נֹח לא לבד: גירסאות חדשות ומפתיעות של סיפור המבול/ גיא דרשן

שלל גילויים על סיפור המבול מתבררים מטקסטים קדומים שפוענחו באחרונה, השופכים אור על האופן שבו הוא אומץ על ידי המקרא והעולם היווני

שבת “נֹח” מזמנת אפשרות להציג לפני הקורא העברי גירסאות חדשות ומפתיעות של סיפור המבול המסופוטמי שפורסמו בשנים האחרונות. גירסה אחת זכתה לתהודה גדולה בתקשורת לאחר שמפרסמה, אירווינג פינקל מהמוזיאון הבריטי, הציע כי המבנה של ספינת ניצול המבול היה עגול. הגירסה השנייה, שכמעט אינה ידועה, התגלתה לפני שנים אחדות בעיר אוגרית שבצפון סוריה (באזור לטקיה של היום) ופורסמה בשנת 2007.

בהמשך אציג שתי גרסאות נוספות של סיפור המבול – גם הן פחות מוכרות בקרב החוקרים והציבור הרחב – מהשלב שסיפור זה התגלגל אל העולם היווני: קטע פפירוס המשמר סצינה מקומדיה של המחבר היווני אֶפִּיכַרְמוֹס, בן המאה החמישית לפנה”ס, ומקור נוסף מהעולם ההלניסטי בצפון סוריה, מן החיבור “האלה הסורית”. גירסאות אלו מגלות כי לצד הגירסה המסופוטמית הקאנונית של סיפור המבול, המצויה בחיבור אַתְרַחַ’סִיס (סיפור המבול הבבלי) ועלילות גִלְגמש ומוכרת ממספר רב של עותקים, היו גם מסורות מבול נוספות ומיוחדות, שנבעו אמנם מאותו סיפור מבול בסיסי, אך שימרו לעתים מוטיבים קרובים יותר למקרא.

noach-1

ציור של אדוורד היקס (1780–1849) המראה את עליית החיות, זוגות זוגות, לתיבה

א. “לוח התיבה

הטקסט הראשון הוא לוח כתוב אכדית בן כ-62 שורות, שתוארך על ידי מפרסמו, אירווינג פינקל, למאה השמונה עשרה לפנה”ס לערך (התקופה הבבלית העתיקה). הטקסט מכיל פרטים רבים המצביעים על זיקה לחיבור אַתְרַחַ’סִיס, סיפור המבול הבבלי, אך הוא שונה במידה רבה מן הגירסאות המצויות כיום בידינו. הלוח כולל רק קטעי דיבור ישיר ואין בו קטעי קישור עלילתיים. מכיוון שהוא מכיל פרטים רבים בנוגע לבניית הספינה, הנעדרים מהגירסאות הקיימות של סיפור המבול המסופוטמיות, כינה אותו פינקל “לוח התיבה” (The Ark Tablet).

את ההקשר הסיפורי שבו נפתח הלוח אפשר להסיק מן הגירסאות הקיימות של אתרח’סיס. אֶנְלִיל, ראש הפנתיאון המסופוטמי, החליט להשמיד את האנושות, וכדי שהתוכנית תצליח הוא השביע את כל האלים לשמור את ההחלטה בסוד. אֶאַה, אל החוכמה ופטרון האדם, ביקש לגלות את הגזירה לבן חסותו אתרח’סיס, וכדי לעקוף את השבועה הוא נגלה לאתרח’סיס בחלום ודיבר אל קיר הסוכה:

סֻכָּה, סֻכָּה, כֹּתֶל, כֹּתֶל!
אַתְרַחַ’סִס, שְׁמַע עֲצָתִי,
וְתִחְיֶה לָנֶצַח!
אַבֵּד בַּיִת, בְּנֵה סְפִינָה, רְכוּשׁ מְאַס!
נֶפֶשׁ הַצֵּל!
צַיֵּר הָאֳנִיָּה אֲשֶׁר תִּבְנֶה:
צוּרַת הַהֶקֵּף (Kippatu) –
לוּ יִשְׁווּ אָרְכָּהּ וְרָחְבָּהּ
מִדַּת־שָֹדֶה אַחַת לוּ תְּהִי רִצְפָּתָהּ,
כְּתָלֶיהָ – מִדָּה אַחַת גָּבְהָם.

