מבצר הפחד מאת בובי אזריאן

שרשרת של מתקפות טרור ברחבי תבל טלטלה עמוקות את האומות החזקות בעולם. כתוצאה מן האירועים הטרגיים האלה, ומהאופן שבו פוליטיקאים ניצלו אותם כדי להפיץ בהלה, רבים חשים כאילו מרחף מעליהם איום ממשי לקיומם.

וכאילו לא די בכך, תיאוריה רבת השפעה – שאוששה במחקרים – מתחום הפסיכולוגיה החברתית צופה כי כל עוד מרחף מעליו אותו איום קיומי, העולם יקצין ויהפוך למקום עוין עוד יותר. תיאוריית ניהול האימה (ובאנגלית Terror management theory – TMT) מסבירה מדוע אירועים שמעוררים מחשבות על מוות גורמים לאנשים לדבוק עוד יותר בתפישות העולם התרבותיות שלהם – לצדד באלו שחולקים את זהותם הלאומית, האתנית או הפוליטית – ולהתנגד במשנה כוח לאחרות.

כתוצאה מכך, עלייה ניכרת במתקפות טרור ברחבי תבל, מעצימה את המצב הפסיכולוגי המאפשר את עלייתן של תנועות לאומניות מן הימין הקיצוני, המעודדות דעות קדומות, חוסר סובלנות ועוינות כלפי כל מי שנתפש כשונה.

הפרץ הלאומני באירופה, הברקסיט בבריטניה וניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות בארצות הברית, הן רק דוגמאות אחדות ל- TMT, תיאוריה שנהגתה לראשונה על ידי פסיכולוגים חברתיים בשנות השמונים, כנגזרת של The Denial of Death (1973) (“הכחשת המוות”) ספרו הפילוסופי-פסיכולוגי זוכה פרס פוליצר של האנתרופולוג התרבותי ארנסט בֶּקֶר.

הרעיון הגדול של בקר היה כי מרבית הפעילות האנושית מונעת על ידי הפחד מפני המוות. להבדיל מבעלי חיים אחרים, הנעדרים קוגניציה גבוהה ויכולת חשיבה כשלנו, בני אדם מכירים בכורח מותם. ההבנה הזו, ומנגד – הרצון לחיות, מביאים לדיסוננס קוגניטיבי המייצר בנו אימה וחרדה עמוקות. על פי בקר, בני אדם המציאו את התרבות כדי למתן את האימה הזו. יצירתה של תרבות שמעניקה משמעות וערך לחיים, מאפשרת לנו להתמודד ביעילות עם הפחד התת הכרתי שמבעבע בנו תמיד מתחת לפני השטח.

הדת אמנם מציעה נתיב לחיי נצח של ממש, באמצעות אמונה בחיים שלאחר המוות, אבל תפישות עולם שאינן דתיות – כמו אידיאולוגיות פוליטיות וזהויות לאומניות – מספקות דרכים לחיי נצח סימבוליים. נצחיות סימבולית היא האפשרות להיות חלק ממשהו גדול יותר, שעתיד לשרוד אחרי מותו של הפרט, כמו אומה מפוארת או תנועה בעלת זהות ומטרה משותפת. מרבית המאמץ האנושי מוקדש למעשים שעשויים לסייע לפרט להיחרט בזיכרונה של קבוצה או חברה, הרבה אחרי מותו.

ברור שלא משנה עד כמה תיאוריה נשמעת הגיונית או מסקרנת, כל עוד היא אינה מניבה תחזיות הניתנות לאישוש או הפרכה בניסוי או מדידה, היא נותרת בגדר ספקולציה. אבל מה שמרשים ביותר ב-TMT היא מידת ההצלחה שלה בניסויי מעבדה. מאות מחקרים אמפיריים תומכים בתיאוריה, כשהם מאוששים את מה שמכונה ‘היפותזת המודעוּת להיותנו בני תמותה’.

על פי ההיפותזה הזו, אם אנחנו באמת מאמצים תפישות עולם שנועדו להתמודד עם הפחד שלנו מפני המוות – כפי שטוענת תיאוריית ניהול האימה TMT – כל תזכורת להיותנו בני תמותה אמורה להעצים את האמונה שלנו באותן תפישות עולם. יותר מכל, תזכורות בדמות מוות אמורות להניע יחידים להשקיע יותר בקבוצות שלהן הם משתייכים, וכמובן לנהוג באגרסיביות רבה יותר כלפי מי שיש להם השקפות עולם תרבויות שונות או זהות לאומית או אתנית אחרת.

ניסוי משעשע במיוחד השתמש ברוטב חריף על מנת למדוד את התופעה. סטודנטים חולקו לשתי קבוצות, ונתבקשו לכתוב חיבור על מותם או על נושא פחות מטריד. הם הופגשו עם אדם שזלזל בעמדותיהם הפוליטיות, ונתבקשו להחליט איזו כמות של רוטב חריף-אש יהיה על אותו אדם לבלוע. בהתאם לתיאוריית ניהול האימה והיפותזת המודעות למוות, משתתפים בניסוי שכתבו על המוות הקצו למי שלא חלק את תפישת העולם שלהם כמות רוטב חריף גדולה בהרבה לעומת המשתתפים בקבוצת הביקורת.

