מה מגיע קודם — הסיפור או מוסר ההשכל? מאת גילי איזיקוביץ

 

״אריה הספרייה״, שכתבה מישל קנודסן, הפך בשנים האחרונות לקלאסיקה מודרנית של ספרות הילדים. בביקור בישראל מספרת המחברת איך נולד הרעיון לסיפור ולמי בא

היא כותבתlion-book

אריה הספרייה”. סיפור על חברות ואהבת האחר שהפך לרב מכר בארצות רבותקווין הוקס / מתוך אריה הספרייה

לילה אחד, מאוחר מאוד, חזרה הסופרת מישל קנודסן מעבודתה בספרייה של אוניברסיטת קורנל ומשפט עקשני אחד ניקר בראשה. המשפט היה: “יום אחד נכנס אריה לספרייה”. קנודסן, שעד לאותו הרגע חיברה 37 ספרים לתינוקות ולפעוטות, מיהרה לשרבט אותו על גב מעטפה ישנה שמצאה במקרה. אבל אחרי ששירבטה אותו גילתה שהמשפט מוביל לעוד ועוד משפטים שנובעים מתוכה. המעטפה התמלאה פסקאות צפופות וקנודסן נזקקה לפתק נוסף, שנהפך לעוד ועוד פתקים. בסופו של אותו לילה היתה מוכנה הטיוטה ל”אריה הספרייה“, אחד מספרי הילדים המקסימים, האהובים והמצליחים של השנים האחרונות.

“הרבה זמן השתעשעתי ברעיון לכתוב ספר שמתרחש בספרייה, אבל לא ידעתי מה אכתוב”, מספרת קנודסן. “בהתחלה חשבתי שזה יהיה סיפור על רוחות רפאים. נהגתי לעבוד אז עד מאוחר מאוד, שעת הסגירה היתה שתיים לפנות בוקר, ואלו היו שעות מבהילות קצת, להסתובב במסדרונות ובין מדפי הספרים במבנה ישן וגדול כזה. מצד שני, כל כך אהבתי את הספרייה שלא רציתי לכתוב משהו מפחיד. אני חושבת שהרעיון צץ כי מדי פעם בפעם היו נכנסות חיות לספרייה, כלבים של סטודנטים, או ציפורים, סנאים ועכברים שהיו נקלעים למקום במקרה. יום אחד פשוט חשבתי מה היה קורה אם היתה נכנסת חיה שלא היה קל כל כך להבריח מחוץ לספרייה”.

lion-book1

מישל קנודסן. “אני אף פעם לא יודעת מה עומד להיות המסר”מוטי מילרוד

“אריה הספרייה”, שיצא בארצות הברית לפני כעשור ובארץ ב–2008, בהוצאת כנרת, נהפך כאן (כמו ברוב המדינות שבהן ראה אור) לרב מכר. על פי נתוני הוצאת הספרים, בישראל נמכרו למעלה מ-30 אלף עותקים שלו, ואילו בארצות הברית הוא נכלל זמן רב ברשימת רבי המכר היוקרתית של ה”ניו יורק טיימס”. עיבוד בימתי שלו, שכתב אלי ביז’אווי וביים רוני פינקוביץ, מוצג בתיאטרון המדיטק בחולון מאז 2014. ב–3 במארס תועלה ההצגה ה-200 במספר. קנודסן תקיים אירוע חתימה על ספרה מיד אחריה.

בספר “אריה הספרייה” יש אלכימיה מושלמת בין עלילה פשוטה, פנטסטית, מיעוט ודיוק במלים ואיורים מרהיבים ממש, של המאייר קווין הוקס. יום אחד נכנס אריה לספרייה. הוא מתהלך בין המדפים והדלפק, שומע סיפור בשעת סיפור והולך לו. הוא חוזר כל יום, באישורה של גברת דפני, הספרנית הראשית, ואפילו מועיל לספרייה כשהוא מאבק בזנבו את הספרים ועוזר לילדים להגיע לספרים הרחוקים. היחיד שמתנגד לו הוא מר נקדי, אבל כל עוד האריה לא מפר את חוקי הספרייה (אסור לרוץ ואסור לצעוק), נאלץ מר נקדי לקבל אותו. ערב אחד מועדת גברת דפני ונפצעת. כדי למשוך את תשומת לבו של מר נקדי נאלץ האריה להפר את החוקים ולשאוג במלוא הריאות, ביודעו שפירוש הדבר הוא סילוק מהספרייה. בסוף – הטוב כמובן – מבין מר נקדי שחשוב לשמור על הכללים, אבל מותר להפר אותם כשהסיבה טובה מספיק. ונדמה שזה לא הלקח היחיד שמעט המלים הנוגעות ללב מצליחות להעביר: זהו גם סיפור על חברות וקבלת האחר. אפילו אם הוא אריה.