אחרי פירוט נרחב של הוראות הבנייה, סוף הלוח פגום למדי וקשה לפענוח, אך נראה כי אתרח’סיס מעלה את קרובי משפחתו השמחים לספינה, בעוד הוא עצמו מתקשה לנוח ביודעו את הגורל המר הצפוי לאנושות:

מִשְׁפַּחְתִּי וּקְרוֹבַי [נכנסו] אֶל הַסְּפִינָה […]
שָׂמְחוּ […] בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי
[…]
הָאוׂכֵל – אָכַל [השותה] שָתַה
אַךְ אָנׂכִי, לֹא הָיְתָה מִלָּה בְּלִבִּי
[…] לִבִּי […]
[…] יָשַׁנְתִּי נִים וְלָא־נִים
עָלִיתִי אֶל הַגָּג וְנָשָׂאתִי תְּפִלָּה לְסִין [אל הירח], אֲדוֹנִי
לוּ יַחֲלֹף שִׁבְרוֹן־לִבִּי […]

לקראת סוף הלוח מתארות שתי שורות פגומות למדי את כניסת החיות לספינה בזוגות. אם קריאה זו נכונה, הרי שתיאור זה של כניסת בעלי החיים לתיבה “שניים־שניים” – השונה למדי מגירסאות מסופוטמיות אחרות – קרוב ביותר לסיפור המקראי:

וְחַיּוֹת הַפֶּרֶא [מִן] הַמִּדְ[בָּר…]
שְׁתַּיִם־שְׁתַּיִם אֶל הַסְּפִינָה [עלו]

ב. לוח אכדי מאוגרית

noach-2

טקסט נוסף, שהתגלה בשנים האחרונות ולא זכה לתשומת לב מספקת, הוא לוח קטן בן 14 שורות כתוב באכדית שהתגלה בשנת 1994 בעיר אוגרית. אוגרית ידועה בעיקר בשל הטקסטים המיתולוגיים הרבים שהתגלו שם בשנות השלושים של המאה העשרים המספרים את עלילותיהם של האלים בעל, אֵל, אשרה ועוד. כל המיתוסים הללו נכתבו באוגריתית, שהיא ניב שמי־מערבי מיוחד קרוב לעברית, ובכתב האוגריתי המיוחד. אולם באוגרית היו גם סופרים מלומדים, שכמו סופרים אחרים ברחבי המזרח הקדום של ימי האלף השני לפנה”ס, כתבו והעתיקו חיבורים באכדית, שהיתה השפה הבינלאומית אז.

תיבת נח באיור עותמאני, הגירסאות הלא מוכרות

בלוח זה מסופר כיצד האל אֶאַה (הוא פטרון האדם בסיפור המבול המסופוטמי), מצווה את גיבור הסיפור לפתוח פתח במבנה כלשהו, וגיבור הסיפור ממלא מיד את הצו. כאשר האשורולוג דניאל ארנוֹ פרסם את הטקסט הזה בשנת 2007, הוא סבר כי מדובר בתרגום לאכדית מקומית של אפיזודה מ”עלילות בעל”, שלפיה מבקש בעל מהאל האומן כֹּשַר־וחַסִס (מקבילו האוגריתי של אֶאַה המסופוטמי) לפתוח חלון בארמון שבנה.

על אף שבטקסט לא נזכרים בעל, ולא ארמון כלשהו, וגם את הפעולה לא מבצע האל האומן כּׂשַר/אֶאַה עצמו, אלא גיבור הסיפור, קיבלו חוקרים אחדים את הפירוש של אַרנוֹ לטקסט זה.

אולם זמן מה לאחר פרסום הטקסט הציע האשורולוג השוויצרי אנטואן קאוויניו לקרוא מלים אחדות בטקסט בצורה מעט שונה. יש לזכור כי כל סימן בכתב היתדות האכדי יכול להתפרש בכמה דרכים. כך למשל הסימן “חֻ” יכול להתפרש הן כהברה בתוך מלה אכדית (למשל: חֻ־מַ־לִי), הן כמלה שלמה נפרדת בשומרית שפירושה “ציפור”. קאוויניו הצליח בדרך זו לקרוא את אחת השורות, שהמהדיר הראשון התקשה בהבנתה, בצורה שונה לגמרי וגילה כי לוח זה משמר אפיזודה מתוך גירסה מיוחדת של סיפור המבול.

