מה עשה שוברט בבית הרב מאת חגי חיטרון

חוקרי שוברט שיערו כי אפסו הסיכויים למצוא מסמכים חדשים הנוגעים ביצירותיו של הקומפוזיטור הווינאי, קתולי מנעוריו. עד שצץ מסמך מפתיע, ודווקא במשרדו של רב הקהילה היהודית במינכן

ההיסטוריה של המוזיקה המערבית שזורה עשרות קומפוזיטורים. רק כמניין מהם, באך עד מאהלר, זכו למעמד על. פרנץ שוברט, קומפוזיטור וינאי שקיבל חינוך קתולי מובהק, שייך למעמד זה – כל פיסת ידיעה או בדל מסמך על חייו ועל יצירתו ראויים לתשומת לב מיוחדת ואכן זוכים לה.

כזאת היא התגלית שהתגלגלה אל חיקם של החוקר הישראלי אלון שב וידידו האמריקאי דוד ריס, המנצח הקבוע על מקהלת בית הכנסת במינכן. במקרה, בלי שקיוו לכך, מצאו השניים מסמך חשוב שוברטי-יהודי. זהו כתב יד בן כ-180 שנה, מחברת עבה, ובה יצירות (תווים וטקסטים) ליתורגיות יהודיות מאת מחברים רבים, יהודים ולא יהודים. יהלום שבכתר: נוסח שלא היה ידוע עד כה ל”תהלים צ”ב” מאת שוברט, עם מלים בעברית. ד”ר שב: “לא כל יום קורה, בקהילת חוקרי שוברט, שמישהו מוצא מקור חדש ליצירה מוכרת של המלחין, ועוד מקור שכולל וריאנטים שלא היו ידועים קודם”.

Shubert-1-

מקהלת ה”הוכשולה” של מינכן מזמרת בעברית את “תהלים צ”ב” של שוברטBSB / H.-R. Schulz

ד”ר שב, מוזיקולוג, נגן חליליות ומלחין, מרצה בחוג למוזיקה באוניברסיטת חיפה, עוסק רוב ימות השנה במוזיקת בארוק. מחקרים על שוברט, מלחין שחי בתקופה אחרת, מאוחרת בכ-100 שנה, אינם ראש עניינו (הדוקטורט שלו, מאוניברסיטת דבלין, עסק בהנרי פרסל). אבל רצה המקרה שדווקא שוברט, ובהיבט יהודי, זיכה אותו בהישג מחקרי. כתב יד מהמאה ה-19 שמצא (בשיתוף ידידו ריס, כאמור), הוא אחד מכתבי היד הלא רבים המתעדים את תולדות הרפרטואר שאפשר לכנותו יהודי-וינאי-ליתורגי-מודרני, רפרטואר שכונן הזמר והחזן היהודי אוסטרי סלומון זולצר, במאה ה-19. זולצר, בן בית במוזיקה יהודית ולא-יהודית, היה ידידו של פרנץ שוברט (שהעריך מאוד את זמרתו).

כתב היד מתעד שלב מוקדם בהתפתחות הרפרטואר הליתורגי שזולצר ערך, והושלם כעשר שנים לפני שיצאה העבודה של זולצר.

הרב הוציא מהארון

הממצא הגיע לידיהם של שב את ריס לפני חמש שנים, כאשר התארחו במשרדו של סטיבן לנגנס, שהיה אז הרב הראשי של קהילת מינכן. שב שהה באותה תקופה באירופה לרגל לימודיו וקפץ לביקור במינכן. כך הוא משחזר את הרגעים שבהם פקדה אותו אלת המזל של החוקרים: “דוד ריס ידידי, היסטוריון במקצועו, יהודי אמריקאי שמתגורר במינכן כבר יותר מעשר שנים, שקל לכתוב עבודת דוקטור במוזיקה והתייעץ אתי על נושא: מוזיקה יהודית במאה ה-19. כחלק מההתלבטות נפגשנו עם רב  הקהילה היהודית של מינכן במשרדו ביאקובס פלאץ, סמוך למרכז העיר. במשרד היה ארון, ובו כל הספרים שהיו שייכים לקהילה היהודית של העיר והוחזקו עד לפני שנים אחדות בספרייה של הקהילה. תוך כדי שיחה הראה לנו הרב כתבי יד שונים מתוך אותו ארון, וביניהם מחברת עבה ובה תווים וטקסטים של יצירות ליתורגיות יהודיות רבות, כולל המסמך שמדובר בו.

