השחקן יענקל’ה בן סירא מת בגיל 88  מאת יאיר אשכנזי ונירית אנדרמן

יענקל’ה בן סירא, שהיה בין מקימי “רביעיית מועדון התיאטרון”, מת לאחר שהתמוטט בביתו בשל דום לב. ארונו יוצב מחר על במת הקאמרי בתל אביב

bei-sira

השחקן יענקל’ה בן סירא מת הלילה בבית החולים איכילוב והוא בן 88. הוא פונה לשם לאחר שהתמוטט בביתו בשל דום לב. ארונו של בן סירא יוצב מחר (שישי) ב-10:30 על במת אולם קאמרי 3 בתל אביב וב-11:00 ייערך לו טקס אשכבה. ב-12:00 הוא יובא למנוחות בבית העלמין בקרית שאול. אלמנתו היא עדינה בן סירא שבשנים האחרונות הופיעה אתו בהצגה “יענקל’ה ועדינה בהומור ובסאטירה”.

בן סירא נולד בבריסל בשם ז’ק שירצקי, אביו היה יצרן חפצי עור. ב-1942, בעת שבלגיה היתה תחת כיבוש נאצי, נלקח האב למחנה עבודה ובן סירא נמלט לבדו ברכבת מבלגיה לצרפת. בנובמבר 1986 סיפר בראיון ל”מעריב” כי אשה לא יהודיה שישבה לידו ברכבת הציגה אותו לשוטרים גרמנים כבנה וכך הוא ניצל. בן סירא שהה שבוע בפריז ונסע לאחר מכן לליון וממנה לשטרסבורג. בהגיעו לעיירה מודטו הסמוכה לגבול עם שוויץ החליט לעבור את הגבול בחשאי דרך ההרים. “איכר הסביר לי בדקדקנות היכן השמירה הדוקה פחות, מתי מתחלפות המשמרות ואיך לחצות”, נזכר באותו ראיון והוסיף כיצד בשעת אחר הצהריים הצליח לעבור לשווייץ. בהמשך הועבר למשפחת אומנה בבזל. “אירופה כולה היתה חשוכה ואני בשווייץ שטופת האור, כאילו בעולם של אגדות”, אמר, “היה לי טוב אבל שאלת המשפחה שלי ומה עלה בגורלה העיקה עלי כל הזמן. הרגשתי שפתאום אני לבד בעולם”.

הוא הגיע לארץ בשנת 1945 ולמד משחק אצל הבמאי אליעזר אנסקי, אביו של השחקן והשדרן אלכס אנסקי. את דרכו התיאטרונית החל ב-1949 בתיאטרון אהל, שם הופיע בהצגה “בית ספר חדש” מאת רוז’ה פרדינן ובהמשך גם ב”בית ספר לנשים” מאת מולייר. בראשית שנות ה-50 השתלב גם בתיאטרון המוזיקלי “לי לה לו” שהעלה בין היתר “תשבץ” ו”המגבית המיוחדת”. באמצע אותו עשור הצטרף לתיאטרון הקאמרי, שבו שיחק בהצגות “הנפש הטובה מסצ’ואן” ו”כובש הקש האיטלקי” בבימוי מייסד התיאטרון יוסף מילוא.

בסוף שנות ה-50 הקים עם חבריו גדעון זינגר, ראובן שפר ושמעון בר את “רביעיית מועדון התיאטרון”, שביצעה בין היתר גרסאות עבריות לשאנסונים צרפתיים ונודעה בלהיטיה “אין כמו יפו בלילות” ו”רחוב פנורמה”. “בראשית התעצמותנו הפילמאית הושם הדגש על צמד הקומיקאים המוכשרים גדעון זינגר ויעקב בן סירא, היות שהם היוו בהופעתם ניגוד חיצוני שבידוח דעת בצדו”, כתב המחזאי והסאטיריקן אפרים קישון ב”מעריב” בינואר 1961 בטורו על הפרסומות שבהן כיכבו השניים, “זינגר הוא גבוה ורזה ואילו בן סירא הוא שמנמן ונמוך. כבר בסרטי הפרסומת הראשונים נוצלו במלואן הסגולות הגופניות הנדירות האלה”

בשנות ה-60 המשיך בן סירא לשחק בהצגות אהל, תיאטרון חיפה והקאמרי ובשנות ה-70 עבר לתיאטרון הבימה, שם שיחק בין היתר ב”היום בו גנבו את האפיפיור” בבימוי פיטר פריי ב-1975 וב”הלילה ה-12″ בבימוי עמרי ניצן ב-1980. “הוא היה איש יקר מאין כמוהו, אופטימיסט נצחי, עם הומור נדיר”, ספד לו הבוקר השחקן יהודה אפרוני, ששיחק עמו ב”חלום ליל קיץ” ב-1978 וב”נשי וינדזור העליזות” ב-1973, “זה אדם שעבר תלאות מלחמה שמעטים שרדו, ומפעם לפעם סיפר על דרך החתחתים שעבר מצרפת לשוויץ. שחקן חביב בהמון תפקידים”.