הצעה זו הולמת יותר את הידוע לנו על בתי הסופרים במערב אסיה באלף השני לפנה”ס. שכן בעוד שאין בנמצא תרגום של יצירה ספרותית מאוגריתית לאכדית, ישנה כמות לא מבוטלת של יצירות ספרותיות באכדית שהועתקו בערי מערב אסיה. זהו תרגומי לעברית של הקטע:

בְּיוֹם הַכֶּסֶה, בּרֵאשִׁית הַחֹדֶשׁ
אֶאַה הָאָדוֹן הַגָּדוֹל, לְצִדִּי
עָמַד (וְאָמַר): “קַח אֵת עָשׂוּי עֵץ
וְגַּרְזֶן נְחׂשֶׁת, וְחַלּוֹן
עֲשֵֹה מִמִּעַל; שַׁחְרֵר
עוֹף־כָּנָף, אֲשֶׁר יִמְצָא בַּעֲבוּרְךָ אֶת הַיַבָּשָׁה”
הִקְשַבְתִּי, אָנׂכִי, לְדִבְרֵי
אֶאַה אֲדוֹנִי, יוֹעֲצִי הַגָּדוֹל,
לָקַחְתִּי אֵת עָשׂוּי עֵץ וְגַּרְזֶן נְחׂשֶׁת,
וְחַלּוֹן עָשִׂיתִי מֵעָלַי.
אֶת עַזַּת הַכְּנָפַיִם, הַיוֹנָה,
שִׁחְרַרְתִּי. הָלְכָה, שָׁבָה,
וְעָיְפוּ כְּנָפֶיהָ.
שָׁנִיתִי, אָנׂכִי, וָאֶשְׁלַח עוֹף־מַיִם
[סוף הלוח]

אחד מהפרטים המעניינים בגירסה זו הוא ציון הזמן הירחי בראשית הסצינה. בגירסאות המבול המרכזיות ממסופוטמיה אין ציון זמן מדויק לסצינות השונות של סיפור המבול, ולכן התאריכים הרבים בסיפור המבול המקראי נחשבים תוספת ייחודית. אולם ייתכן שגם תאריכים אלו הם מחומר המורשה שאימצה הספרות המקראית מן המזרח הקדום. בגירסה בבלית מאוחרת, זו שנשמרה אצל הכוהן הבבלי בירוסוס, שכתב ביוונית את תולדות בבל בראשית התקופה ההלניסטית, מסופר כי המבול החל “בחמישה עשר בחודש השני”. תאריך דומה מצוי גם בסיפור המקראי, שלפיו החל המבול “בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה־עָשָׂר” (בראשית ז’ י”א).

עד עתה לא נמצאו סימנים נוספים לשימוש בתאריכים מדויקים בשלבים השונים של סיפור המבול, מלבד בחיבורו המאוחר של בירוסוס, אך הגירסה הזו מאוגרית מלמדת כי התעניינות בתיארוך שלבי המבול העסיקה גם מחברים קדומים, זמן רב לפני גיבושו של סיפור המבול המקראי. מעניין כי בדומה לציון “בראשית החודש” בטקסט מאוגרית, גם בסיפור שבתורה העורב משולח סמוך לתאריך “בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ”, אז נראים ראשי ההרים (בראשית ח’ ה’).

ג. הקומדיה דֶאוּקַלְיוֹן לאפיכרמוס

כמו המקרא, גם העולם היווני אימץ את סיפור המבול המסופוטמי. לפי המסורות היווניות השונות, כאשר זיאוס החליט להשמיד את בני האדם, פְּרוֹמֵתיאוּס, האל הערמומי ופטרונו של האדם – מקבילו של אֶאַה המסופוטמי – גילה לבנו דֶּאוּקַלְיוֹן על התוכנית ויעץ לו לבנות תיבה. לאחר שדאוקליון בנה תיבה ועלה יחד אליה עם אשתו פִירָה, המטיר זיאוס גשם כבד וגרם להצפה כבדה במשך תשעה ימים ותשעה לילות עד אשר הושמד האדם. לבסוף נחה התיבה על הר פּרְנַסוֹס, ודאוקליון ואשתו יצאו מן התיבה והקריבו קורבנות לזיאוס.

