הרופא שהיה רופאה  מאת לורן יאנג,

 

סיפורו של ג’יימס בארי, רופא צבאי מחונן, הראשון שביצע ניתוח קיסרי באימפריה הבריטית, שהסתיר את סודו במשך 56 שנה
X זמן קריאה משוער: 9 דקות

בארי קרא על שלושה מקרים בלבד שבהן גם האם וגם היילוד שרדו. אף אחד מהם לא בוצע ברחבי האימפריה הבריטית. אבל לבארי הייתה זווית ראיה שונה משל מרבית הרופאים בזמנו.

“מלבד המומחיות שלו במיילדוּת, היה לו יתרון סודי”, כותבים מייקל דו פריז (DuPreez)  וג’רמי דרונפילד (Dronfield), שכתבו רבות על חייו של בארי. “[במאה ה-199] לא היה  בעולם עוד רופא או מנתח פעיל שהכיר את חוויית הלידה מניסיונו האישי”.

בארי היה לרופא הראשון באימפריה הבריטית שביצע ניתוח קיסרי בהצלחה. זאת הייתה תרומה אחת מני רבות של המנתח האירי בעת שירותו בצבא הבריטי – החל בקביעת כללי היגיינה נוקשים יותר, שיפור התזונה של חולים ושימוש נרחב בטיפול המבוסס על צמחים במחלות עגבת וזיבה. בארי שירת במקומות שונים בעולם, ובסופו של דבר זכה לתואר “מפקח ראשי”, התפקיד הרפואי השני בחשיבותו בצבא הבריטי.

אבל למרות ההישגים הללו, המוניטין של בארי נשמר בסוד במשך כמעט מאה שנה. הצבא התעלם מהישגיו של הרופא, לאחר שהתברר כי המפקח הראשי של בריטניה נולד כאישה.

הכובע הטקסי של המפקח הראשי ד”ר ג’יימס בארי, רופא צבאי בכיר. תצלום: Wellcome Images

בסביבות גיל 20, מרגרט אן באלקלי (Bulkley) הפכה לג’יימס בארי (Barry): גבר חם מזג ורודף נשים, שנהג לנעול נעליים עם עקבים בגובה עשרה סנטימטרים, לחבוש כובע עם נוצה ולשאת חרב. בשנת 1809, היא החליטה לגלם את דמותו של צעיר חלק פנים, כדי ללמוד באוניברסיטה של אדינבורו, שקיבלה גברים בלבד, ולעסוק ברפואה – היא הסתתרה מאחורי הדמות הזו במשך 56 שנה. רק אחרי מותו של בארי, בשנת 1865, סודו של הרופא התגלה סוף סוף.

העמדת הפנים של באלקלי הייתה “אחת מתרמיות הזהות המגדרית הממושכות אי פעם”,כותב דו פריז ב-  The Journal of the Royal College of Physicians of Edinburgh. “זוכרים את ד”ר בארי בשל העובדה הסנסציונית הזו, במקום בגלל התרומות האמתיות שלה לשיפור בריאותם של חיילים ואזרחים בריטיים רבים”.

מרגרט אן באלקלי נולדה בשנת 1789 במרצ’נטס קי, במחוז קורק באירלנד. אביה היה מוכר ירקות והיא הייתה ילדה חברותית ומוחצנת. בילדותה, היא כתבה פעם שהיא משתוקקת “לחרב ולמדים [של צבא]”.

לבאלקלי היה אח בכור, ג’ון, ש”חוסר האחריות והאנוכיות שלו השקיעו את המשפחה בחובות”, כותב דו פריז ב- South African Medical Journall. ג’ון קיבל את מרבית  הכסף של המשפחה, כדי לממן את לימודיו ואת ההתמחות שלו במשרד עורכי דין בדבלין. בשנת 1803 הוא התאהב נואשות באישה מן המעמד הגבוה והוציא 1500 ליש”ט מחסכונות המשפחה על הסכם הנישואים. משפחת באלקלי נאלצה לפשוט את הרגל, ואביה של מרגרט נשלח לכלא כשהייתה בת 14 והותיר את המשפחה ללא מקור הכנסה.

