מאת שיר זיו: “אני ג’ינג’י, אבל לא איש של קווים אדומים או כתומים”

 

שמעון פרנס מדבר על המחלוקות עם מירי רגב, התפילה היומית, התאונה שכמעט עלתה לו בחייו, הפרידה מהמסך הקטן וההתמודדות עם מחלת הסרטן

צילום אריק סולטן

שמעון פרנס || בן 63. מגיש טלוויזיה, מנחה, מרצה ושדר בגל”צ (“העונג השישי”, “על החתום” ו”ציפורי  לילה”). מדריך טיולים מיוחדים ליוון. תושב הר אדר. נשוי לאלמוגית, אב לשלושה וסב לשלושה. יועץ אמנותי לפסטיבל “מדיטרנה” למוסיקה, קולנוע, אמנות וטעמים מהמזרח התיכון, שיתקיים באשדוד בין 8 ל־15 ביוני

 מתי בפעם האחרונה רצית להיות מישהו אחר?

“אף פעם. לא הייתי ג’ינג’י שסבל מהג’ינג’יות. תמיד הייתי ג’ינג’י גאה. היה לי מורה ביסודי, רווק ללא ילדים, שאהב אותי מאוד. יום אחד בהפסקה הוא עצר אותי באמצע משחק כדורגל, הוציא אותי מהמגרש, שלף מספריים מהתיק שלו ואמר, ‘אני חייב לשמור קווצת שערות מראשך, הוא גזר’. הוא אהב אותי, ואהב את צבע השיער שלי. אולי גם בגללו תמיד היה לי טוב עם עצמי”. 

 מתי בפעם האחרונה נתקלת בגזענות?

“כל הזמן. בחברת המהגרים שלנו, הכל כך מפוצלת, הגזענות היא כמעט עניין יומיומי. אני רואה גזענות בינינו לבין עצמנו, בינינו לבין שכנינו, ואני נתקל גם בגזענות דתית, והיא הכי מרגיזה אותי. השימוש המעוות שעושים רבנים קיצונים ב’אתה בחרתנו מכל העמים’ מוציא אותי מדעתי. אלוהים לא בחר בנו כי אנחנו עם נעלה, אלא כי אנחנו עם קשה עורף ונבחרנו כדי להטיל עלינו משימה ועול מצוות. יש כאלו שמעוותים את משמעות המשפט, כאילו אנחנו נעלים על עמים אחרים. זה מקומם”.

 מתי בפעם האחרונה התפללת?

“הבוקר, כמו בכל יום. כמו שאני עושה כושר גופני, אני עושה כושר לנשמה על ידי תפילה, ואני פותח את היום בתפילת השחר. אני לא אדם דתי, אני אדם מאמין, ויש הבדל. בדתיות יש משהו רובוטי ומכני. אתה הופך להיות מכונה של מצוות, ובדרך לפעמים אתה מאבד את האמונה. אני חלק מעדת הכיפות השקופות. בעיני אדם דתי אני לא דתי, ובעיני אדם חילוני אני לא חילוני”.

 מתי בפעם האחרונה פגשת את מירי רגב?

“לפני חודשיים. פגשתי אותה באולפני גל”צ כשהיא הגיעה לריאיון ואמרנו שלום. בנוסף, אני פוגש בה בכל הזדמנות שהיא מייצרת כותרות בעיתון. היא אלופה בזה וזו זכותה. מירי רגב היא פוליטיקאית והיא מנתבת את מלחמת התרבות שמתחוללת כאן. אני ג’ינג’י, אך אני לא איש של קווים אדומים או כתומים. אני לא רואה שום סייגים בתרבות, לא בנוגע לעירום ולא בנוגע להתבטאות חופשית”. 

 מתי בפעם האחרונה נכשלת? 

“בן אדם שיגיד שהוא לא נכשל משקר לעצמו ולאחרים. נכשלתי באחד הצמתים החשובים, בלתחזק פריים טיים טלוויזיוני. היתה לי תוכנית בערוץ 2, ‘בטברנה’, והיא הסתיימה ב־2003 כי נכשלתי בלרַצות את המפרסמים ואת הרייטינג. אבל את התוכנית עשיתי טוב, ואני מרגיש את אהבת הקהל ואת הגעגוע עד היום, כששואלים אותי מתי אחזור”.

