ורדי כהנא מספרת על הדתיות והאלימות ששולטות בתערוכה “עדות מקומית” מאת איתי שטרן

הדת והאלימות שתפסו נפח גדול בחדשות בשנה החולפת, בולטות גם בתערוכת צילום החדשות “עדות מקומית”. אוצרת התערוכה ורדי כהנא מספרת על הקו הדק שבין תיעוד, אמנות ופרובוקציה ומגיבה לצלמים שהחליטו השנה שלא להגיש את עבודותיהם לתחרות

local-evidance

הלווייתו של יצחק סאמט שנמחץ למוות יום קודם לכן בהלוויה ההמונית של פוסק הדור רבי שמואל הלוי וואזנר, מאה שעריםאוהד צויגנברג / יד

ביקור בתערוכת צילומי העיתונות “עדות מקומית” שנפתחה ביום חמישי במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב, מלמד כי הדת היא מרכיב חשוב מאוד בצילומים. החל בכתובות נאצה של פעילי תג מחיר המסומנות במגן דוד, דרך הצילום הזוכה בתחרות של מנחם כהנא בו נראות שלוש נשים ערביות דתיות שעומדות המומות ואבלות לנוכח הבית השרוף של משפחת דוואבשה בכפר דומא, וכלה בלוויה של חסידים המקוננים על אדמו”ר שמת בטרם עת.

אוצרת התערוכה, הצלמת ורדי כהנא, כלת פרס סוקולוב, נעה במשך הקריירה שלה במרחב בין צילומי שטח פוליטיים לבין צילומי פורטרטים אינטימיים. אחת התמונות הידועות שלה היא זו של פעיל השמאל אמיל גרינצווייג שעות ספורות לפני שנרצח בהפגנה. גם התערוכה שאצרה השנה, זו הפעם השנייה, משקפת היטב את המנעד שבין צילומי חדשות עוצמתיים ואקטואליים לדיוקנאות מסוגננים. הדימוי החזק ביותר בתערוכה הוא של אמיל סלמן, צלם “הארץ” שזכה בקטגוריית צילום החדשות, המציג אתישי שליסל רגע לאחר שביצע את הרצח במצעד הגאווה בירושלים. עיניו מלאות הזעם של שליסל, האלימות הכבושה של כוחות הביטחון שעצרו אותו, וכביש האספלט הגנרי יוצרים דימוי שנחקק היטב במגירות הזיכרון האישי והקולקטיבי.

local-evidance-1

תמונת השנה: מנחם כהנא. נשים המומות למראה ביתה השרוף של משפחת דוואבשה בכפר דומא, אוגוסט 2015מנחם כהנא

החלוקה בין תיעוד לאמנות נראית היום מלאכותית”, אומרת כהנא, “הרבה אמנים עוסקים בענייני היום בפורמטים של צילום וידיאו־ארט ולא מעט צילומי עיתונות נכנסו לקאנון האמנותי הישראלי”.

גם את חשת בעובדה שהדת והאלוהים ממלאים תפקיד משמעותי בתערוכה?

“בהחלט, אבל יש פה מקום לאלוהים של כל הדתות. אני חושבת שזה קשור למקום שבו אנחנו חיים ולשנה הזו באופן מיוחד. אחת מהדוגמאות היפות מגיעה בסדרת צילומים של פלסטינים שמצלמים סלפי באל־אקצה. אני חושבת שהשנה, האלמנט הדתי והפונדמנטליסטי והמאבק סביב הר הבית פשוט תפס נפח גדול בחדשות, ובגלל זה רואים הרבה צילומים שקשורים בדת”.

local-evidance-3

מקום ראשון חברה וקהילה / בודדות ילד מהיישוב היהודי בחברון מחקה חייל צה”ל, שמפטרל ברחוב בעת ביקור נשיא המדינה ראובן ריבלין בעיר. חברון, פברואר 2015אביר סולטן / EPA

איפה מתחתם את הגבול הקשור לתיעוד המציאות המדממת?