קווי הדמיון בין הסיפור היווני לסיפור המוכר רבים מכדי שייחשבו למקריים. מה גם שסיפור המבול נכנס לספרות היוונית בשלב מאוחר יחסית, כנראה רק במאה השישית לפנה”ס (בתקופה שבה ניכרים סימני השפעה נוספים מהמזרח על העולם היווני), ולא תפס בה מקום מרכזי למדי כפי שהיה לו במזרח.

עם זאת, לדאוקליון, גיבור המבול היווני, היה תפקיד מרכזי בגניאלוגיות היווניות, בדומה לתיאור השתלשלות עמי העולם משלושת בני נח, שם, חם ויפת. במסורות היווניות נחשב דאוקליון לאבי הֶלֵן, הוא האב האפונימי של ההלנים, אביהם של שלושה בנים, דוֹרוֹס, אַיְאוֹלוֹס וקְסוּתוֹס, שמהם יצאו הקבוצות היווניות. כדרך אגב ראוי לציין כי דווקא מוטיב זה, שמשותף למסורות המקראיות והיווניות, נעדר מסיפור המבול המסופוטמי, וכנראה התפתח בשלב מאוחר יותר, ממערב לעולם המסופוטמי. כמו במחקר האשורולוגי, גם עולם המחקר הקלאסי ידע במאה העשרים כמה גילויים אפיגרפיים הנוגעים לסיפור המבול, הידועים עדיין רק למתי מעט. כך למשל קטע הפפירוס מאוקסירינכוס, אשר במצרים, שפורסם לראשונה בשנת 1959 ומשמר אפיזודה מתוך קומדיה של המחבר היווני אֶפִּיכַרְמוֹס בן המאה החמישית לפנה”ס. קומדיה זו, המוקדשת לגיבור המבול דאוקליון, היא מן החיבורים היווניים המוקדמים ביותר שהזכירו בפירוט את המבול. בקטע הפפירוס המובא להלן ניצבים על הבימה שלוש דמויות: דאוקליון גיבור המבול, פִּירָה אשתו והאל פְּרוֹמתיאוּס. אפיכרמוס מתבדח בסצינה זו על חשבון מוטיב ההוראות לבניית התיבה, האופייני כל כך לגירסאות המזרחיות, ומוסיף עליהן את חששה של פירה, אשת גיבור המבול, שמא פרומתיאוס “המקדים לחשוב” (משחק מלים על שמו) יגנוב את התיבה לעצמו ויסתלק עמה.

[דֶאוּקַלְיוֹן:] מה גָּדְלהּ (של התיבה)?
[פְּרוֹמֵתֶאוּס:] מַסְפִּיק גְּדוֹלָה לְהָכִיל אֶת שְׁנֵיכֶם […] וְאַסְפָּקָה לְחֹדֶשׁ […]
[פִּירָה:] […] תֵּבָה כֹּה רַבַּת־צְבָעִים […] צִבְעוֹנִית […]מַסְפִּיקָה […]
[פְּרוֹמֵתֶאוּס:] […] תַּסְפִּיק. יֵשׁ רַק לְכַסּוֹת בְּגַג […]
[דֶאוּקַלְיוֹן:] […]תֵּבָה, וּבְגַּג […]
[פִּירָה:] אֲנִי חוֹשֶׁדֶת בְּפְּרוֹמֵתֶאוּס וְחוֹשֶׁשֶׁת שֶׁיִקַּח אֶת כּׂל הַחֲפָצִים וְיִבְרַח עִם זֶה […]
הֲרֵי הוּא אָכֵן צוֹפֶה מֵרׂאשׁ […] וְעַרְמוּמִי
[דֶאוּקַלְיוֹן:] בְּשׁוּם אׂפֶן […] פִּירָה, רַע […]

ד. האלה הסורית ללוּקְיאנוֹס

גירסה אחרת ביוונית, המשמרת יסודות מזרחיים קדומים, היא גירסת המבול שנשמרה בחיבור “האלה הסורית”. חיבור זה יוחס בעולם העתיק ללוּקְיאנוֹס, שנולד בתחילת המאה השנייה לספירה, והוא מתאר את המנהגים המיוחדים וסיפוריהם של הכוהנים ששירתו במקדש האלה הסורית עַתַרְעַתַה (אָתַרְגָטִיס ביוונית), שבאזור חלבּ. סיפור הייסוד של המקדש הסורי מיוחס שם לימי המבול:

