כך ישראל פוגעת ביהודים בעולם ובמאבק באנטישמיות/עקיבא אלדר

Slider

Some 200 French Jews queue at Paris’ Charles de Gaulle Airport before emigrating to Israel, July 28, 2004. (photo by REUTERS/Mal Langsdon)

כשישראל מפקיעה אדמות, מרחיבה התנחלויות או יוצאת למלחמה בפלסטינים היא תעורר גל של ביקורת נגדה.ההתייחסות לביקורת הזאת כאל אנטישמיות היא עיוות של המציאות שפוגע בסופו של דבר ביהודים עצמם. כתבה אחרונה בסדרה

מהדורות החדשות בצרפת בימים האחרונים נפתחות בנתון המרשים, על פיו בשנת 2014 אחוז אחד מיהדות צרפת עולה לישראל – הצפי עד סוף השנה הוא של 5500 עולים. הנתונים החריגים הללו משקפים את החששות הגוברים של הורים יהודים לנוכח הדיווחים על ג’יהאדיסטים אירופאים בדמותו של מהדי נמוש, שגיבורם המוצהר הוא מרה, רוצח הילדים היהודים בבית הספר בטולוז. העולים החדשים יודעים כי למרות שרשויות צרפת פועלות נגד גילויי אנטישמיות ומגנות אותם בתקיפות, אין בכוחן להבטיח את שלומו של כל ילד יהודי. תאומי המחבלים, מרה ונמוש, מגלמים את התערובת של שנאת ישראל ואנטישמיות – תערובת שהופכת שוב את אירופה למקום לא נוח ליהודים.

לעיסה הדוחה הזאת תורמים חוגים באינטליגנציה השמאלנית הקיצונית, ואליהם מצטרפים כאלה שעבורם האנטישמיות היא בון טון. חוברים אליהם צעירים חמומי מוח שאינם מבחינים בין מעשיה של מדינת ישראל לבין קהילות יהודיות החיות בתפוצות יותר מאלפיים שנה. יש בהם כאלה שתומכים במדיניותה של ישראל, יש המתנגדים לה ויש כאלה שמגלים אדישות למתרחש מחוץ לגבולות ארצות מושבם. אך הקישור המצער ביותר יוצא מפיהם של בכירי ממשלה ישראלים, המטשטשים את הגבולות בין המחאה נגד מדיניותם, לבין שנאת העם היהודי. לא כל יהודי בעולם תומך במדיניות הכיבוש הישראלית. יהודים רבים, בישראל ובתפוצות, אף הסתייגו מהתגובה חסרת הפרופורציות נגד האוכלוסייה האזרחית בעזה במלחמה האחרונה.

במאמר הקודם בסדרה דיווחנו כי בדיון שהתקיים בינואר האחרון בממשלה על דו”ח האנטישמיות שהציג המשרד לענייני ירושלים והתפוצות, אמרה שרת המשפטים ציפי לבני כי טענת האנטישמיות היא “מפלטם של אלה שלא רוצים הסדר מדיני”.זו הייתה תגובה על דבריו של נפתלי בנט, יו”ר הבית היהודי והממונה על תיק התפוצות, שלפיהם גל החרמות על ישראל נובע מאנטישמיות. שר התיירות עוזי לנדאו מישראל ביתנו החרה החזיק אחרי בנט. לבני, הממונה על תיק המשא ומתן עם הפלסטינים, טענהכי החרם הוא ביטוי של “ביקורת על החלטה שמעודדת התיישבות בהתנחלויות שהעולם אינו מכיר בהן כשטח ישראלי”. היא הוסיפה כי “מי שכורך אנטישמיות בביקורת כלפי ישראל בשל מדיניותה בהתנחלויות פוגע במאבק באנטישמיות”.