“בספרי ילדים צריכה להיות מזיגה ממש מושלמת ואיזון בין העלילה למספר המלים והתיאורים”, מסבירה קנודסן ומספרת על ארבע השנים שעברו מאז נכתבה הטיוטה הראשונה ועד הפרסום.


lion-book-2

מתוך “אריה הספרייה”צילום: קווין הוקס / מתוך אריה הספרייה

חשבת על המסרים של הספר כשכתבת אותו? קבלת השונה, הנכונות לכופף את החוקים אם הסיבה טובה מספיק? רצית לכתוב על הערכים האלה?

קנודסן מנידה את ראשה לשלילה: “לחלוטין לא. אני אף פעם לא יודעת מה עומד להיות המסר, הוא מתגלה לי פעמים רבות בזמן שאני כותבת. אני חושבת שאם מתחילים במסר, הטיפול בו נעשה בכבדות רבה מדי. אני תמיד אתחיל בסיפור ובמקרה הזה הסיפור היה אריה שנכנס לספרייה וכתבתי אותו כדי לברר לעצמי מה עומד לקרות. בעיני הסיפור הוא על חברות ומר נקדי (שמותיהם של הספרים בגרסה האנגלית הם מר מקדי וגברת מריוותר, ג”א) הוא הדמות שעוברת את השינוי הגדול ביותר בספר כשהוא רואה כמה גברת דפני עצובה. הוא עובר תהליך ומבין. זאת היתה הפתעה בשבילי, כי הוא לא היה דמות ראשית, לא נועד להיות בכל מקרה, אבל אלו עניינים שכשאני עובדת עשויים לצוץ ואז אני מבחינה בהם ויכולה להדגיש אותם. אני לעולם לא מתחילה במסר, רק בסיפור ואם הוא מרגש ומעניין אותי אני יודעת שיש בו משהו”.

קנודסן, המתגוררת בברוקלין, היא סופרת ילדים פורה במיוחד, הכותבת למגוון גילאים. לתחום הגיעה מיד אחרי סיום לימודיה במכללה, כשהתקבלה לעבודה בהוצאת רנדום האוס הגדולה, במחלקת ספרי הילדים. מאז חיברה 45 ספרים, לפעוטות ותינוקות, ילדים צעירים וגם מתבגרים. בכל זמן נתון, היא מספרת, היא עובדת במקביל על שלושה־ארבעה ספרים לגילאים שונים. כרגע היא כותבת חלק השלישי בטרילוגיה לבני 10 עד 12 שלה וספר נוסף בסדרת “ספרנית מרושעת” לבני נוער. במקביל היא עובדת על שני ספרי תמונות לילדים צעירים. לארץ, היא מספרת בקולה השקט והרך, בטרקלין העסקים בבית המלון בתל אביב שהיא שוהה בו כעת, באה עם בן זוגה, אבי רובל. רובל, בנם של ישראלים לשעבר, הקים עם שותפים את ארגון “ירח דבש ישראלי”, שבמסגרתו מגיעים לטיול בארץ זוגות מערים שונות בארצות הברית, רבים מהם זוגות מעורבים או גייז. קנודסן עצמה היא יהודייה שלא התחנכה במסגרת יהודית או ישראלית כלשהי וזהו ביקורה הראשון בארץ. ההצלחה של ספרה והצלחת המחזה, הראשון שנעשה על פי ספרה בעולם (מחזה נוסף על פי הספר, היא מספרת, מצוי בעבודה בדרום אפריקה), מרגשים אותה במיוחד.

lion-book-3

ההצגה “אריה הספרייה” בתיאטרון המדיטק בחולוןבני גם זו לטובה

“יש לי תואר שני באמנויות יפות ואני זוכרת במיוחד סדנה שהשתתפתי בה”, היא נזכרת ביום שבו החלה לכתוב. “הסופרת שהעבירה אותה ביקשה מאתנו לבחור גיל שבו היינו ואליו היינו רוצים לחזור כדי לתת לעצמנו עצה. היא ביקשה מאתנו לכתוב לעצמנו של אותו הגיל מכתב. עד סוף השיעור הזה היינו כולנו בדמעות. באופן אוטומטי אתה ניגש למקומות הפצועים יותר שלך, ואני חושבת שבאופן אישי, סביב גיל 12 או 13 חוויתי הרבה עצב ובדידות שגרמו לי לברוח לספרים. לא היו לי חוויות חריגות, מחנה קיץ לא מוצלח ותחילתו של גיל ההתבגרות, אבל בשבילי זו היתה תקופה קשה. אני חושבת שמה שאני עושה הוא לכתוב לעצמי של אותו הגיל שבו היה לי קשה וספרים היו מפלט, נחמה והשראה. אני חושבת שזה אחד הדברים שאני אוהבת במיוחד בכתיבה לילדים: התחושה שאני נותנת משהו לילדים שמרגישים כמו שאני הרגשתי”.

 

הכתבה פורסמה באתר הארץ ב 2-21-2016