אמא שלה ביקשה את עזרתו של אחיה הגדול בלונדון, האמן האירי הנודע ג’יימס בארי. אלא שהאמן היה בעל אישיות בעייתית, ולא קידם בברכה את משפחת אחותו, כשאלה הגיעו ללונדון. למרות זאת, בארי הציג את מרגרט בפני מעגל חבריו, בני האליטה, שחלקם הציעו לשמש לה מורים ומנטורים. למרגרט לא היה מעמד חברתי שיאפשר לה להתחתן עם גבר ראוי, אבל משפחתה קיוותה שהיא תוכל ללמוד ולהיות מורה או אומנת.

הגנרל והמהפכן פרנסיסקו מירנדה מוונצואלה, שלקח אותה תחת חסותו, התפעל  מתבונתה של באלקלי. הוא היה החבר הראשון שעודד את לאמץ דמות של גבר בכדי לחדור לענף הרפואה, שנשלט על ידי גברים בלבד. לאחר שמרגרט תסיים את לימודיה בבית הספר לרפואה, כך טען, היא תוכל לפשוט את הדמות הבדויה והיא תהיה חופשיה לעסוק ברפואה כאישה בוונצואלה. מירנדה הציע שהיא תשתמש בכישוריה הרפואיים כדי לעזור למאמצי המהפכה שלו בקראקס, ונצואלה.

“בראשית המאה ה-19, רק גברים התקבלו לבתי ספר לרפואה בבריטניה, ולו היה נחשף מינה של הסטודנטית הצעירה, הדבר היה מחסל את סיכויה להצליח”, כותב דו פריז.

בשנת 1806, דודהּ ג’יימס בארי הלך לעולמו והוריש את הונו למשפחה. באלקלי מצדה לקחה את שמו והשתמשה בכסף כדי לממן שלוש שנות לימודי רפואה באוניברסיטה של אדינבורו, החל מדצמבר 1809.

“מירנדה בכלא לה-קראקה בקדיס, ספרד, בסוף ימיו”, ציור מאת ארתורו מיצ’לנה. תצלום: ויקיפדיה

ג’יימס בארי החדש היה תלמיד שקדן. בארי למד מגוון רחב של נושאים, שנע מאנטומיה וכירורגיה, לבוטניקה ומיילדוּת. רק קצין רפואה אחד בצבא למד יותר קורסים מבארי, ורק סטודנט נוסף אחד מקרב 45 הרופאים, למד את אותו מספר מקצועות – כתב דו פריז.

ב-1818, בארי כמעט נחשף – ממש על סף השלמת הלימודים. הרשויות באדינבורו ניסו למנוע ממנו להיבחן בבחינת גמר הארבע-שלבית. הם טענו שהוא נראה צעיר מדי, אבל כנראה חשדו ביותר מכך. אלא שבאותם ימים תלמידים בני 16 לא נחשבו חריגים בבתי ספר לרפואה, והאיסור לא הוטל. לאחר השלמת התזה על בקע פֶמורלי (שעיקר הסובלות  ממנו הן נשים) בארי היה לאישה הראשונה שסיימה את לימודי הרפואה בבריטניה.

לרוע המזל, התכניות שלה ושל מירנדה לא יצאו על הפועל. בקיץ 1812 המהפכה של מירנדה נכשלה, והוא נשלח על ידי הספרדים לכלא. אבל במקום להיחשף כאישה בבריטניה ולא בוונצואלה, באלקלי בחרה להמשיך לגלם את תפקיד ד”ר בארי – והמשיכה להסתתר מאחורי הזהות הבדויה, עד מותה.

