רשת הציידים: הסחר באינטרנט מתדלק את הציד הלא חוקי של חיות בר  מאת מרי קתרין אוקונור, גרדיאן

Sesil-1

האריה ססיל, ב-2012. עצרת האו”ם החליטה לפעול בנושא אי־אף־פי

הרג האריה ססיל בזימבבואה העלה לדיון מחודש את הציד הלא חוקי בבעלי חיים והסחר בהם. אך מתברר כי הזירה המסוכנת ביותר עבור החיות היא הרשת בה מתקיים עיקר הסחר – החוקי וזה שאינו

אם אתם גרים בארה”ב ויש לכם 4,850 דולר וחיבור לאינטרנט, ראש אריה גדול, בעל רעמה אדמדמה וסבוכה יכול להיות שלכם. “קנייה פנטסטית למי שרוצה אריה מעולה”, נכתב עליו באתר “איביי”. “הראש הזה ישמש קישוט מהמם בכל בית, משרד, ביתן ציד, בית ליד אגם, מלון, אכסנייה, בר וכו'”.

אולם במודעה זו אין כל אזכור לדרך שבה הושג האריה ואם יובא באופן חוקי. כך הדבר גם במודעה אחרת באתר המכירות שבה ” African Game Industries” מציע אריה מפוחלץ ב–870 דולר. המוכר אמנם מבטיח שהאריה יובא על פי כל דרישות החוק וקיבל כל האישורים, וששירות הדגה וחיות הבר של ארה”ב (FWS) אכן בדק זאת — אך הניירת אינה חלק מהעסקה.

הריגתו לפני כחודש של אחד מסמליה הלאומיים של זימבבואה, האריה ססיל, בידי ד”ר וולטר פאלמר, רופא שיניים אמריקאי, העלתה לפני השטח את הדרישה לעשות יותר כדי להגן על בעלי החיים מפני ציד לא חוקי וסחר לא חוקי בהם. בסוף השבוע שעבר אף קיבלה העצרת הכללית של האו”ם החלטה לפעול בעניין.

אלא שבעולם של היום הקושי לפקח על הסחר בחיות בר ולאכוף את החוק בעניין זה רק גדל, ולא מעט בגלל שווקים מקוונים כ”איביי” ו”קרייגליסט”. משרד נציגות הסחר של ארה”ב מעריך כי שווי הסחר הלא חוקי בחיות בר וזה של הפשעים הסביבתיים הקשורים בו נע בין 70 ל-213 מיליארד דולר בשנה. אם כך לא פלא שהאטיות שבה פועל ממשל אובמה בסוגיה זו מתסכלת ארגוני סיוע כמו הקרן הבינלאומית לרווחת החיות (IFAW).

Sesil-2

אשתקד, בעקבות העלייה התלולה בהרג פילים אפריקאים ובעקבות העובדה שארה”ב היא שוק השנהב השני בגודלו בעולם, הודיע ה–FWS שיאסור על סחר בשנהב אפריקאי. אלא שרק

בשבוע שעבר, בזמן ביקורו בקניה, הציע אובמה רשמית את ההגבלות החדשות על סחר זה במדינתו. אלא שגם בפני אלו עומדות עדיין מכשולים. ארגוני ציד של חיות גדולות ואיגוד הרובאים הלאומי האמריקאי צפויים להביע התנגדות, וזאת אף כי קיים בהגבלות החדשות חריג שיאפשר לבני אדם פרטיים להביא לארה”ב שני “פריטים מציד ספורטיבי של פיל אפריקאי” בשנה.

Sesil-3-

שנהב שהיה בדרכו לסין נתפס על ידי המכס בשדה התעופה בשוויץ, החודשאי־אף־פי

בעוד שההתנצחות בסוגיית השנהב נמשכת עוד ועוד, העוסקים בסחר לא חוקי בחיות בר מתבססים יותר ויותר על הזירה המקוונת. הגישה הקלה לאינטרנט, אומר אדוארד גרייס מ־FWS, הופכת את הסחר בחיות בר מהיר ורווחי יותר מאי-פעם. טענה זו אינה תקפה רק לשנהב ולקרני קרנפים, אלא גם ל–5,600 מיני החיות ול–30 אלף סוגי הצמחים המופיעים ברשימה של אמנת וושינגטון, או בשמה המלא: האמנה על הסחר הבינלאומי במינים של בעלי חיים וצמחי בר המצויים בסכנה (CITES).