 מתי בפעם האחרונה לבשת מדים?

“לפני עשר שנים. פשטתי את המדים לאחר שנים ארוכות שבהן המשכתי להנחות טקסים וימי זיכרון מטעם צה”ל. בשירות הצבאי שלי הייתי איש אספקה בבסיס צנחנים ליד נתניה, בבית ליד”.

 מתי בפעם האחרונה ביקרת באולפני רשות השידור?

“החודש עברתי ליד רוממה וגם ליד קול ישראל בהלני המלכה בירושלים. הייתי איש ערוץ 1 וצמחתי כאיש קול ישראל. אולפני קול ישראל בהלני המלכה הם כור מחצבתי, והיום זה בית קברות. בבית קברות יש לומר קדיש ואני מרגיש שראוי להגיד עליהם קדיש, גם על רוממה וגם על קול ישראל. על שניהם צריך לומר גם את המילים היפות והתשבחות, כי נעשו שם גם הרבה דברים טובים”.

 מתי בפעם האחרונה התמכרת לסדרת טלוויזיה?

“בימים אלו. כשאני רוצה לברוח מהמולת היום, וכשאני לא עם ספר, אני בוחר סדרה. אני בררן כי יש המון סדרות זבל, אז אני נוטה לבחור את הסדרות הבריטיות, השבדיות והנורבגיות. מאוד אהבתי את ‘הגשר’ ועכשיו סיימתי את העונה השלישית של ‘ברודצ’רץ” הבריטית – סדרה פשוט מעולה”.

 מתי בפעם האחרונה קראת ספר?

“היתה לי תקופה אחרי ימי התיכון שהפסקתי לקרוא, וכשחזרתי הפכתי לקורא כפייתי. עכשיו אני קורא שוב את ‘אהבה בימי כולרה’ של גבריאל גרסיה מארקס, וזו קריאה אחרת לחלוטין. קראתי אותו כשהייתי צעיר ולא הבנתי כלום. עכשיו למדתי מהספר שלאהבה אין גיל”.

 מתי בפעם האחרונה למדת שפה חדשה?

“אני לומד יוונית כבר 30 שנה, אני לומד אותה לאיטי, מפרלטט איתה, לא הייתי מספיק רציני ללמוד אותה. אני מסתדר ברמת הרחוב, אבל לא כדי לגלגל שיחות שוטפות ועמוקות. שפות חדשות ואני לא כל כך מסתדרים. יש אנשים שקולטים שפה באוויר, הם מתחילים לדבר ולקשקש מהר, אני לא יודע אם זה מחסום, אצלי שפות נכנסות דרך הישבן”. 

 מתי בפעם האחרונה טיילת במקום חדש?

“לפני שנה. אני חוזר אינספור פעמים ליוון, אבל כל פעם אני מגלה שם מקומות חדשים. בפעם האחרונה גיליתי באזור הפלופונס עיירה קטנה שנקראת מונמבסיה, עיר ימי־ביניימית יפהפייה מהמאה השישית שהשתמרה בשלמותה. אני כבר מת לחזור לשם”. 

 מתי בפעם האחרונה בכית?

“אני לא בוכה המון, אבל אני מוצא את עצמי לפעמים צופה בסצנות מרגשות בטלוויזיה שגורמות לי לדמוע. בפעם האחרונה שבכיתי ממש, זה היה בלילה שבו יצחק רבין נרצח. לא יכולתי לשלוט בעצמי ומיררתי בבכי. ב־2003 בכיתי שוב כשאחי היקר רפאל נפטר ממלנומה. היינו שלושה אחים – נסים הבכור הוא פנסיונר של חברת החשמל, ואני הצעיר”.

 מתי בפעם האחרונה היית בטיפול פסיכולוגי?

“אף פעם. אני לא מרגיש צורך. אני מרגיש שאני מספיק חזק ורוחי מספיק איתנה להתמודד עם בעיות או משברים, ללמוד את עצמי ולהפיק לקחים בעצמי. אם אי פעם אצטרך אני אלך, לא שולל”.

 מתי בפעם האחרונה התמודדת עם משבר?

