מה בוער לאובמה?/עקיבא אלדר

מה בוער לאובמה?/עקיבא אלדר

 Slider

.

מה בוער לאובמה להגיע לכאן בחודש הבא? מדוע הזדרז להכריז בראשית חודש פברואר על ביקור שמתוכנן לאמצע מארס, מדוע הוא לא מעניק לממשלה החדשה מאה ימי חסד לגיבוש המדיניות שלה? אחרי הכל, מדובר בסוגיות הרות גורל, כמו גבולות הקבע של המדינה, ביטחונה, יחסיה עם השכנים ועקירת רבבות אנשים מבתיהם. בארבע שנות הקדנציה הראשונה שלו, רגלו של הנשיא לא דרכה כאן. גם כאשר ביקר אצל השכנים- בטורקיה ובמצרים (זוכרים את נאום קהיר?) – הוא ויתר על ביקור נימוסים בירושלים.

הנשיא אובמה לא יגיע לירושלים ולרמאללה לפני השבעתה של ממשלת ישראל החדשה. מעשה המרכבה עשוי להבשיל לכדי הסכם קואליציוני ברגע האחרון, באמצע מארס. כלומר , בעוד חמישה שבועות.

אז למה הפעם?

קשה להאמין שלוח הזמנים הפוליטי והאתגרים העצומים שממתינים לראש הממשלה נתניהו נעלמו מעיניהם של בכירי הבית הלבן ומחלקת המדינה בוושינגטון. אפשר גם להניח שההחלטה על מועד הביקור, כמו גם ההחלטה לבשר עליו בעיצומו של המו”מ הקואליציוני, לא התקבלו כלאחר יד. מהיכרותי רבת השנים עם נהלי העבודה האמריקאים, החלטות מעין אלה מתקבלות בדרך כלל רק לאחר עיון, דיון ותכנון. בעיני רוחי אני רואה את יועציו של הנשיא מעיינים בעדכונים היומיים שמשוגרים מהשגרירות בתל אביב, הכוללים קטעים נבחרים מהעיתונות הישראלית על המשא ומתן הקואליציוני. גם הם גילו בוודאי שצריך זכוכית מגדלת כדי למצוא שם את המילים “תהליך מדיני”, “משא ומתן לשלום”, “הסדר קבע”, “סידורי ביטחון”, “פינוי התנחלויות” וכל ביטוי אחר לסוגיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לעומת זאת הם מוצאים בשפע צמדי מילים בנוסח “שוויון בנטל”, “מעמד הביניים”, “צדק חברתי” ועוד.

קשה להאמין, כאמור, שעיתויה של ההכרזה על הביקור הנשיאותי מנותק מהמו”מ הקואליציוני. אין מסר ברור מזה מאובמה לנתניהו: “הלו, חכה רגע. גם אני כאן”. במשך השנתיים הראשונות לכהונתו נהנה נתניהו מפירות הבוסר של נאום בר-אילן. בשנתיים האחרונות הוא נהנה מכך שאובמה הפקיר את התהליך המדיני לטובת המאבק על הכהונה השנייה שלו. עכשיו, אומר אובמה לנתניהו, הגיעה העת לפרוע את החוב. ואם אפשר במזומן. “פתרון שתי המדינות”, שראש הממשלה פיזר כל הדרך לתקופת הכהונה השלישית שלו מונח עתה לפתחו.

בעצם ההכרזה על בואו מכונן אובמה, באופן אוטומטי, מציאות חדשה – סדר עדיפויות חדש במו”מ הקואליציוני. הנשיא האמריקאי כאילו מבקש להזכיר ללפיד, כי המושג “שוויון בנטל” נכון גם לגבי נטל גיבושה של קואליציה פרגמאטית במזרח התיכון. עם כל הכבוד לנטל השירות הצבאי – ויש כבוד – מישהו צריך לטפל בנטל הסכם הקבע בין ישראל לרשות הפלסטינית. מישהו צריך גם לטפל בנטל הגרעין האיראני.

 עקיבא קלדר

למאמר המלא הקישו.

http://www.al-monitor.com/pulse/iw/contents/articles/opinion/2013/02/why-is-obama-in-such-a-rush-to-visit-israel.html

Leave a Comment