אין זה עניין של מה בכך ששרה בכירה בממשלת ישראל מאשימה את עמיתיה בממשלה כי החיבור שהם עושים בין החרמות לבין האנטישמיות פוגע ביהודים בעולם. אולם נראה שדבריה לא עשו רושם על משתתפי הישיבה. זמן קצר אחרי אותו דיון ראש הממשלה בנימין נתניהו שב ועשה את הקישור בין גל החרמות שמובילה תנועת ה-BDS נגד ישראל לבין שנאת היהודים באירופה. הוא השמיע את התיזה הזאת פעמיים, מחוזקת ברמזים עבים לשואה, באוזני קהל יהודי. בפעם הראשונה בפני ועידת הנשיאים של הארגונים היהודים באמריקה ב-17 בפברואר, ובפעם השנייה בוועידה השנתית של אייפא”ק ב-4 במארס.

הנה מבחר ציטוטים: “הדבר המצמרר ביותר, הדבר המביש ביותר, הוא שאנשים על אדמת אירופה מדברים על חרם על יהודים…בעבר, אנטישמים החרימו עסקים של יהודים, והיום הם קוראים לחרם על המדינה היהודית…”(ועידת הנשיאים), ”היום, בידולו של העם היהודי הפך להיות בידולה של המדינה היהודית…הניסיונות להחרים,לשלול השקעות ולהטיל סנקציות על ישראל, הדמוקרטיה המאוימת ביותר על פני כדור הארץ, הם הפרק האחרון בהיסטוריה הארוכה והאפלה של האנטישמיות…המחרימים הם אנטישמים קלאסיים באדרת מודרנית” (אייפא”ק).

בקול קורא שפרסמה תנועת ה-BDS יש קריאה לפעולות לא אלימות נגד ישראל, בדומה ליוזמות נגד דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד, עד שהממשלה הישראלית תבצע כמה פעולות: תכיר בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית; תציית לעקרונות החוק הבינלאומי על ידי סיום הכיבוש והקולוניזציה של כל האדמות הערביות ופירוק החומה; תכיר בזכויות הבסיסיות של האזרחים הערבים-פלסטינים החיים בישראל לשוויון מלא; ותקדם את זכויותיהם של הפליטים הפלסטינים לשוב לבתיהם ולרכושם כפי שעוגן בהחלטת האו”ם 194.

ניתוח שערכו חוקרי המכון הישראלי העצמאי “ראות” ביוני 2010  (pdf), מעריך כי תנועת ה-BDS אמנם מקדמת דה-לגיטימציה של מדינת ישראל ומערערת על בסיס התפישה הציונית, אך עם זאת אין היא תנועה אנטישמית. לעומת זאת, מכון NGO Monitor ואחרים מזהים בקמפיין שלBDS  “מאפיינים אנטישמים”.

הימין בחר לחבר את החרמות לאנטישמיות ולנתקן מהכיבוש וההתנחלויות. באותו נאום בפני ועידת הנשיאים טען נתניהו, כי “שורש הסכסוך אינו ההתנחלויות, הוא אינו השטחים… שורש הסכסוך הוא הסירוב לקבל את זכותו של העם היהודי למדינה משלו בגבולות כלשהם”. מכאן שהפקעת אדמות למען ההתנחלויות מעבר לגבולות הקו הירוק אינה רלוונטית לעניין.

הזיקה בין מדינת ישראל ליהדות העולם הטילה על יהודי התפוצות את חלוקת האחריות למעשיה של ישראל ולמחדליה. דוגמא מצמררת לכך היה הפיגוע בבנין הקהילה בבואנוס איירס בשנת 1994, כנקמה על ההתנקשות בחייו של מנהיג החיזבללה, עבאס מוסוואי.

לסיכום, אין דבר שיכול להצדיק פגיעה כלשהי באדם בגלל השתייכותו הלאומית או הדתית. אין להשלים עם העובדה שבחגים הקרובים יהודים רבים באירופה יצעדו בחרדה לבתי הכנסת. אין דבר שיכול להצדיק פגיעה בזכותו של עם אחר לחופש ולהגדרה עצמית. לא כל אנטישמיות מקורה בהתנהגותה של ישראל, לא כל ביקורת על התנהגותה של ישראל מקורה באנטישמיות. אל לתומכי הכיבוש לגייס לצדם את יהודי העולם, האנטישמיות היא מחלה קשה מדי מכדי שנהפוך את המאבק נגדה למכשיר פוליטי.

Read more:

Leave a Comment