יחיי נצח מיד באים מאת פרנצ’סקה מינרבה ואדריאן רורהיים

י

חידוש תאי הגוף כדי למנוע הזדקנות, גיבוי המוח כולו: טכנולוגיות של אלמוות מבטיחות נצח וגם מעוררות בעיות
האלמוות הפך למושג חילוני. מרגע שניתק מתחומם של אלים ומלאכים, התחום זוכה כעת להשקעה רצינית – אינטלקטואלית וכלכלית גם יחד – מצד פילוסופים, מדענים ואנשי עמק הסיליקון. מאות אנשים כבר בחרו בהקפאה קריוגנית במקום למות ככה סתם, והם ממתינים שהמדע יתקדם מספיק ויעניק להם הזדמנות לחיים שניים. אבל אם אנחנו רואים במוות בעיה, מהן ההשלכות המוסריות של העלאת ‘פתרונות’ ספקולטיביים כאלה?

ההצערה, כמו מעיין נעורים עתידני, מבטיחה לסלק ולתקן כל נזק שנובע מהזדקנות ברמת התא

אין לנו כרגע, כמובן, האמצעים הדרושים להשיג חיי נצח אנושיים, וגם לא ברור אם אי פעם יהיו כאלה. אבל שתי אפשרויות היפותטיות עוררו עד כה עניין ותשומת לב רבים: טכנולוגיית ההצערה (או עיכוב ההזדקנות) והעלאה של תכני המוח למחשב (mind uploading).

ההצערה, כמו מעיין נעורים עתידני, מבטיחה לסלק ולתקן כל נזק שנובע מהזדקנות ברמת התא. גרונטולוגים כמו אוברי דה גריי (de Grey) טוענים כי הזדקנות היא מחלה שאנחנו יכולים לחמוק ממנה על ידי תיקון והחלפה של תאינו בתדירות קבועה. מבחינה מעשית, המשמעות היא שאחת למספר שנים תבקרו במרפאת הצערה. רופאים לא רק יסירו תאים מזוהמים, סרטניים או חולים בכל מחלה אחרת, אלא גם יעוררו תאים בריאים להתחדש בצורה יעילה יותר ולסלק פסולת שהצטברה בגוף. השיפוץ העמוק הזה ‘יחזיר את השעון לאחור’ בגוף שלכם, וישאיר אתכם, מבחינה פיזיולוגית, צעירים מגילכם האמיתי. עם זאת, מוות כתוצאה מפגיעה – כמו פציעה או הרעלה, בתאונה או בדרך אחרת – עדיין יסכן אתכם באותה מידה כמו קודם לכן.

האפשרות השנייה תהיה העלאת המוח למחשב, תהליך שבו המוח שלכם ייסרק דיגיטלית ויועתק למחשב. השיטה הזו מניחה שהתודעה היא כמו תוכנה הפועלת על גבי מין כונן קשיח אורגני – ושמה שהופך אותי לאני הוא סך כל המידע השמור בפעילות המוח, ולכן אפשר יהיה כנראה להעביר את אותו ‘אני’ למצע גשמי או פלטפורמה אחרים. העמדה הזו עדיין מעוררת מחלוקות רבות. עם זאת, בואו נניח לשאלה איפה בדיוק נמצא אותו ‘אני’, ונשחק ברעיון שיום אחד אפשר יהיה אולי להעתיק את המוח בצורה דיגיטלית.

להבדיל מהצערה, העלאה של המוח למחשב יכולה להציע משהו קרוב בצורה מטלטלת לאלמוות ממש. בדיוק כפי שכיום אנחנו נוהגים לגבות קבצים על גבי כונן חיצוני או לאחסן אותם בענן, המוח שיועלה למחשב יוכל להיות מועתק אינספור פעמים ואפשר יהיה לגבות אותו במקומות בטוחים, כך שהסיכוי שאסון טבע או מעשה ידי אדם יוכלו להרוס את כל העותקים שלו יהיה כמעט אפסי.

העלאה של המוח למחשב יכולה להציע משהו קרוב בצורה מטלטלת לאלמוות ממש

למרות היתרונות הללו, העלאת המוח למחשב מעוררת מספר שאלות מוסריות. ישנם פילוסופים, דוגמת דייוויד צ’אלמרס (Chalmers), החושבים כי ישנה אפשרות שהעותק הממוחשב ייראה, מבחינה תפקודית, זהה לאני הישן שלכם, בלי שתהיה לו כל חוויה מודעת של העולם. אתם תהיו יותר זומבים ופחות בני אדם, ובוודאי שלא תהיו אתם. אחרים, כמו דניאל דנט (Dennett) טענו כי זו לא תהיה בעיה. מאחר שניתן לערוך לכם רדוקציה לתהליכים ולתוכן של המוח שלכם, עותק מתפקד זהה שלו – ולא משנה על איזה מצע הוא פועל – לא יוכל להניב שום דבר אחר, מלבד אתכם.