“אחרי שחליתי בסרטן ב־2007. החלטתי שאם אני לא יוצא עם תובנות חדשות לאחר המחלה, אז זה חסר טעם. הטיפול שעשיתי לעצמי אז נמשך למעשה עד היום. קיבלתי שורה של החלטות שאני מיישם על עצמי. אני ג’ינג’י נוח לכעוס ולהתחמם, ובניגוד לדמות הרדיופונית והטלוויזיונית שלי, שמשרה שלווה, בחיי היומיום יש לי פן אחר. מאז השינוי קיבלתי החלטה לתת לאגו שלי זפטה ולהקטין את הכעסים. זה מצליח בהרבה מקרים, ובהרבה מקרים אחרים זה לא”.

 מתי בפעם האחרונה חשבת על המוות?

“אני לא חושב עליו, אבל הוא כל הזמן נמצא, נושף בעורף. לפני שנה וחצי פגשתי את המוות מול עיניי. נסעתי בכביש ירושלים־תל אביב בנתיב המהיר, והתנגשתי ברכב שחנה בשוליים הצרים. הסטתי את המבט לרגע כדי להסתכל על הפקק, ונכנסתי ברכב כשאני על 120 קמ”ש. המוות קרץ לי ואמר לא עכשיו והלך. האוטו שלי היה טוטאל לוסט ואני יצאתי ללא פגע. זה היה נס”. 

 מתי בפעם האחרונה חזרת לבית ילדותך?

“החודש. אני חוזר לשם הרבה, כי גדלתי בשכונת אוהל משה הנושקת לשוק מחנה יהודה, ואני בשוק לפחות פעם בחודש, אז אני חולף דרך בית ילדותי וכך אני שומר איתו על קשר. המקום עדיין ניצב וקיים, אך הוא הפך למתחם של חנויות, מחסנים ובתי עסק. כבר אין שם מגורים. האזור הזה מעורר בי זיכרונות של חברים, ילדים ומשחקים של תקופה שחלפה, אבל לא געגוע. חלק גדול מחיי עשיתי בטבורה של ירושלים, ועם כל האהבה לעיר, ירושלים שהיתה בשבילי כבר לא קיימת. היום אני רוצה לחיות בחיק הטבע, ואני גר במקום כזה, שבו אני שומע כל יום את ציוץ הציפורים”. 

 מתי בפעם האחרונה פגשת מישהו שאתה מעריץ?

“לפני חודש וחצי. בגיל שלי כבר לא נוטים להעריץ, אבל אני מעריץ אותו כבר 30 שנה ויוצא לי לפגוש אותו אחת לכמה זמן. מדובר ביורגוס דלארס, זמר יווני המכונה ‘הקול של יוון’. פגשתי אותו כששימשתי יועץ למופע שלו בישראל”. 

 מתי בפעם האחרונה היית בהופעה? 

“במארס האחרון, באתונה. הייתי בהופעה נהדרת של שלושה זמרים גדולים: מחריצאס לבנדריס, יאניס קוטסיראס ויורגוס דלארס. בעקבות המשבר הכלכלי קשה למלא מועדונים ביוון, אז הזמרים הגדולים חוברים יחד למופעי ענק. זה כמו שבישראל יעמדו יהודה פוליקר, שלמה ארצי ושלום חנוך על במה אחת. חגיגה אמיתית. זה מופע אדיר בן ארבע שעות, שמתחיל ב־11 בלילה ונמשך עד 3 בבוקר”. 

 מתי בפעם האחרונה רכבת על אופניים?

“לפני שנה. בחופשת הקיץ שלי בצרפת עשיתי שיט תעלות, משהו שאני עושה אחת לכמה שנים, ותמיד אני דואג שיהיה איתי זוג אופניים. אחרי שמגיעים ליעד, אני מדווש לכפר ומביא בגט וגבינות”.

 מתי בפעם האחרונה התאמנת?

“היום. אני עושה פעילות גופנית בין שלוש לחמש פעמים בשבוע. מכון כושר או שחייה או הליכה בחיק הטבע”. 

 מתי בפעם האחרונה התפנקת?

“אני משתדל כל ערב לפנק את עצמי עם כוס יין או שתיים. או עם ספר או מול המסך, עם האוכל או אחרי האוכל. אני שותה בעיקר אדום, אבל גם לבן זה בסדר לפעמים בקיץ שלנו החמסיני”. 

 מתי בפעם האחרונה בישלת ארוחה מדהימה?

