סל תרבות: הספרים שדן מרגלית קורא שוב ושוב מאת תמר פרלשטיין

מרגלית, 78, נשוי ואב לשלוש, מתגורר בתל–אביב. הוא מתגעגע לאחיו המנוח, חולם על פגישה עם משה דיין – והיה רוצה להחליף את יהודה ברקן בסדרה “פלפלים צהובים”, שיצרה בתו

זיכרון ילדות תרבותי: בעשור הראשון לחיי התגוררתי עם הוריי בבית סבתי וסבי, שעלו לארץ בעלייה השנייה. סבתי פרומה אהרונוביץ’, שהרבתה לקרוא ספרים ברוסית, נהגה לספר לי סיפורים בעיקר בימי כביסה, וזכור לי “פרח הזהב”. סבי ניסן אהרונוביץ’ התמודד איתה על לבי בתיאורים מן התנ”ך, ומה שזכור לי במיוחד היה המבחן שערך גדעון ללוחמיו.
דמות מכוננת בחייך: אמי, אורה מרגלית המנוחה, שהייתה פסיכולוגית במקצועה ולימדה אותי שאין סיבה לחשוש מיעדים קשים להשגה ושעומדת לי הזכות לבחור את דרכי, אך להיות מוכן לשלם את המחיר אם שגיתי. היא הייתה צירוף נדיר של שאפתנות עם יכולת אמיתית להיות שמחה בחלקה.

Dan-Margalit-1 בני האור”. דן מרגלית צילום: אריק סולטן

עם מי היית רוצה לשבת לכוס בירה? איני שותה בירה אך עבור עבודתי העיתונאית, שהתמקדה בעיקר במדיניות ובמעקב אחרי החיים הציבוריים – הייתי שמח להיפגש עם משה דיין; בריאיון לצורכי טלוויזיה – עם סנדי האגדית, שלכדה את המרגל הבוגד ואנונו בנסיבות דרמטיות, שקטות אך מסעירות; באינטימיות המשפחתית – עם אחי המנוח דוד (דודי), שנגדע באחת; ובאגף האכזבות עם אדם שהיה קרוב לי כאח והידרדר לפשיעה חמורה, ואני עדיין סקרן להבין כיצד זה קרה לו.

ספר ששבת לקרוא בפעם השנייה: “שירה” ו”תמול שלשום” לש”י עגנון, ו”סיפור על אהבה וחושך” לעמוס עוז. פעם שנייה ושלישית קראתי משירי חיים נחמן ביאליק ונתן אלתרמן, וכמה שירים גם מפרי עטם של שאול טשרניחובסקי ודליה רביקוביץ’. הטקסט של “ירושלים של זהב” מהלך עליי קסם.

באיזו סדרה היית רוצה להשתתף כשחקן אורח? ב”פלפלים צהובים”, שיצרה בתי, קרן מרגלית. הייתי שמח להחליף לפרק אחד את יהודה ברקן, המגלם דמות שאני חש הזדהות עמה. רק שברקן משחק טוב ממני בפער מובהק.

נוף שפותח לך את הלב: קו התפר בין הר הצופים להר הזיתים, ליד בית החולים אוגוסטה ויקטוריה. מקום שבו במנוד ראש ניתן לראות את הר הבית מזה ואת המדבר עד ים המלח מזה.

כשרק המשפחה שומעת אותך, מה אתה אוהב לשיר? “פגישה לאין קץ” לנתן אלתרמן ולנעמי שמר.

איזה טעם מחזיר אותך הכי רחוק שאפשר? ריח צחנה. בשנת 1944 לקחו אותי לסיור ליד הכותל, שהרחבה שלו הייתה צרה ביותר, עם אמי, אבי ד”ר ישראל מרגלית ודודי הפרופ’ אהרון בלר. הריח החזק שעלה מסמטאות ירושלים העתיקה נצרב בי ומשחזרתי לשם ב־67′ אחרי מלחמת ששת הימים, חשתי כאילו ביקרתי שם גם בכל השנים שחלפו מאז.

איך קוראים לקבוצת הווטסאפ המשפחתית שלכם? “בני האור”. זו מחווה של רעייתי, בנותיי ושאר בני משפחתי לחלקי הצנוע במלחמה בשחיתות הציבורית.

  • הכתבה פורסמה במקור ראשון ב 6-9-2016