Shubert-2

“תהלים צ”ב” של שוברט בגרסה שהתגלתה. תנ”ך באותיות לטיניות, נוסח אשכנזי© Israelitische Kultusgemeinde

“דיפדפנו, ראינו בין השאר שזו חוברת שכבר עיינו בה פעם, כי במקום מסוים יש הערות של קוראים כתובות בעיפרון. בתוך דקות הבנו, עדיין לא בוודאות, שיש עניין היסטורי מובהק בחוברת הזאת, בעיקר לאור העובדה שהיא כוללת יצירה של שוברט. שאלה שעלתה בדעתי כמעט מיד: האם קיים אוטוגרף של היצירה, כתב יד של המלחין עצמו. כדי לברר זאת קפצנו מהמשרד של הרב אל הספרייה הלאומית הבווארית, אחת משלוש הספריות החשובות בגרמניה, שם למדנו לדעת שאין אוטוגרף. וגם: למי בעצם שייך המסמך? כל עוד הוא מוחזק בספרייה, התשובה ברורה. מרגע שהוא במשרדו של הרב, זה תחום ‘אפור’. עוד שאלה, שהתשובה עליה לא תתברר אולי לעולם: איפה כתב היד הזה נשמר בשנות מלחמת העולם השנייה. ידוע שספרים ששרדו מהקהילה היהודית של מינכן היו קבורים למשמרת בבית הקברות היהודי, אבל כתב היד שדובר בו, ה’מחברת’, ממש לא נראה כמו משהו שבילה מתחת לאדמה.

“בשלב הבא הסברנו לרב לנגנס את חשיבות המסמך והצענו להפקיד אותו בספרייה הלאומית הבווארית, כדי להיות בטוחים בהישרדותו. הרב קצת התנגד, ברוח של ‘למה לקחת פיסת יודאיקה ולהעביר אותה לגויים’, אבל בסוף בכל זאת הבין שזה מה שצריך לעשות. סרקנו את המסמך כולו, כגיבוי, הכנסנו אותו לתוך תיק הגב שלי ונסענו לספרייה הבווארית”.

התגלית כוללת יצירות שלא היו ידועות כלל?

“במידת הזהירות הראויה התשובה חיובית. לפחות שתיים כאלה. הלחנת ‘אדון עולם’, ונוסח מלא של תפילת ‘קדושה’, שתיהן מאת סלומון זולצר, כנראה”.

תהלים צ”ב, יצירה קצרה (כחמש דקות, זמינה בביצועי מקהלות חובבים ביוטיוב) כתובה למקהלה (כולל קולות סופרן) פלוס זמר בריטון סולן. שב מעיר כי זו יצירה מיוחדת בכך שלא התגלה אוטוגרף שלה, כלומר כתב יד של המלחין עצמו, בניגוד לרוב המכריע של היצירות האחרות של שוברט. בקשר לכך עולה בדעתו השערה: “אולי לאמיתו של דבר האוטוגרף לא אבד, אלא לא היה קיים מעולם. אולי שוברט לא הרגיש נוח להעתיק במו ידיו טקסט עברי, אפילו באותיות לטיניות, לתוך העותק הנקי המוגמר”.

תהלים צ”ב שונה מיצירות אחרות של שוברט, הוא ממשיך, גם בכך שהיא משתלבת  בזרם מובחן במאה ה-19, חיבור מוזיקה בסגנון קלאסי מאוחר, ‘ישן’, לא רומנטי, שנחשב בחוגי מוזיקאים מסוימים במרכז אירופה כסגנון מתאים – בחיבור מוזיקה ליתורגית יהודית. “זו גישה שמאפיינת מוזיקאים ששמרו על המסורת של התקופה הקלאסית, כאידיאולוגיה, קומפוזיטורים שלרובם לא היתה שאיפה להתבלט כיוצרים אינדיווידואליים. מורגש גם, כשמתוודעים ליצירה, ששוברט לא הרגיש הכי נוח בהלחנת מלים שאינן בשפתו”.

