(‘לרדת מיעד השלום/שלמה גזית, אלוף (מיל

על ישראל לחתור לעצירת התהליך הקיים – שכולו בידינו וכולו פרי יזמה שלנו – של המשך ההתקדמות לעבר מדינת “כל אזרחיה“.

Slider (93)בעוד פחות מעשרה ימים אתייצב בקלפי. הנושא המציק לי, ובגינו חיפשתי למי לתת את קולי, איננו מופיע באף לא אחד ממצעי המפלגות המתמודדות. בלית ברירה, אני מביא להלן את עיקרי השקפתי.

נואשתי מזה זמן מן הסיכוי לנהל משא ומתן עם המנהיגות הפלסטינית, משא ומתן אשר יוכל להביא להסכם שלום כולל וסופי בינינו לבינם. יעד השגת “שלום” כולל, מלא ואמיתי בין ישראל לפלסטינים – איננו ריאלי

 אפילו נתעלם ממה שישראל תידרש לתרום להשגת שלום כזה (מה שנראה כבלתי ריאלי לחלוטין), אין סיכוי שהפלסטינים יקבלוהו

 * תביעתנו להכיר בקיומה של ישראל כמדינה “יהודית” כמוה בעיניים הפלסטיניות כציפייה כי הנאנסת תידרש להכיר בזכות שהייתה לאנס לאנוס אותה

 * אין היום מנהיג פלסטיני שלו המעמד והסמכות הפוליטית והמוסרית להתחייב בשם הפליטים הפלסטינים לוותר על “זכות השיבה”.

  * המנהיג הפלסטיני היחיד שהיו לו המעמד והתוקף הפוליטי-מוסרי לעשות כן היה יאסר ערפאת. לא ניסינו להגיע עימו להסכם מלא, וספק רב אם הוא היה מוכן לכך. מכל מקום, מאז שנסתלק – אין מנהיג שלו מעמד מוכר ומקובל על כל מרכיבי העם הפלסטיני.

 * קיומה של מדינה פלסטינית שסועה, מנותקת מרצועת עזה, תוך ויתור על גושי ההתיישבות הגדולים ובוודאי ללא ירושלים המזרחית כבירתה – איננו קביל לחלוטין

* החמצנו, סמוך לאחר מלחמת ששת הימים, את ההזדמנות להגיע להסכם עם המלך חוסיין על כינונה מחדש של המדינה הירדנית בשתי הגדות. זו יכלה להיות מדינה ירדנית-פלסטינית שיש לה עומק וסיכויי חיות.

מכאן המסקנה הבלתי נמנעת שלי. על ישראל לחתור במציאות זו:

 * קודם כל לעצירת התהליך הקיים – שכולו בידינו וכולו פרי יזמה שלנו – של המשך ההתקדמות לעבר מדינת “כל אזרחיה”.

 * מי שמשלה עצמו כי ניתן יהיה לפתור זאת על ידי הענקת זכויות אישיות לפלסטינית – אין כל סיכוי כי פיתרון כזה יחזיק מעמד לאורך זמן (ראה דרום אפריקה).

 * מי שתולה תקוות בהיווצרות תנאים שיאפשרו טרנספר של כל/מרבית האוכלוסייה הערבית הפלסטינית – אף זו אשליה. תנאי מלחמת העצמאות של 1948 לא יחזרו.

ומכאן המסקנה לאחת משתי החלופות, כאשר בשתיהן ידובר רק על מצב ביניים אשר איננו כולל שלום מלא, פיתרון בעיית הפליטים וככל הנראה אף לא את גבולות הקבע

 * הכרה ישראלית במדינה הפלסטינית, כפי שהוכרה בעצרת האו”ם

 * השלמה עם כינון הממשלה של מדינה זו במזרח ירושלים

 * קביעת קווי תיחום אשר מעבר להם תיעצר לחלוטין כל יוזמה התנחלותית ישראלית, לרבות בהתנחלויות ובמאחזים הממוקמים כבר היום מעבר לקווים אלה

 * ישראל לא תפנה בכוח אף מתנחל שיימצא בשטח הפלסטיני. אלה יעברו לחסות המדינה הפלסטינית, ואילו ישראל תציע לכל המבקש להתפנות פיצוי ושיקום בתחומי ישראל

ולחילופין, אם לא יימצא פרטנר פלסטיני להסכם ביניים כזה – תיזום ישראל צעד חד-צדדי למימוש מדיניות זו להליכה בדרך זו יש יעד אחד ברור – לשמר את מדינת ישראל כמדינה עם רוב יהודי מוצק. זה איננו פיתרון שנועד להביא שלום, אף לא פיתרון לבעיות הביטחון שלנו. בוודאי לא בטווח המיידי. יחד עם זאת, קיים סיכוי כי עצם כינונה של המדינה הפלסטינית, יחד עם הצורך להתארגן ולתפקד בכל התחומים הרגילים והמרובים של המדינה האזרחית, יביאו לשינוי בסדר הקדימות הלאומי הפלסטיני, וברבות השנים – אולי אף להיווצרות יחסים חדשים של השלמה ודו-קיום עם המדינה היהודית.

 

Leave a Comment