הרוב מספרים שדֶאוּקַלִיוֹן, הקרוי סִיסוּטֶס, הוא שבנה את המקדש. […] הדור הזה של בני האדם החיים עכשיו איננו הדור הראשון שנוצר, משום שכולם נכחדו בדור הקודם. האנשים החיים עכשיו הם מן הדור השני, שיצא מדֶאוּקַלִיוֹן והלך והתרבה שוב. על אודות הדור הקודם מסופר שהם היו אלימים מאוד ועשו מעשי עוולה, כיוון שלא קיימו את שבועותיהם, לא קידמו פני זרים ולא חסו על מבקשי החסות. בשל חטאים אלו בא עליהם אסון כבד. הארץ הציפה עצמה לפתע במים רבים, גשמים כבדים ירדו, הנהרות גברו וגעשו והים עלה על גדותיו, עד שהכל הפך מים וכל אשר בעולם נכחד. דֶאוּקַלִיוֹן נותר לבדו מכל בני האדם בשל תבונתו וחסידותו. וכזאת היתה ישועתו: הוא העלה את אשתו וילדיו אל תיבה גדולה שהיתה ברשותו וגם הוא עצמו עלה. בעלותו לתיבה באו אליו חזירים, סוסים, זני אריות, נחשים וכל הרוחש בארץ, כולם בזוגות. הוא קיבל את פני כולם ברצון, ואף בעל חיים לא הזיק לו. בחסדו של זאוס שרתה ביניהם ידידות גדולה, וכולם הפליגו בתיבה אחת כל עוד שרר המבול. […] הם מספרים שתהום גדולה שנפערה אצלם ספגה את כל המים. כשהדבר התרחש, דֶאוּקַלִיוֹן הציב מזבח וייסד מקדש לאָתַרְגָטִיס מעל התהום.

מחבר “האלה הסורית” פונה לקהל יווני ולכן קורא לגיבור המבול דאוקליון, מצד שני, הוא משתמש גם בכינוי סִיסוּטֶס, שהוא גלגול יווני של שמו השומרי של גיבור המבול “זִיֻסֻדְרַה”. הוא קרוב לגירסאות המזרחיות גם בכך שהוא מזכיר את עלייתם של בעלי החיים לתיבה, “כולם בזוגות”, בדומה ל”שתיים שתיים” מ”לוח התיבה” שהזכרתי למעלה, בעוד שהגירסאות היווניות אינן מזכירות את החיות.

קִירבה מיוחדת יש בין הגירסה הזאת לבין הגירסאות המקראיות והמסורות הבתר־מקראיות. נהוג לומר כי הזווית המוסרית של סיפור המבול, כלומר תליית ההסבר למבול בחטאי האדם, היא מן הסימנים היחודיים של המספרים המקראיים, בעוד שלפי הגירסה הבבלית בא המבול מכיוון שהאלים ביקשו להשקיט את השאון שהתעורר בעולם עם ריבוי האוכלוסין בעולם. והנה גם גירסת “האלה הסורית” תולה את הסיבה למבול ברשעותם האנשים.

המוטיב הנזכר כאן, כי בין חיות הטרף למיניהן שרתה ידידות גדולה בחסדי האל, אינו מופיע במקרא, אך יכול להזכיר את המסורת המובאת במקורות יהודיים (השוו רד”ק בפירושו ל”וגר זאב עם כבש”). מעניינת במיוחד המסורת על מיקום המקדש בדיוק במקום שבו נפער בור ונקוו מי המבול. מסורת זו, גם היא אינה קיימת במקרא או במסורות המזרחיות, אך בספר היובלים מתואר כיצד בתום המבול נפערו פיות בקרקע שבלעו את המים (ה’ 29).

הגילויים החדשים של גירסאות המבול המיוחדות ממסופוטמיה, מאוגרית, והגירסאות הכתובות יוונית, מצביעים כולם על היכרות עם סיפור מבול בסיסי משותף, שממנו התפתח מגוון של וריאנטים וגירסאות. סיפורי המבול שבמקרא הם וריאציות נוספות על אותו סיפור בסיסי, שלא צמחו בנתק מווריאנטים נוספים בסביבה, שכן לעתים מופיעים בהם מוטיבים המשותפים דווקא לאותן גירסאות צדדיות. רגישות ומודעות לגירסאות שוליות, למסורות פריפריאליות, או כאלו שהרחיקו אל ספרות המערב, יכולות לזרוע אור על משמעותם וייחודיותם של הרעיונות המקראיים.

Leave a Comment