“אני חושבת שכשצילום מזירה של פיגוע עובר את הגבול, אפשר להרגיש את זה בצורה כמעט פיזית. אתה ממש יכול להרגיש אותו בקרביים, זה לא משהו שכלתני. מבחינתי אם זה לא הכרחי אז אני לא רוצה לראות גופה. הרגשתי, למשל, שאני לא צריכה להראות יד עטופה בתפילין מוטלת בשלולית דם, כדי להעביר את הזעזוע מהפיגוע בבית הכנסת בירושלים. היתה לי אופציה כזו אבל העדפתי לדחות אותה. אנדרסטייטמנט זה תמיד טוב, לא רק בצילום ולא רק באמנות. מצד שני, כשיש לך אירוע כל כך מזעזע כמו זה, אתה לא יכול להתעלם ממנו”.

local-evidance-4

מקום ראשון סיפור מצולם “חקר ארץ” – מסע צילום אישי לאורך גבולות המדינה. הפרויקט צולם בנגטיב שחור-לבן, במצלמת פורמט בינוני אנלוגייובל טבול / צלם עצמאי

בסיור עמה בין לוחות התערוכה, מסבירה כהנא כי היה חשוב לה להביא איזון מבחינה פוליטית בין התמונות החדשותיות. “בשנה שעברה”, היא מספרת, “בזמן ‘צוק איתן’ הצלמים הפלסטינים מעזה, שמספר לא מבוטל מהם דווקא היו בקשר אתנו במשך השנים, הפסיקו לשלוח צילומים. היתה דילמה גדולה, כי הבנתי שאני לא יכולה לשים תמונות רק מחיי הסבל בשדרות כי זו תערוכה שנקראת ‘עדות מקומית’ והיה סבל גם מעבר לגבול. אז הזמנו עבודות מצלמי חוץ שתיעדו את מה שקרה בעזה. השנה, לא היתה לי דילמה בכלל. מבחינתי, השריפה של הבית בדומא תפסה את רוב המשקל. אני לא זוכרת מקרה כל כך מזעזע, שבגללו אנחנו נסבול כאן עוד הרבה. הרי גם גל הסכינאות התחיל בסופו של דבר, לא מעט בשל המקרה הזה. המקרה הזה כל כך נוראי וכל כך מטלטל שצריך לשים עליו פוקוס אדיר ולהראות אותו כמה שיותר — כדי לזעזע ולעשות את המקסימום כדי שזה לא יישנה”.

צלמי עיתונות בכירים נמנעו השנה מלהגיש את מועמדותם לתחרות, וזאת בשל טענות לחוסר הוגנות מצד צוות השיפוט והאוצרות. כך למשל נטען כי בעוד שבתחרות הבינלאומית יש קוד אתי מובהק שמחייב את הצלמים לאמינות ושקיפות עם הצגת עבודותיהם, הרי שבתחרות המקומית קוד אתי כזה לא קיים.

local-evidance-5

מקום ראשון בקטגוריית חדשות ואקטואליה: אמיל סלמן, ישי שליסל לאחר הדקירות שביצע במצעד הגאווה בירושלים, 30 ביולי 2015אמיל סלמן

משיחות עם צלמים שונים עולה כי גם מניפולציות צילומיות מותרות בתערוכה, בעוד שבתערוכה העולמית, נאסרו שימושים כאלה. בנוסף טענו הצלמים כי אוצרי התערוכה משתמשים בעבודות של צלמי לשכת העיתונות הממשלתית, שמקבלים גישה לאירועים שצלמים אחרים אינם יכולים לצלם. בתערוכה הנוכחית מוצגות שתי תמונות כאלה שצילם קובי גדעון. בראשונה מתועד בית הכנסת שבו בוצע פיגוע הדקירה בבית הכנסת בירושלים ובשנייה תועד מזכ”ל האו”ם באן קי מון כשהוא מנווט את דרכו במנהרות החמאס שבגבול עזה.

כהנא משיבה לטענות ואומרת “אם אני מקבלת תמונה ואני רואה שהיא מעובדת בצורה יוצאת דופן, אני אדרוש לראות את המקור. מבחינתי אין מצב לפוטומונטאז’. זה ייפסל אוטומטית. הצילומים המעובדים מדי, עפים בשלב נורא ראשוני”.

בעניין הצלמים של לשכת העיתונות הממשלתית היא אומרת: “אני יודעת שזה לא הוגן, אבל הצילומים של קובי גדעון היו כל כך חזקים ומשמעותיים שלא יכולנו לוותר עליהם”.

הכתבה המלאה פורסמה באתר  הארץ ב 12-12-2015