קריאה לא אחרונה/ אביעד קליינברג

הטקסט הזה מיועד לכם. כן, כן, אל תסתכלו לצדדים. הכוונה היא אליכם

S_ider

הנה הגיג פילוסופי קצר בשולי שבוע הספר העברי. הוא לא מתחיל בספרים, אבל הוא נגמר בהם. הוא מתחיל ברעיון. אנשי האסכולה הסטואית לא אהבו את הרעיון שהכוח המניע את העולם (“זאוס”, “הטבע”) חייב להתערב ללא הרף כדי לעשות בו תיקונים והתאמות. העולם נברא על ידי יוצר תבוני שידע מה הוא עושה ואינו צריך לתקן את מעשיו. הוא אינו נוטה להתקפי זעם כאל היהודי וגם לא לפרצי חמלה שלוחי רסן, שייגרמו לו, כפי שגרמו לאל הנוצרי, להיעשות אדם ולהקריב את עצמו לעצמו. רגשות, על פי תפיסת העולם הסטואית, הם ביטוי לחולשה. החכם שרוי בשלווה “סטואית” מתמדת. ואם החכם כך, אדון הקוסמוס קל וחומר. אדון הקוסמוס אינו צריך אפוא לאיים ללא הרף על ברואיו המרדנים בשכר ובעונש, או לצאת מכליו ולקרוע בעבורם את הים. הוא לעולם אינו מופתע או מאוכזב. הכול, אחרי הכול—ובעצם לפני הכול– נלקח בחשבון. אבל “נלקח בחשבון” אין פירושו “נקבע מראש”. העולם אינו תיאטרון מריונטות, שבו האנשים פשוט ממלמלים טקסטים שהוכתבו מראש ומשחקים סצינות שלא הם כתבו. לא–לבני אדם נתן פוטנציאל שאותו הם יכולים לממש בדרכים שונות, תוך שהם מנהלים מערכות יחסים עם בני אדם אחרים ועם שאר הישים בעולם. התכנית האלוהית, במילים אחרות, היא הרבה תכניות. ההוצאה לפועל תלויה בין היתר בהחלטותינו, אבל נחליט מה שנחליט, התוצאה הסופית אינה יכולה שלא להתאים לאחד מן התסריטים האפשריים החבויים בתוך הפוטנציאל שיש לנו ולזולתנו.

הגבלה מסוימת של מרחב האפשרויות שלנו מצויה בעצם היותנו מי שאנחנו. אדם יכול להתבזות ולהתבהם. אבל יעשה מה שיעשה, הוא אינו יכול להיות תולעת או אבן. כלב יכול לאכול עכברים; זה לא יהפוך אותו לחתול. יש לנו אפשרות להפוך למספר סופי של דברים. מעבר לזה אנחנו נמצאים בתחום הנס והחלום. אדון הקוסמוס הסטואי אינו מחולל נסים ואינו חולם חלומות. מה שיש הוא מה שיש.

אבל הקוסמוס  אינו משתנה רק אקראית, במפגש של טבעים ודחפים אלה עם אלה. הוא משתנה בדרך נוספת, מסתורית ומופלאה. כאמור התכניות האלוהיות אינן היעדר כל תכנית. מעת לעת יש לוודא שהכיוון הכללי של הקוסמוס נשמר. האל נוטע אפוא בעולם מעין פצצות זמן מתקתקות. הפילוסופים קראו להם שכלים זרעיים (logoi spermatikoi ביוונית, rationes seminales בלטינית). הם שכלים משום שהם חלק מתכנית תבונית; הם זרעים משום שפעולתם מושהית ותלוית הקשר. חישבו עליהם כעל זרע של עץ שאתם נוטעים באדמה. לעתים תחלופנה שנים בטרם יכה שורש, יצמיח גזע ועלים וייעשה פרי. בתוך ההיסטוריה חבויים זרעים כאלה—רעיונות, מוסדות, התאגדויות של בני אדם, טכנולוגיות. לעתים הם מונחים שנים ויובלות כאבן שאין לה הופכים. רעיונות שאיש אינו מבין, מוסדות שאין בהם צורך, קבוצות לאומיות הנותרות לכאורה בשולי ההיסטוריה, טכנולוגיות שאיש אינו מבין מה התועלת בהן. כל מה שחסר הוא גשם. לכל זרע גשם משלו—צירוף של נסיבות שמפעיל אותו. כשהנסיבות הללו יתחברו—הזרע ינבוט, או אם תרצו הפצצה תתפוצץ. השכלים הזרעיים הם כאמור חלק מן התכנית של הקוסמוס. מה שנראה לנו כצירוף מקרים הוא תוצר של המתנה סבלנית. היום, מחר, בעוד אלף שנה, יתחברו כל האלמנטים הנדרשים ומשהו שנראה עד אז חסר חשיבות, יטלטל את כולנו. אין צורך בהגבלת חופש הבחירה (רעיון שהסטואים לא היו מוכנים לקבל). כל השחקנים פועלים לחלוטין על פי בחירותיהם ודחפיהם ואף על פי כן, ברגע מסוים (שיכול להגיע במוקדם או במאוחר, אבל אי אפשר לדחותו עד אינסוף) יוצרו התנאים שינביטו, בהכרח, שינוי.