מחקר נוסף שבדק את חשיבות המודעות שלנו למוות התרכז באגרסיביות, והשתתפו בו תלמידי קולג’ מאיראן ומארה”ב. התוצאות היו מטרידות ביותר. קבוצת סטודנטים אחרת נתבקשה “לרשום, בפירוט רב ככל האפשר, מה יקרה לכם מבחינה גופנית, כשתמותו”, ולתאר אילו רגשות מתעוררים בהם. המשתתפים בקבוצת הביקורת קיבלו משימה דומה, בנוגע לכאב בשיניים. התוצאות הראו כי הסטודנטים האיראניים שאולצו לחשוב על המוות נטו יותר לתמוך במתקפות התאבדות נגד ארה”ב, ואילו אלה בקבוצת הביקורת התנגדו להן. בדומה לכך, תזכורות בדבר היותנו בני תמותה גרמו לסטודנטים אמריקניים שהזדהו כבעלי דעות שמרניות, לתמוך יותר במתקפות צבאיות על אומות זרות, שבהן עלולים להיהרג אלפי אזרחים.

ממצאים אלה מראים באיזו קלות עלולות להקצין מדינות הנמצאות תחת מתקפה, ובאיזו מהירות עלולה להתעצם העוינות כלפי מי שאינם בני אותה תרבות. למעשה, מחקרים מראים כי המודעות למותנו עשויה להעצים את הלאומנות ואת הנטייה להתנגד לקבוצות אחרות. ישנן ראיות לכך כי תזכורות לאפשרות של מוות עלולות אפילו להצביע על תוצאות הבחירות, משום שהן מעודדות בוחרים להצביע עבור מועמדים מן הימין. חמישה שבועות לפני הבחירות לנשיאות ארה”ב בשנת 2004, חוקרים בדקו את התנהגותם של מצביעים בניו ג’רזי, במטרה לבדוק האם תזכורות למוות משפיעות ישירות על אופן ההצבעה. המשתתפים קיבלו שאלות בנוגע למוות, בדומה לאלה שנשאלו הסטודנטים האיראניים מהמחקר הקודם, ואילו קבוצת הביקורת קיבלה שאלות מקבילות, שעסקו בצפייה בטלוויזיה. הממצאים היו די מדהימים. הבוחרים שנתבקשו לחשוב על המוות אמרו שהם מתכוונים להצביע עבור ג’ורג’W  בוש, הנשיא השמרן הנִצי, בשיעור של שלושה לאחד. אלה שנתבקשו לחשוב על תכניות טלוויזיה העדיפו בבירור את המתמודד השמאלני, ג’ון קרי. תוצאות כאלה יכולות להסביר מדוע, אחרי מתקפות הטרור של 11 בספטמבר 2001, בוש – שעד אז זכה לשיעור תמיכה נמוך ביותר – הפך פתאום פופולארי מאוד בקרב רפובליקנים ודמוקרטים כאחד.

אז איזו משמעות יש לכל זה עבורנו? אם מתקפות טרור הרסניות ביותר יימשכו, תיאוריית ניהול האימה צופה כי החברות שייפגעו מהן יהפכו במהרה ליותר כאוטיות ומפוצלות. יותר ויותר מעשי איבה נגד מי שנחשבים אחרים יובילו לנטייה להעדיף מלחמה על פני שלום. לאומנות ימנית תשגשג וכמוה גם חוסר סובלנות ודעות קדומות. הפונדמנטליזם האסלמי יפרח ומתקפות הטרור יתרחשו לעתים קרובות יותר. מתחים גוברים בין אומות, לאומים וקבוצות פוליטיות יובילו לעימותים נוספים, ויצרו לולאת משוב הרסנית של חשדנות ואלימות.

אבל חשוב מאוד שלא נאבד את האופטימיות בתקופה מאתגרת כזו. באמצעות המודעות להשפעה המתסיסה והמקצינה של תזכורות המוות והמחשבה על האיום הקיומי המרחף מעל כולנו, אנחנו יכולים להתחיל לנקוט צעדים כי להתגונן מפניה. אחרי כל מתקפת טרור, אנחנו מוכרחים לפעול על מנת לאחד קבוצות שונות מבחינה לאומית, אתנית ותרבותית. אנחנו חייבים לסייע בבניית גשרים בין קהילת נבדלות, ולפעול כנגד רעיונות כמו איסור על הגירה. ואנחנו חייבים להיות מודעים לאופן שבו פוליטיקאים מפיצים פחדים ותעמולה כדי לשחק במצביעים כרצונם. מאמצים כאלה, בשילוב עם מזג רגוע ומתון, עשויים לעזור לנהל את האימה מפני המוות בדרכים שישמרו על רציונליות, חמלה ושלום.

בובי אזריאן (Azarian) הוא חוקר תחום מדעי המוח, ב-Visual Attention and Cognition Lab באוניברסיטת ג’ורג’ מייסון (בווירג’יניה, ארה”ב), וכותב על מדע בכתבי עת כמו “האטלנטיק”, “הניו יורק טיימז” ו”סיינטיפיק אמריק