פרשת דברים: כוחה של ביקורת מאת הרב דוד סתיו

  • parshat-devarim

השבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת דברים. שמה המיוחד של השבת הוא שבת חזון, על שום ההפטרה מהנביא ישעיהו, המתחילה במילים: “חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים”. השנה חל בשבת זו תשעה באב, על כן מועתק הצום ליום ראשון, כדי לאפשר את מסורת קריאת הפרשה לפני הצום.

ספר דברים הוא ספר הנאומים ותוכחות המוסר של משה, לפני מותו. חלק ניכר מוקדש לתיאור המתרחש במדבר במהלך 40 שנות נדודי העם, מנקודת מבטו, כשהסיפור הפותח הוא על הרגע אחרי שהצטווה העם לעזוב את הר סיני בדרך לארץ ישראל. וכך משה: “וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא־אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם”. משמע, האדם המוצלח ביותר לא יכול להנהיג לבדו את העם, ומכאן יש צורך לכונן מערכת משפט מבוזרת היטב.

עד כאן הכל בסדר, אלא שמשה מוסיף כמה מילים שלא הכרנו מהעבר, כשהוא מצר על מצבו כמנהיג בודד: “אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם”.

אי אפשר שלא לחוש ברוח הביקורתית הנושבת מדבריו, ואכן חכמינו עמדו על מהות תלונתו וביקשו לפרש את הביטויים השונים: טורח, משא, ריב.

וכך פירש רש”י: “טרחכם – מלמד שהיו ישראל טרחנין. היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין, אומר יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא, יש לי אני עליכם דיינין”. בעברית של ימינו היינו קוראים לזה נודניקים חסרי תקנה, שלעולם לא יקבלו עליהם את הדין ויגישו ערעורים בלי סוף.

אבל זו רק תכונה אחת שעליה מקונן משה. השימוש במשאכם אינו מעודד יותר. רש”י: “ומשאכם – מלמד שהיו אפיקורסין. הקדים משה לצאת, אמרו, מה ראה בן עמרם לצאת, שמא אינו שפוי בתוך ביתו. איחר לצאת, אמרו, מה ראה בן עמרם שלא לצאת, מה אתם סבורים, יושב ויועץ עליכם עצות רעות וחושב עליכם מחשבות”.

הביקורתיות חסרת התקנה של המנהיגים בעם אינה יודעת שובע. משה יבוקר על כל מה שיעשה על ידי נשמות טובות. משכים לעבוד: יש לו בעיה עם אשתו. נשאר בבית זמן רב מדי: זומם עם רעייתו כיצד ובמי נכון לפגוע. עם של פרשנים (ומנהיגים), אין זה פשוט כלל וכלל.

  •   •   •

אחרי כל האמור לעיל, נשארה עוד מילה אחת לפרש: ריב. לכאורה זו מילה שאין צורך לפרש, אבל רש”י מציע למילה זו פירוש מחודש: “וריבכם – מלמד שהיו רוגנים”, כלומר קוטרים. מי שחושב שאחרי ביקורת על המערכת והליכה בלתי פוסקת למערכות משפט שונות הוא ירגיש טוב ומטוהר – שוגה. יש, לדבריו, מחיר למריבה ולקריאת התיגר הבלתי פוסקת – הנרגנות המרירה.

עם זאת, די מרגש לראות כי גם את הביקורת עטף משה בברכה. כשהוא רצה לתאר כמה קשה לו לשאת במשא העם לבדו, הוא מוסיף את המילים: “השם אלוקיכם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב, השם אלוקי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם”. רוצה לומר, כמה שקשה לי לבד, וכמה שהעם קשה להנהגה, עדיין רוצה אני שאלוקים יעצים את העם.

לביקורת של העם יש גם מעלה שאותה אי אפשר לבטל. תכונה זו מאפשרת לאדם לבדוק כל מציאות חברתית ולנסות לשנותה בעת הצורך. תכונה זו יוצרת את הרעיונות הגאוניים של בעלי ההמצאות השונות והסטארט־אפים. אולם, הביקורת גם יוצרת תחושת חוסר סיפוק קבועה – נרגנות מתמדת.

לא בכדי נקרא הפסוק של משה בנגינת איכה של תשעה באב. הוא מבטא נכוחה את אחת הטרגדיות של עמנו במהלך ההיסטוריה. חוסר היכולת לפרגן לעצמו ולמנהיגיו על ההישגים שאליהם הגיע, עומד בעוכריו של העם ברבות מנקודות הזמן ההיסטוריות.

אך למרות כל האמור, ואולי אף בגללו, אנחנו מסיימים בברכת משה – יוסף עליכם ככם אלף פעמים. שבת שלום וצום משמעותי! ¬

פורסם באתר ישראל היום ב 7-24-2015