פרשת שמות ושוועת גרים בישראל/ איתן קלינסקי, מורה לתנ”ך ומשורר

הפליטים העבריים ביקשו מזון. פרעה הקשה ידו נגד עם המסתננים “פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה, ונוסף גם הוא על שונאינו”…

להבלחות אור מעטות זכינו בהיסטוריה שלנו כעם, כשרוע פרע בנו. פרשת “שמות”, שאותה אנו קוראים השבוע, מפגישה אותנו עם הבלחת אור שירדה אלינו, עם פליטי רעב, עם שנס מכנען הרעבה לעבר צפון אפריקה כדי לשבור שבר. בשלב מסוים מצאו עצמם פליטי הרעב מארץ ישראל מול מערכת שלטונית, שהתייחסה אליהם כאל נגע ממאיר.
עם פליטי הרעב מארץ ישראל ביקש רק את סעדו ללחם. אך המלך הצפון-אפריקאי פרעה החליט שעליו לפעול ביד קשה נגד המסתננים גונבי הגבול העבריים, “פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה, ונוסף גם הוא על שונאינו” (שמות א’ 10

Slider

הבלחת האור שירדה על פליטי הרעב מארץ ישראל עדויה בדמותן של נשים, בנות אותה ממלכה צפון אפריקאית, מצרים שעל גדות הנילוס. ההבלחה הראשונה הייתה בדמותן של המיילדות פועה ושפרה. על ההבלחה השנייה חתומה נסיכה מצרית, בתו של המלך.

המיילדות לא שעו לפקודות. המדרש, על פי ילקוט שמעוני, מנה אותן עם הנשים הגיורות החסידות, אשר אהבת אדם באשר הוא אדם מניעה אותן. כמותן הייתה גם הנסיכה המצרייה. למעשה, נשים אלו היו חסידות העולם הראשונות.
כשאני קורא את פרשת “שמות”, וקורא ורואה גם את אשר עובר בימים אלו על מאות פליטי רעב וחרב מצפון אפריקה במצעדי מחאה מכלא “פתוח” בצפון הנגב שלנו ובשולי הכבישים עד לבית הנבחרים בירושלים – אני שואל מתי תרדנה גם אליהם הבלחות אור, כפי שירדו לפליטי הרעב מכנען בארץ מצרים.

Leave a Comment