זהו סיפור על הגבול הדק בין מציאות, משחק ודמיון. מסע ויזואלי, המציג רצף מקוטע של דימויים על אבסורד המלחמה ועל עתידנו בעולם כוחני ואלים, ממש דמיוני, אבל אולי לא מאת אייך לנדסמן.

אחרי 15 שנה של צילום שחקנים, רקדנים וליצנים בכל העולם, לפני ומאחורי הבמה, הגעתי בלילה ערפילי לביקור באוהל קרקס, כמעט נטוש, בחורשה ביקום…

בזמן המלחמה הגדולה גויסו אומנים רבים לקרקס צבאי נודד, במטרה לבדר את החיילים הלוחמים. מחלקות של ליצנים, לוליינים, יורק אש, נערת גומי, בולע חרבות ושלל אומני במה, הולבשו במדי צבא קרקסיים והופיעו כשברקע ניגנה בעליצות התזמורת הצבאית. קבוצת שבויים, חיילי אויב שנפגעו, מעוותים וקטועי איברים, סופחו לקרקס והופיעו מדי יום כמופע גרוטסקי.

עם סיום המלחמה הקשר עם הקרקס הצבאי נותק לחלוטין והוא נשכח ביער. קרונות הקרקס אינם נודדים מזה זמן רב, אך בזירה ובאוהלי האיפור אמני הקרקס נוהגים באותה שגרה של הכנות וחזרות למופע. ההופעות ממשיכות ללא קהל.
הקרקס מתנהל כישות עצמאית – דיקטטורה עם סמלים, דגלים וחוקים שמפקד הקרקס מקפיד עליהם, כדי לשמר את הפחד מהיציאה החוצה אל הלא נודע. כל ניסיון למרד מסוכל מיד. (אייל לנדסמן)

מתוך סרט ניסיוני קצר, המורכב מרצף של תמונות סטילס.

circus-2

circus-3

circus-4

circus-5

circus-6

circus-1