“אני אוהב לבשל, אך לא מחשיב את עצמי מקצוען. אני והמטבח מסתדרים, יש בינינו יחסי ידידות עמוקים, אבל יש לי אישה שהיא בשלנית מעולה וזה הפך אותי לקצת עצלן לידה. כשנחה עלי ההשראה אני מכין כבש יווני בתנור. יש לכבש יווני טעם אחר, אין לו טעם וריח של הכבשים שלנו, אין את השמנוניות הגדולה, וזה תבשיל ללקק את האצבעות. לצערי אין ייבוא של כבש יווני לישראל. את הזן הזה מגדלים רק במקום אחד בארץ, ואני משיג את הבשר דרך חבר”.

 מתי בפעם האחרונה טעמת מאכל חדש?

“לפני שנתיים. אני פריק של אוכל ים־תיכוני, לא מעניין אותי אוכל של מזרח אסיה, ואני אוהב לנסות דברים חדשים בתוך המטבח הים־תיכוני. לפני שנתיים פגשתי לראשונה ביוון קבב של עוף. אצלנו כמעט לא מכירים את זה, וגם ביוון זה לא נפוץ. הקבב הזה כל כך טעים, עסיסי ואוורירי, וכשגיליתי אותו הייתי מוכרח לפצח את הנוסחה שלו. השף המקומי שעושה אותו נתן לי את המתכון, והיום אני עושה אותו אצלי בבית. הוא אמר שכל עוד זה בישראל ולא ביוון לא אכפת לו”.

 מתי בפעם האחרונה היית בים?

“לפני חודשיים, כשלקחתי רחפת מפיראוס לנקסוס. אני אוהב להסתכל על הים ולשוט עליו, פחות אוהב לטבול בו, כי ג’ינג’ים, ים ושמש זה קצת לא בריא. הבטחתי לעצמי כל חיי שבגלגול הזה אני אהיה איש הרים, ובגלגול הבא אני רוצה להיות איש ים, עם בית ליד הים”. 

 מתי בפעם האחרונה קיבלת מתנה נהדרת?

“המתנה הגדולה שקיבלתי היא הנכדים שלי. הנכד האחרון נולד לפני שמונה חודשים ושמו יונתן. מלבדו יש גם את עומר (5 וחצי) ואמה (שנה וחצי). אני סבא יותר טוב משהייתי אבא. אני משתדל ולא תמיד מצליח, כי זמני מוגבל, אבל הרבה סבים וסבתות יודעים שאהבה לנכדים היא שונה לחלוטין. זה סוג של אהבה ונתינה שלא הכרתי בעצמי כאבא, כי הייתי אז צעיר. יש סבים שהנכד עובר לידם, נותנים רק נשיקה על הראש, אצלי לא. הם איתי בתמונות בטלפון, ואני כל הזמן פוגש אותם, מחבק ומנשק”.

 מתי בפעם האחרונה בדקת את יתרת העו”ש שלך?

“העו”ש תוקף אותי בין פעמיים לשלוש בשבוע בנייד שלי. אני לא תמיד מעוניין, אבל אין ברירה. היתרה מופיעה לי על המסך, אני לא תמיד רוצה לראות אותה, אבל כשהיא צצה אני מסתכל”. 

 מתי בפעם האחרונה היית אופטימי?

“מאז המחלה, אני כל הזמן אופטימי. כל רגע, כל שעה. ואם אני לא אופטימי, אז אני מכריח את עצמי להיות אופטימי, לחשוב חיובי כל יום. כי אם לא, אתה בצ’יק גולש למטה. חלק מהאופטימיות שלי היא לא לדבר על המחלה הזו יותר. זה היה, נגמר וננעל, ואני לא רוצה לחשוב על זה”.  

מתי בפעם הראשונה היית בטברנה יוונית?

“בשנת 1991. חבר טוב שלי, ששמו יעקב טיבי, חי אז על הקו ירושלים־יוון והוא עשה לי הכרה עם טברנות אותנטיות באתונה. איתו הגעתי למקומות אמיתיים ולא תיירותיים. מאז המפגש ההוא אני ממשיך את החוויה, ועד היום אני מגלה כל הזמן טברנות. השילוש הקדוש הוא אוכל, מוסיקה ואנשים – יוונים, לא תיירים. זה הדבר האותנטי”. 

 

 

Leave a Comment