כמה מילים על האושר \ שמואל אביב

“אושר” הינו מושג מופשט שמציין משאת נפש. המילה “אושר” איננה יכולה להכיל תוכן שהוא נהיר וידוע לכל מי שמשתמש בה. היא איננה נמצאת בתנ”ך ולמעשה לא היהדות, לא הנצרות ולא האיסלאם, עוסקים באושר כמטרה.

האם ישנה דרך להגדיר מהו אושר? התשובה האחת והיחידה לשאלה הזאת הינה שלילית: לא ניתן להגדיר אושר מאחר ואין דרך להגדיר מושגים מופשטים שאין דרך למדוד אותם. נסו למשל להגדיר מ היא “אהבה”, או מה זה “גבוה”. נסו להגדיר “ניקיון” או “מהר” בלי להשתמש בהגדרתכם באיזו מילה נרדפת למילה שאותה אתם מנסים להגדיר, ותבינו על מה אני מדבר.

ההבדל העיקרי בין המושגים המופשטים למושג האושר נמצא בהתייחסות שלנו אליו. החיפוש אחר האושר – שאף אחד לא יודע מהו – הינו למעשה האלמנט שמטריד יותר מכל את מנוחתם של רוב בני האדם.

אינני אדם דתי וסיפורי התנ”ך לא מדברים אלי. אבל על פי מיטב הבנתי מי שהגה את סיפורם של אדם וחוה בגן העדן, הצליח להביע בצורה הכי טובה  את חוסר ההיתכנות של מצב האושר בקיום האנושי. זהו סיפור על שני בני אדם, זכר ונקבה – שלא היה חסר להם כלום. לא היו להם כל דאגות וכל הווית קיומם התמקדה בלחם, שעשועים ואהבה. ובכל זאת היה להם משהו חסר. האיסורים על אכילה מעץ הדעת וההתקרבות לעץ החיים, לא נתנו להם מנוח ולא אפשרו להם להיות “מאושרים” עד הסוף. האיסור על התקרבות לעץ החיים הבהיר להם שהחיים שלהם מוגבלים בזמן ושהמוות יגיע במוקדם או במאוחר, ואיסור אכילת פרי עץ הדעת הבהיר להם שיש דברים שהם אינם יודעים, וזה לבד מעכיר את האווירה ומחסל כמעט כליל את תחושת האושר.

עם אכילת הפרי האסור התברר לאדם ש”מרבה דעה  – מוסיף מכאוב”, או במילים אחרות, “דעת” היא אולי ה”אנטי אושר” האולטימטיבי. מי שיודע לא יכול להיות מאושר אלא אם הוא מסוגל לבטל או להתעלם מהידע שמזומן לו. השאלות שה”דעת” מעוררת גורמת לו לאדם להבין עד כמה שהוא לא יודע, מה שגורם לתסכול גובר והולך ככל שכמות ה”דעת” גדלה.

ובכל זאת אנחנו מבלים את חיינו במאמץ לחזור לאותו גן עדן שגורשנו ממנו יחד עם הסקרנות והצמאון שלנו לדעת יותר.

מחקרים קובעים שקבוצת בני האדם שחוותה את החיים המאושרים ביותר הייתה קבוצת הציידים לקטים שחייתה חיים פשוטים. הקבוצה הזאת התקיימה ממה שהטבע והסביבה יכלו להציע לה. מושג הבעלות על נדל”ן לא היה ידוע לה ולא עניין אותה והיא לא הזדקקה לכסף כדי להתקיים. כל מקום שבו היא מצאה מזון היה ביתה, והיא לא נאלצה לחיות על פי לוח זמנים מוכתב. ישנים כשעייפים, אוכלים כשרעבים וזה מה שיש. כשהבטן מלאה וכשכל אנשי הקבוצה מסביבך נמצאים באותו מצב שבו אתה נמצא, אין סיבה לרגשות שליליים להתפתח, מפלס הלחץ מתקרב לאפס, ואין סיבה לדיכאון לעלות ולצוף על פני השטח. הלקטים – הציידים שהיו מרוכזים בקיום היום יומי, במאמץ המשותף למצוא מזון, ובסיפוק צרכיהם הבסיסיים, לא חשבו על “אושר” ולא היו מוטרדים בשאלה באיזה מידה הם “מאושרים”, הם פשוט חיו עד שלא.