“מעיין הנעורים”, 1546, לוקאס קראנאך האב

ויותר מזה, אנחנו לא יכולים לצפות איך ההעלאה עצמה תרגיש מבחינת התודעה המועברת אל המחשב. האם אחרי ההעברה תחוו משהו כמו נתק מתווך, או משהו אחר לגמרי? ומה אם התהליך כולו, ובכלל זה קיומכם כישות דיגיטלית, כל כך שונה מהותית מהקים הביולוגי, שהוא יגרום לכם להיות מבועתים ואולי אפילו משותקים? ואם כן, מה אם לא תוכלו לתקשר עם מישהו מבחוץ או לכבות את עצמכם? במקרה כזה, האלמוות שלכם יהיה יותר קללה מברכה. אחרי הכול, המוות עשוי להיות לא כל כך נורא, אבל למרבה הצער, הוא כבר לא יהיה אפשרי.

בעיה נוספת צצה נוכח האפשרות של העתקת התודעה המועתקת שלכם והפעלת העותק בו זמנית עם המקור. עמדה פופולרית אחת בפילוסופיה גורסת כי העצמי שלנו תלוי בקיומה של אישיות יחידה. דהיינו, הביקוע הזה של הזהות שלכם תהיה זהה למוות. במילים אחרות: אם תתפצלו ל’אתם 1′ ול’אתם 2′ הרי שתחדלו להתקיים כ’אתם’, ולמעשה תהיו מתים. ישנם הוגים, כמו דרק פרפיט (Parfit) המנוח, שטענו כי למרות שאתם אולי לא תשרדו את הביקוע הזה, כל עוד כל אחת מהגרסאות שלכם שומרת על קשר לא מופרע עם המקור, מדובר בהישרדות רגילה לחלוטין.

סילוק האפשרות למות עבור המין האנושי כולו יעצים במידה ניכרת את הבעיות הקיימות שלנו ובהן התפוצצות אוכלוסין ואי-שוויון

איזה אפשרות טעונה יותר מבחינה מוסרית? לדעתנו, הצערה ‘פשוטה’ תהיה, כנראה, הבחירה הבעייתית פחות. כן, סילוק האפשרות למות עבור המין האנושי כולו יעצים במידה ניכרת את הבעיות הקיימות שלנו ובהן התפוצצות אוכלוסין ואי-שוויון, אבל הבעיות יהיו לפחות מוכרות, במידה סבירה. אנחנו יכולים להיות בטוחים למדי, למשל, שההצערה תגדיל את הפער בין עשירים לעניים ובסופו של דבר תכריח אותנו להכריע חד משמעית בנושאים כמו שימוש במשאבים, הגבלת צמיחתה של האוכלוסייה וכדומה.

מצד אחר, העלאת המוח למחשב תפתח בפנינו מרחב שלם של סוגיות מוסריות חדשות לחלוטין ובלתי מוכרות. מוחות שהועלו למחשב יהיו ספֵירה חדשה לגמרי של ישויות מוסריות. למשל, לעתים קרובות אנחנו רואים ביכולות הקוגניטיביות מדד למעמד המוסרי של האדם (זו אחת הסיבות לכך שאנחנו מייחסים מעמד מוסרי גבוהה יותר לבני אדם מאשר ליתושים). אבל קשה יהיה לאמוד את היכולות הקוגניטיביות של מוחות שיכולים להתעצם בעזרת מחשבים מהירים יותר ולתקשר אלה עם אלה במהירות האור, מאחר שזה יהפוך אותם לחכמים בהרבה מהאדם הביולוגי החכם ביותר. כפי שהכלכלן רובין הנסון טען ב-The Age of Em (2016), אנחנו ניאלץ למצוא דרכים לפקח על האינטראקציות בין ובתוך המרחבים הישנים והחדשים – כלומר, בין בני אדם ומוחות שהועלו למחשב, ובין מוחות-מחשב כאלה לבין עצמם. ויותר מזה, ההתפתחויות המהירות להדהים של המערכות הדיגיטליות פירושן שעלול לעמוד לרשותנו זמן קצר מאוד כדי להכריע איך ליישם פיקוח כזה, ולו המזערי ביותר.

מה עם ההשלכות האישיות, המעשיות של בחירת האלמוות שלכם? בהנחה שתצליחו להגיע לעתיד שבו ההצערה וההעלאה של המוח למחשב אכן אפשריות, ההחלטה שלכם תהיה כנראה תלויה במידת הסיכון – ובמהות הסיכונים – שתהיו מוכנים לקחת. הצערה נראית האפשרות הכי פחות פורעת-שיגרה, אף שהיא מאיימת להפוך אתכם לחרדים עוד יותר לשלומו של גופכם הפיזי. העלאת המוח למחשב תקשה מאוד על האפשרות להשמיד את התודעה שלכם, לפחות מבחינה מעשית, אבל לא ברור אם תשרדו אותה במובן משמעותי אם תועתקו מספר פעמים. זהו שטח לחלוטין לא מוכר, עם סיכונים חמורים בהרבה מאלה שעמם תתמודדו אם תעברו הצערה. ועם זאת, קשה להכחיש כי האפשרותלהשתחרר מכבלי הגשמיות היא אפשרות מושכת – ואם היא אי פעם תהיה מעשית, כך או אחרת, רבים בוודאי יגיעו למסקנה שכדאי לקחת את הסיכון.

A

Leave a Comment