השילוב הזה של תכנון מוקדם ובחירה חופשית (חופשית לפחות עד כמה שהדבר כרוך בתודעת השחקנים, שהרי בסופו של דבר “נגזר” עליהם לנוע בכיוון שנקבע מראש) הקסים את התיאולוג והפילוסוף הנוצרי אוגוסטינוס. הוא סבר שאחד האמצעים החשובים שבאמצעותם האל מפעיל אותנו הוא ספר הספרים. ספר הספרים מלא וגדוש במשמעויות שרק מחכות להתגלות ולהתפוצץ בפרצופנו. קחו לדוגמא את נבואותיהם המשיחיות של נביאי ישראל. בעבור בני זמנם, היו הדברים שאמרו מוזרים, סתומים ומעורפלים. והנה עם בואו של ישו נפקחו בבת אחת עיני האנשים (מלבד עיניהם העיקשות של היהודים, זאת אומרת) ומה שהיה טקסט תמוה או תקווה לא ברורה לעתיד הפך באחת להוכחה גלויה וברורה -הוכחה כי בואו של ישו נובא על ידי נביאי ה’ וכי הוא הוא המשיח המובטח. עניינים שונים שקרו לעם ישראל או לנביאי ישראל התבררו במבט לאחור כרמז לבאות. הדורות שהאמינו במשיחיותו של ישו קראו את הטקסט המקודש בדרך שונה לחלוטין. הם זיהו נבואות ורמזים במקומות שקודמיהם לא ראו אלא היסטוריה או שירה.

המהפך התודעתי הזה אינו חד פעמי. ספר הספרים טומן בתוכו רמזים רבים נוספים. במידה רבה בהיותו דבר האל הוא מכיל בתוכו, בצורה כזאת או אחרת, את מכלול האפשרויות שהאל נטע בעולם. אבל לא זו בלבד שכל דור יזהה את עצמו בפסוקי המקרא. כל דור ודור גם יושפע ממנו אחרת על פי האתגרים הניצבים בפניו. יהיו דורות שתשומת ליבם תתמקד בפרק אחד ואחרים שיתמקדו בפרק אחר. המשמעות “האמתית” של ספר הספרים היא אפוא אלסטית. לכל דור ודור מסרים המופנים אליו ורק אליו. בכל דור ודור המסר המופנה אינו נותר ברובד התודעתי בלבד. הוא משנה תפיסות, דוחף למעשים ומשנה את העולם בדרכים היאות לאותו דור. אם תרצו, הטקסט המקודש הוא “היד הנעלמה” של אדם סמית–אותו כוח עלום ​הגורם להתנגשות הדחפים הפרטיים האנוכיים של סוכנים כלכליים רבים להפוך יחד למכשיר לטובת הכלל.

מה שאוגוסטינוס אומר על ספר הספרים נכון לכל ספר. כל אחד מאתנו קורא בספרים כאילו נכתבו בעבורו. בכל אחד מאתנו ילבלבו זרעים אחרים. אמרתי שזהו הגיג לשבוע הספר. הרשו לי אפוא להציע לכם את גרסת הטוויטר שלו: כאשר אתם קוראים ספרים, אתם משתנים. כאשר אתם משתנים, אתם משנים את העולם.

המאמר פורסם בקומפרס ב 6-14-2013

Leave a Comment