התקופה הזאת חלפה עברה מזמן מהעולם ובימינו אנחנו נאלצים להתמודד בכל רגע נתון עם מושג ה”אושר”, ולנסות להגדיר מהו בכלל.

נדמה שיש הסכמה כללית גורפת לעובדה שלכל אדם יש “אושר” משלו, ולא מה שגורם לי לתחושת אופוריה שמתורגמת ל”אושר” רגעי, גורם לזולתי לתחושה דומה. לפעמים בהחלט יתכן שה”אושר” שלי הוא סיבה לתחושה הפוכה לזולתי, או אפילו הגורם הישיר לה.

אם אנחנו מסכימים עם העובדה ש”אושר” הינו עניין אינדיבידואלי ושלכל אדם יש מדד אושר משלו, אז תנו לי לספר לכם מה לדעתי הופך אדם למאושר. הייתי זקוק ל חמישה עשורים של חיי כאדם חושב כדי להגיע לתובנה הזאת, ומהרגע שקלטתי מה הופך אותי למאושר, אני מאושר כל הזמן, אפילו ברגעים שאמורים להיות פחות מאושרים. ברגע שהשלמתי עם עצמי וקיבלתי את העובדה שאני זה אני ושום דבר לא ישנה את זה. ברגע שהחלטתי שזה מה שיש ואני צריך לחיות עם זה בשלום ולהודות על מה שי לי במקום לשאוף לפסגות שלא אוכל לעולם לכבוש. ברגע שהבנתי שטוב לי עם מה שיש לי ושאני בעצם לא זקוק ליותר כדי להרגיש שלם. בבת אחת ובהארה פתאומית עברתי מתחושה של כישלון וכמעט דיכאון להיות אדם שמבין שהוא עשה את הכי טוב עם הקלפים שהונחו לפניו, ושאני יכול להשקט ולהרגע. ברגע שהבנתי שלא חסר לי בעצם כלום ושכל צרכי הבסיסיים מסופקים, ירדה עלי שלוות נפש וכל זווית הראיה שלי על החיים השתנתה באחת. באותו רגע הבנתי שאני בעצם מאושר. שהחיים שלי טובים ושאני לא זקוק לשום דבר שישפר אותם. נכון, אני כבר לא אדם צעיר והבריאות גם היא לא מה שהייתה, אבל זהו חלק טבעי של החיים שהשליטה שלי עליו מוגבלת מאוד, ומה שנותר לי לעשות זה לקבל את המצב הקיומי שלי ולהנות מחיי במסגרת המגבלות שהבריאות מאפשרת. בקיצור, החלטתי שאני אדם מאושר ושלא אתן לשום דבר לקלקל לי את האושר הקטן שלי. החלטתי שגם במצבים לא נעימים אזכור תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה ולא על הריקה. החלטתי שכל עוד אני נושם, יכול לתפקד, לשרת את עצמי ואת סביבתי ו.. ליצור משהו חדש כל יום, אמשיך להיות מאושר כי ככה אני רוצה.

כל אחד יכול להחליט איך הוא רוצה לראות את חייו ומה הן הציפיות שלו מהימים שיבואו. אפשר לחלום על הצלחה כלכלית, עושר וכבוד, ולהיות מתוסכלים כל הזמן מהעובדה שהמציאות לא מממשת לכם את החלום, ואפשר להחליט לחיות בטוב עם מה שיש לכם, להנות כל רגע משלוות הנפש שהיא תוצאה של החלטתכם ולהיות מאושרים.

כמו שהבנתם אני לא עוסק בניסיון להגדיר מהו “אושר”, אלא בניסיון להציע נוסחה שתאפשר הגעה לשביעות רצון עצמית וכתוצאה לשלוות נפש כמעט בלתי נגמרת. אתם יכולים לקרוא לשלוות הנפש הזאת אושר, או לתת לה איזה שם שאתם רוצים. השם של התחושה הזאת זה לא הדבר החשוב, מה שחשוב זה מה אתם מרגישים.

Leave a Comment