שמעניק לי פריחה במטה ולא רק יורק אש שורפת על המחתות.

בני אדם זקוקים ומבקשים תקווה לדברים חיוביים, שהטוב יופיע וישפיע עליהם, שיברכם. זו הסיבה שאלוקים אינו מסתפק בהוכחות על דרך השלילה. הוא מבקש להצביע על אהרן כמי שיישא בכנפיו תקווה של ברכה וצמיחה. שבת שלום. •

הכתבה פורסמה באתר של ןשקאך היום ב 6-19-2015