בארי הצטרף לחיל הרפואה של הצבא הבריטי בשנת 1813. לא ידוע כיצד הצליחה הרופאה הצעירה לעבור את הבדיקה הגופנית המתחייבת, אבל החוקרים חושבים כי ללורד באקן ( (Buchan אציל שהיה חבר של דודהּ המנוח ותמך בו, הייתה יד בדבר. בשנת 1815 בארי מונה למפקח הרפואה הקולוניאלי במושבת הכף בדרום אפריקה, והיה  אחראי על כל ענייני הרפואה, הניתוחים ובריאות הציבור בקולוניה.

אנשים שמו לב לאורח החיים יוצא הדופן של בארי. המפקח הרפואי היה צמחוני, גידל עז כדי לחליבה, נשא עמו כלבלב קטן בשם פסיכה, וכמעט תמיד הופיע מלווה במשרת נאמן בשם דנצר (Danzer), שנותר לצדו של בארי במשך 50 שנה. בכול בוקר, דנצר נהג להגיש לבארי שש מגבות קטנות, שבהן השתמש בשביל לעטוף ולהסתיר את חמוקיו ולהרחיב את כתפיו. הרופא נעל מגפיים בעלי עקבים גבוהים ונשא את “החרב הארוכה ביותר והדורבנות החדים ביותר שיכול היה למצוא”, כתב המנתח אדווארד ברדפורד (Bradford) כשפגש את בארי בג’מייקה בשנת 18344.

גם הפלירטוטים של בארי עם נשים שימשו להפגת החשדות. נשים רבות התאהבו בפניו המתוקים וחסרי הזקן – כשל אורפיאוס מודרני, על פי דו פריז ודרונפילד. נשים הצהירו כי בארי היה “רקדן מושלם, שכבש לבבות רבים”, ואילו מי ששרתו לצדו ראו את הרופא “לצדן של הנשים המרהיבות וטובות המראה ביותר בחדר”.

בארי, שלא פסק מלקלל ולהפגין אנינות, נהג לנגוח ברופאים אחרים כשחלק על אופן הטיפול שלהם, ואפילו נלחם מספר פעמים בדו קרב עם קצינים יריבים. הרופא חמום המוח הסתכסך אפילו עם האחות המהפכנית פלורנס נייטינגיילשכתבה “הוא התנהג כמו בריון”, והיה “היצור הכי קשוח שאי פעם פגשתי בצבא”.

למרות מזגו הרע, בארי נהג בחוליו ברחמנות. במהלך הניתוח הקיסרי בקייפטאון, בארי נותר לצדה של האם עד סוף אותו יום. הזוג, וילהלמינה ותומאס מַניק (Munnik) קראו לבנם ג’יימס בארי מוניק, ובארי שימש לו סנדק. לאות תודה, בארי הגיש את מה שהפך לדיוקן המפורסם ביותר שלו – ציור קטן של הרופא במעיל צבאי אדום.

בחברת רוב בני האדם, בארי היה מסויג, אבל הייתה לו מערכת יחסים קרובה עם הלורד צ’רלס סמרסט (Somersett), המושל של קייפ טאון. לורד צ’רלס חיבב מאוד את בארי, והעניק לרופא אגף מגורים פרטי. כשלורד צ’רלס שכב על ערש דווי, בארי רב עם הרופא היוקרתי שטיפל בו. נפוצו שמועות שהמושל והרופא ניהלו מערכת יחסים אינטימית, אבל השערורייה מעולם לא אומתה. החוקרים סוברים כי לורד צ’רלס ידע כנראה את זהותו האמתית של בארי, וחלקם טוענים כי יתכן שהוא אהב את הרופא.

ד”ר ג’יימס בארי, רופא צבאי. תצלום משנות ה-40 של המאה ה-19. תצלום: ויקיפדיה.

בארי כתב ביומן שלורד צ’רלס היה “יותר מאבא, החבר הכמעט יחיד שלי”.