מהי אפוא חשיבותו של המסמך שהתגלה, בהיבט השוברטי? שב: “החשיבות היא בתאריך, 1832. זה כתב היד הכי מוקדם של היצירה. אפשר להניח – כך מקובל במחקר מוזיקולוגי – שמכל מה שהתגלה עד עתה המסמך הזה הוא הקרוב ביותר לגירסה המקורית של המלחין. שוברט חיבר את היצירה ב-1828,  כתב היד הראשון שלה שהיה ידוע עד כה הוא מ-1835 וברור שהמעתיק של גרסה זו לא היה יהודי, כי יש בה המון טעויות בעברית; גרסה שנייה היא בעריכת סלומון זולצר, מ-1840, וכלולה בספרו החשוב הידוע  ‘שיר ציון’, שכולל תווים וטקסטים של יצירות ליתורגיות יהודיות רבות, ובו העברית תקינה.

בגרסה שגילינו ברור למדי שהמעתיק הוא יהודי כשר. הכותרות של כל עשרות היצירות, גם זו של שוברט, כתובות בכתב סופר עברי מהודר. יש עוד קומפוזיטורים לא יהודים, בין מחברי היצירות שבחוברת”.

Shubert-3

טקס במינכן. שלישי משמאל: אלון שב, עם הממצא ההיסטורי, לימינו החזן דוד ריס. ראשון מימין: הרב סטיבן לנגנסMarina Maisel

יש הבדלים מוזיקליים בין הגרסה שגיליתם לתהלים צ”ב של שוברט ובין גרסאות מאוחרות ידועות שלה?

“בהחלט. הטקסט התנ”כי והטקסט של הקנטטה מסתיים ב’ואתה מרום לעולם אדוני’. בשתי הגרסאות המאוחרות יש לאחר מכן חזרה אל המלה ‘לעולם’, והיא המסיימת את היצירה. בגירסה המוקדמת שמצאנו אין שינוי כזה, שנראה מוזר גם מבחינה הלכתית. ידוע שהרפורמות המוזיקליות של זולצר – שכללו הכנסת עוגב לבית הכנסת  –  עוררו לא פעם מחלוקות הלכתיות. אז אפשר לשער שהטקסט, כפי שהוא מופיע בכתב-היד שגילינו, חושף טפח של מחלוקת הלכתית כזאת, במקרה זה – סביב יצירה של פרנץ שוברט”.

סוף דבר?

“לפני כשנה הצליח דוד לשכנע את ראשי הקהילה היהודית במינכן להעניק את כתב היד רשמית, בהשאלה לצמיתות, לספרייה הבווארית, ולפני שבועות אחדים התקיים בספרייה הלאומית הבווארית במינכן טקס רשמי, כולל קונצרט, לציון  האירוע. בנוסף, מאמר אקדמי של דוד ושלי על ההיבט השוברטי של כתב היד יפורסם בספרות המקצועית במאי וכבר שוחחנו עליו בכינוס  של חוקרי שוברט באירלנד לפני שלוש שנים.

בטקס במינכן השתתפו בין השאר נשיאת הקהילה היהודית של בוואריה ומנהל המחלקה למוזיקה של הספרייה הלאומית הבווארית. דוד ריס הירצה, בגרמנית, למעשה קרא מאמר מסכם קצר שכתבנו יחד. מקהלת ה’הוכשולה’, האקדמיה למוזיקה של מינכן, זימרה – בעברית – את ‘תהלים צ”ב’ של שוברט. בשעת הטקס לא יכולתי לסלק מהראש את העובדה שהכל מתרחש במרחק דקות הליכה מהבניין שבו היו המשרדים של היטלר, לפני המלחמה, הבניין שבו נחתם הסכם מינכן”.

הכתבה פורסמה באתר הארץ ב 11-30-2015