פתאום שפה מאת מאת אריק יוסטון

כשמדענים מנסים לגלות כיצד ומתי החלו בני אדם להשתמש בכלים, מתי וכיצד גילו את האש ומתי וכיצד התפתחו מקבוצות של ציידים-לקטים לחברות חקלאיות, הם משתמשים במאגר עצום של ראיות הטמונות במאובנים. אלה אינן מסייעות להן, לעומת זאת, בניסיון להבין איך ומתי פיתח המין האנושי את אחת התכונות שרבים רואים בה את התכונה שמאפיינת אותו יותר מכל: היכולת לתקשר באמצעות שפה.

חברת אגודת הפסיכולוגים האמריקנית לילה ר. גלייטמן דיברה על כך בפני קהל חבריהאגודה, בכנס השנתי בבוסטון. גלייטמן, פרופסורית בדימוס לפסיכולוגיה ובלשנות מאוניברסיטת פנסילבניה, היא מומחית בעלת שם עולמי בתחום רכישת השפה. “אין לנו כל ראיות מוצקות לאופן שבו התפתחה השפה”, אמרה גלייטמן. “השפה אינה מותירה עקבות במאובנים”.

גלייטמן התייחסה לשתי השקפות מדעיות, שאחת מהן רואה בשפה תהליך טבעי וייחודי לבני אדם, והשנייה סבורה כי השפה היא תגובה הדרגתית רציפה לשינויים בצרכים ההישרדותיים האנושיים. מאמריה אינם מותירים ספק בנוגע לעמדתה בוויכוח המתמשך על אודות התפתחות השפה.

בניגוד לחוקרים שמצדדים בתיאוריית ההמשכיות ומציגים את השפה כתהליך שהתפתח ממערכות תקשורת קדומות יותר, ששימשו את אבותינו הפרימאטים בתגובה לשינויים בצרכי ההולכים ומורכבים של התרבות האנושית – גלייטמן ואחרים מאמינים כי השפה התפתחה פתאום, בעקבות “מוטציות גנטית כלשהן שנדרשו” לקיומם של בני האדם המודרניים.

לדברי גלייטמן, כדי להבין כיצד התפתחה השפה כצורת תקשורת מולדת שעשויה להיות ייחודית לבני אדם, הכרחי לבחון כיצד ילדים משתמשים בשפה ומפתחים את כישוריהם. גלייטמן אינה המדענית היחידה הרואה בילדים מושאי תצפית אידיאלים שיש לבחון, כדי לבדוק את ההשקפה שעל פיה התפתחות השפה היא מאפיין מולד של המין האנושי.

“עלינו להתבונן בילדים קטנים”, אמרה בתארה ממצאים של מחקרים המבוססים על גישה זו. המחקרים שגלייטמן ביצעה ביחד עם היידי פלדמן (Feldman) מאוניברסיטת סטנפורד וסוזאן גולדין-מדו (Goldin-Meadow) נשיאת האגודה, מברנארד קולג’ בניו יורק, מתמקדים בילדים שנולדו חרשים. במקרים רבים, הם טרם למדו להשתמש בשפת סימנים.

הילדים החרשים שגלייטמן ועמיתותיה בחנו, היו לדבריה “חסרי כל קלט” הקשור לשפה, ולכן שימשו מטרות מחקר אידיאליות לאופן התפתחות השפה.

במהלך דבריה, גלייטמן הציגה סרטונים בשחור ולבן שצולמו לפני ארבעים שנה, ובהם נראו ילדים אמריקנים חרשים במפגשים שונים עם הוריהם ועם החוקרות. היא תיארה כיצד הילדים השתמשו במשפטים שכללו נושא ונשוא, כלומר משפטים הבנויים על פי מה שחוקרים רבים רואים כעיקרון הבסיסי של השפה.

בסרטונים אחרים נראו ילדים חרשים, בבית ספר בניקרגואה, שבו ניסו ללמד אותם ספרדית. הילדים – שעמדו במוקד המחקרים המשותפים לה, לחברת האגודה אליסה ניופורט, (Newport) ולבלשן טד סופאלה (Supalla), שניהם מאוניברסיטת ג’ורג’טאון – לא נחשפו לשפה לפני שהחלו ללמוד בבית הספר שממשלת ניקרגואה הקימה בשנות השבעים. לכן בית הספר שימש כסביבה אידיאלית למחקר הופעתה של השפה. הילדים שם יצרו באופן ספונטני את שפת הסימנים של ניקרגואה (NSL) והשתמשו בה כדי לתקשר עם ילדים חרשים אחרים שהצטרפו לאותו בית ספר.

הדינמיקה בין התלמידים העניקה לחוקרים הזדמנות לבחון איזה חלק מהשפה הוא מולד, וכיצד קלט מבחוץ משפיע על למידת השפה. על פי גלייטמן, התצפיות בילדים החרשים מארצות הברית ומניקרגואה תומכות בעמדה שלפיה לבני אדם ישנה יכולת מולדת להתבטא באמצעות שפה, שאותה הם לומדים בגיל צעיר מהוריהם או יוצרים בעצמם, כשהסביבה אינה מספקת להם שפה כזו.

במחקרים ארוכי טווח של ילדים אמריקנים, בני שנה עד חמש, פלדמן, גולדין-מדו וגלייטמן בחנו את המחוות ששימשו את הילדים כדי לתקשר, מחוות שבאמצעותן תיארו את המבנה והתכנים של מה שהביעו. גלייטמן אומרת כי הממצאים מראים כי הילדים הצליחו ליצור שפה המבוססת על חוקי דקדוק. למעשה, היא אומרת, שפת הסימנים שלהם דמתה מאוד לזו של ילדים מבוגרים יותר, שלמדו את השפה בדרכים המקובלות. למשל, גלייטמן הבחינה כי רבים מהילדים החרשים האמריקנים השמיטו את הנושא או מילה אחרת מהמשפטים שיצרו, בדומה לתופעה המוכרת בשפתם של ילדים קטנים הלומדים לדבר.

“הילדים מתוכנתים באופן כלשהו להשתוקק לשפה”, היא אומרת. גלייטמן הציגה שם סרטונים שבהם נראים מפגשים בין תלמידים ותיקים וחדשים בבית הספר בניקרגואה, כדי להראות כיצד השפה ממשיכה להתפתח עם הזמן וכיצד מתפתחת הסכמה בין המשתמשים בה, בנוגע לאופן השימוש בשפה. התפתחותה של ה-NSL מספקת, לדברי גלייטמן, דוגמא לאיכויות הטבעיות של השפה ולהתפתחותה המהירה יחסית תוך זמן קצר. “שפה אינה זקוקה לעידנים כדי להתפתח”, סיכמה גלייטמן, “רק לשלושים או ארבעים שנה – ובמונחים אבולוציוניים מדובר בחלקיק שנייה”.

 

Leave a Comment