בשנת 1857 בארי חלה, בעת שהיה מוצב לשירות בקנדה, ונלקח בחזרה ללונדון. הרופא והמנתח מת בגיל 76 ב-25 ביולי 1865, כנראה כתוצאה מדיזנטריה או מכולרה. הקריירה הרפואית של בארי נמשכה 46 שנה, והרופא המצליח סייע לפצועים במלחמה בחצי האי האיברי, בבית חולים צבאי בפלימות’, אנגליה, וטיפל בשבויים צרפתיים מקרב ווטרלו, בנוסף לשירות בדרום אפריקה וקנדה, כך מציין דו פריז ב-  Bulletin of the Royal College of Surgeons of Englandd.

הבקשה האחרונה של בארי הייתה להיוותר בבגדיו המקוריים ולהיקבר מיד, כך מסבירארל ניישן (Nation)  ב- Journal Urologyy. עם זאת, המשרתת של בארי, סופיה בישופ (Bishop) בחנה את גופו וגילתה כי הרופא היה “אישה מושלמת”, עם סימני מתיחה שהעידו על לידת ילד.

על פי דו פריז ודרונפילד, בארי ילדה בת באירלנד, ג’וליאנה באלקלי, שמעולם לא ידעה כי אמה הייתה רופא צבאי מצליח שעסק ברפואה ברחבי תבל. לא ברור מי היה אביה של הילדה, אבל החוקרים חושדים כי זה היה אחד מקרוביה של באלקלי.

קציני צבא גילו במהרה את דבר הזהות הבדויה של בארי, ואת העובדה שהם העסיקו אישה במשך כמעט חצי מאה. הגילויים הללו הביכו את הקצונה הבכירה, ואלה ניסו להסתיר את הפרשה, והטילו איסור פרסום של מאה שנה על כל המסמכים הקשורים למפקח הראשי “הרמאי”.

בארי כבר הספיק אז להיקבר בלוויה צבאית בבית הקברות קנסל גרין בלונדון, אבל לאחר הגילוי, הוצבה למראשותיו מצבה פשוטה בלבד. בתעודת הפטירה צוין כי הוא זכר, והרופא הנודע לא זכה להספד בעיתון כלשהו.

הסיפור נודע לציבור באותה עת. בשנים שלאחר מכן התפרסמו ידיעות חדשותיות, רומנים ומחזה שהציגו את חייו ומורשתו הסנסציוניים של בארי. אבל אט אט, צלחו מאמצי הצבא להצניע את הקריירה של הרופא, ומרגרט אן באלקלי וד”ר ג’יימס בארי נעלמו כלא היו.

סיפורו של הרופא נחשף לבסוף בשנת 1958 על ידי החוקרת איזבל ריי (Rae) שגילתה את “מסמכי בארי” ברשומות הפתוחות לציבור של משרד המלחמה הבריטי. היא כתבה את הביוגרפיה המחקרית הראשונה של בארי ובאלקלי ובעקבותיה נכתבו מאמרים, ספרים וסרט. ב-13 בדצמבר 2016 הוכרז כי השחקנית רייצ’ל וייס תגלם את באלקלי ואת ד”ר  בארי בסרט עתידי.

מרגרט אן באלקלי מצאה דרך להגשים את שאיפותיה, למרות מגבלות המגדר של החברה במאה ה-19. הרופאה שסיירה ברחבי תבל קידמה רבות את תחום הרפואה, חצי מאה לפנישאליזבת גארט (Garrettt) הייתה לאישה הראשונה שהוכרה ברופאה בבריטניה, ב-1865 – שנת מותו של בארי.

על אף שד”ר בארי היה “קטנוני, בעל מזג רע, שברירי וחרוץ”, כפי שאחד ממכריו ציין, “האדם קטן הגוף והסקרן הזה שיפר את איכות הרפואה והעלה את המודעות הציבורית למצבם של המושפלים ביותר בחברה… בכל מקום שאליו הגיעה”.