השחקן שלמה בר-שביט, שהופיע עם בן סירא בהצגות הבימה “מות דנטון” בבימוי יוסף מילוא ב-1974 ו”תעלולי נישואין” בבימוי מילוא ב-1979 מספר כי פגש בו לראשונה בנגב הנצור ב-1948. “באנו לשם לסדרת הופעות עם הצ’יזבטרון, ואחרי ההופעה ניגש אלי נער נמוך עם פנים מאירות ואמר לי ‘שלוימל’ה, אני רוצה להיות שחקן. מה אני צריך לעשות?'”, הוא נזכר, “אמרתי לו בהומור ‘אחרי המלחמה תבוא אלי להבימה ואני אתן לך תפקיד’. אחרי המלחמה נכנס אלי ביום בהיר אחד ואמר ‘אמרת שאבוא אז באתי. תסדר לי תפקיד’. סידרתי לו תפקיד. הוא היה השחקן עם הלב הרחב ביותר במדינת ישראל. תמיד מחייך, שמח, אוהב בני אדם, אוהב לשמח אנשים. כשעמדת אתו – חייכת וצחקת ושכחת את כל הכאבים שלך. הוא עלה על במה ומילא אותה, גם בתפקידים הקטנים בצורה מושלמת. הוא היה יוצא מביתו ברחוב הנביאים בתל אביב, עובר את הרחובות דיזנגוף והמלך ג’ורג’ מחנות לחנות ומשמח את לב האנשים בבדיחות. השחקנים אהבו אותו, אדם בלי אויבים רק עם חברים”.

ש – דלג

בדצמבר האחרון זכה בן סירא בפרס אריק איינשטיין לאמנים ותיקים שמעניק משרד התרבות והספורט, לצד המעצבת רות דר והשחקן אלברט כהן. “כמעט כל יום יענקל’ה היה מגיע אליי עם בדיחה חדשה”, ספד יו”ר איגוד אמני ישראל יענקל’ה מנדל, “רק אתמול הוא ישב איתנו בישיבת הוועד המנהל מלא הומור וחיוניות כרגיל. זה לא נתפש, הלב בוכה. איבדתי, ואתי איבדו כל אמני ישראל אח גדול”.

טקס הענקת הפרס טרם התקיים. שרת התרבות מירי רגב הודיעה כי תעניק אותו לאלמנתו של בן סירא. “יענקל’ה הוא מאבני היסוד של התרבות הישראלית ואנו מוקירים את תרומתו הרבה ופועלו לאורך השנים”, מסרה רגב.

בן סירא הופיע לצד שרגא פרידמן ורחל אטאס בסרט “רק בלירה”, קומדיה שביים יורם גרוס, אשר בישרה את הכיוון הקומי שאיפיין את הקריירה הקולנועית של בן סירא לאורך כמעט שלושה עשורים. בן סירא היה חלק מצוות השחקנים של “סלאח שבתי”, סרטו של אפרים קישון שהיה מועמד לאוסקר, הופיע ב”דליה והמלחים” (1964) וב”הוא הלך בשדות” (1967), והמשיך לשתף פעולה עם קישון גם ב”ארבינקא” (1967). סרטים בולטים נוספים שבהם הופיע היו “סלומוניקו” (1974), “נורית” (1975) של ג’ורג’ עובדיה, וכן “רק היום” (1976) “גונב מגנב פטור” (1977) ו”טיפת מזל” שאת שלושתם ביים זאב רווח.

יונה אליאן, ששיחקה לצד בן סירא ב”נורית” ו”נורית 2″, וב”הלילה ה-12″ בהבימה, אמרה “הוא היה איש יוצא דופן, שחקן במלוא מובן המלה, תמיד התבדח, תמיד היה לו משהו לומר. הרבה הומור ואהבת אדם. הוא שייך לדור שהולך ונעלם, אנשים כל כך מיוחדים, משמורות הטבע האלה שהולכות ונעלמות ועושות את הנוף שלנו משעמם יותר. כשהתחיל הסיפור ביני בין ששי, והתנפלו עלינו כל כתבי הרכילות, יענקל’ה היה עומד ומגן עלינו בגופו על הסט ומסתיר אותנו”.

הכתבה המלאה פורסמה באתר הארץ ב 2-2-2016