זה מה שקורה כשמבקשים מרובוט להעביר ביקורת על יצירות אמנות

ביקורת אמנות היא מטבעה ביקורתית. על המבקר להתבונן ביצירה שאדם אחר השקיע בה מי-יודע-כמה משאבים מנטליים וחומריים כדי להביא אותה לחיים, ולהחליט: טוב או רע. לאמן והחוקר מתיו פלאמר פרננדז היה רעיון מקורי כיצד להרחיק את הפן השיפוטי מביקורת אמנות: הוצאת הגורם האנושי מהמשוואה. ביחד עם חוקרים מאוניברסיטת טורונטו הוא ערך ניסוי מרתק – תוכנה רובוטית שתעביר ביקורת על יצירות אמנות. את היצירות לצד הביקורת הרובוטית הוא מפרסם בבלוג Novice Art Blogger.

פלאמר פרננדז כתב קוד שסורק את מאגר יצירות האמנות האינטרנטי של מוזיאון הטייט הלונדוני ובוחר אחת מהן באופן אקראי. לאחר מכן אלגוריתם עובר על תמונת היצירה שנבחרה ומבצע סריקה ויזואלית שלה. בסופו של תהליך הוא מייצר ביקורת. להבדיל מביקורת אנושית, ביקורת של המחשב אינה שיפוטית, כי אם עניינית לחלוטין. כך, למשל, נכתב על היצירהno title מאת אנדי וורהול משנת 1967, שבה מופיעה דמותה הצבעונית של מרילין מונרו:

אורות ודברים אחרים בצבעים בהירים, ממולאים בקונפטי וממוקמים על השולחן, או מצד שני אנדרטה של פסל בצבעים שונים. זה מזכיר לי את הסוכריות שמפוזרות על דונאט ואת הזיקוקים שעל השולחן נדלקים”.

monroe

הגרסה המדוברת מופיעה באמצע השורה התחתונה. מקור:  raelga/ Flickr.

ניתן להבחין שטקסט זה מתואר בנימה מאוד תמימה וילדותית, וכמובן ניכר כי הלוגיקה והתחביר של המשפטים לוקים בחסר. כדי לגלות מדוע הביקורת בנויה בצורה קלוקלת וכיצד מסוגל המחשב להעביר אותה בצורה ניטרלית, כדאי להבין קודם כיצד פועל האלגוריתם. על מנת שהמחשב יוכל לומר מה הוא רואה בתמונה דרוש לו מאגר להתייחסות ולהשוואה. לכן החוקרים שפיתחו אתהאלגוריתם הזינו לזיכרון שלו כמות גדולה מאוד של תמונות ותיאורים מילוליים שלהן. המערכת לומדת לזהות צורות, צבעים ופעולות – וכאשר מוזנת יצירת אמנות חדשה למחשב האלגוריתם משווה אותה למידע הקיים שבו ומנסה לתאר אותה במילים על סמך מה שהוא כבר ‘יודע’.

פלאמר פרננדז  יזם את הפרויקט מתוך סקרנות לפרשנות של אמנות מופשטת כיוון שהיא מאוד סובייקטיבית ופתוחה לדיון: המחשב פשוט מנסח את מה שהוא מפרש; יש בכך משהו מאוד אצילי, שאינו שופט”, הוא מסבירהתוכנה, לדבריו, אינה באה לתפוס את מקומם של בני האדם בביקורת האמנות. היא נוצרה כניסוי שיגרום לנו לעצור ולחשוב על הדרך שבה אנו ניגשים ליצירות. זה גורם לנו להרהר האם אמנות צריכה לעמוד בפני עצמה וליצור חוויה בלתי מושפעת, או שכדי לחוות אמנות אנחנו זקוקים להקשר תרבותי ולרקע – או שילוב של שתי האפשרויות”.

מלבד השאלה המעניינת בדבר התפיסה האסתטית של בני האדם, פלאמר פרננדז רואה בניסוי שלו גם כלי לבחינה של אינטליגנציה מלאכותית. למרות שהתוכנה מאוד מוגבלת ביכולות הקוגניטיביות שלה, למידה של מכונות כבר הוכיחה את עצמה בעבר, כאשר אלגוריתם אחר הצליח לאתר ביצירות אמנות פרטים שהיסטוריונים לא זיהו במשך שנים.

חשיבות הניסוי באה לידי ביטוי בשאלות שהיא מעלה בקרבנו על הדרך שבה אנו שופטים דברים ובאור שהיא שופכת על לימוד של מכונות. אך לא פחות חשוב מכך, פלאמר פרננדז מציין כי הניסוי מאפשר לנו להסתכל על הסביבה הממוחשבת לא ככלי טכני בלבד, אלא גם כזירה להתרחשויות חברתיות ופסיכולוגיות שיכולה לשקף לנו הרבה על עצמנו.