Sesil-4-

רופא השיניים וולטר פאלמר (משמאל), שצד את האריה ססיל, צד אריה נוסףמתוך עמוד הפייסבוק של Walter J Palmer

ב–2009 אסרה איביי על מכירת שנהב ב–30 המדינות שבהן היא פועלת, אך היא מתקשה ליישם מדיניות זו 

בעבר, מוסיף גרייס, נדרשו חודשים ואף שנים כדי להעביר תוצרים של חיות בר אל השוק, אבל כיום נמשך מחזור המכירות ימים אחדים, וזה “רק מגביר את האיום על המינים”. אך איום זה לא נעצר ברשימת המינים בסכנה. השפעת המכירה המקוונת על המינים שאינם בה מפחידה עוד יותר. “אנשים פרטיים מוצאים מינים חדשים של זוחלים בדרום מזרח אסיה, מוציאים אותם מהג’ונגל ומעמידים אותם למכירה באינטרנט בתוך יום אחד”, טוען גרייס. “התשלום נעשה בצורה מקוונת והמשלוח יוצא באותו לילה ועשוי להגיע לארה”ב בתוך ימים אחדים”. כדי לצמצם את הביקוש בארה”ב ובשווקים אחרים, מנסים IFAW וארגונים אחרים ללחוץ על אתרים של מכירות פומביות ולוחות מודעות כדי שיאסרו מכירה של חיות בר שעשויה להיות לא חוקית. במידת מה נושא לחץ זה פירות. וכך, ב–2009 אסרה חברת איביי על מכירת שנהב ב–30 המדינות שבהן היא פועלת. באותה שנה, הצטרפה גם חברת עליבאבא הסינית ואסרה על סחר מקוון בשנהב, סנפירי כרישים ופריטים עשויים מצבי ים. לצורך מאבקה בסחר זה משתמשת איביי בשורה של חיפושים מתקדמים, על פי מלות מפתח, כדי לאתר פריטים עשויים משנהב.

אנשים מוצאים מינים חדשים של זוחלים בדרום מזרח אסיה, ומעמידים אותם למכירה באינטרנט בתוך יום” 

אלא שהיא ניצבת בפני מגבלה — היא אינה יכולה לאסור את השימוש במלה “שנהב” משום שפעמים רבות היא מתארת צבע, כמו ג’קט שנהב או ספת שנהב. אולם אם בנוסף למלה “שנהב” יופיעו במודעה המלים “פסלון”, “עתיק”, “מקל הליכה” או “ידית”, יופיע איתות שיש לבדוק את המודעות הללו. עם זאת, גם את הנכונות הזו יש לקחת בערבון מוגבל: באייביי רשומים בכל זמן נתון כ–800 מיליון פריטים. וכך, למרות כל הרצון הטוב, מתקשה מאוד החברה לאכוף מדיניות זו, אומר וולפגנג ובר, העומד בראש ניהול המדיניות והרגולציה הכלל-עולמית של איביי. עם זאת, אומר ובר, באחרונה הגבירה החברה את מאבקה בעבריינים חוזרים והיא מקצרת את פרק הזמן בין האזהרה הראשונה שהם מקבלים ובין פעולות חמורות יותר, כהשעיה זמנית ממכירה ועד חסימה קבועה של חשבון המוכר.

באחרונה החלה IFAW לעקוב אחרי לוח המודעות קרייגליסט. הקרן בחנה אתרי קרייגליסט ב–14 ערים בארה”ב וב–14 אזורים עירוניים קטנים יותר. בארבעה ימים בחודש מארס מצא הארגון 522 מודעות למכירת שנהב ועוד פריטים הקשורים לחיות בר (כמו שרפרף עשוי מרגל של פיל). התברר שפריט מסוג זה יכול להימכר גם ב–1.5 מיליון דולר.

Sesil-5-

סטודיו לפוחלצים בפרטוריה בדרום אפריקה, השנהרויטרס

שלא כמו איביי, קרייגליסט הוא רק לוח ולא פלטפורמה מסחרית, לכן אי אפשר לדעת כמה מהמודעות שהתגלו בחקירה הסתיימו במכירה. וחשוב יותר: לא ידוע כמה מהמכירות הללו הן בלתי חוקיות בעליל, במיוחד נוכח השינוי המתמיד בחוקים הפדראליים העוסקים במכירת שנהב. כמו כן, הקטגוריה הגדולה ביותר של פריטים ש־IFAW ספר היתה כלים מוזיקלים כמו פסנתרים, גיטרות וכינורות מעוטרים בשנהב — לא בדיוק הפריטים המזוהים עם הציידים הקשוחים מאפריקה.

פיטר לפונטיין, אחראי הקמפיינים של IFAW, סבור שהדבר החשוב ביותר הוא שקרייגליסט ושאר לוחות מודעות פועלים בלא פיקוח של ממש. “במערכות האלה מתקיים סחר לא מוסדר בנפחים משמעותיים”, אומר לפונטיין. “רצינו להראות שהבעיות קיימות בכל מקום, (שביקוש והיצע של שנהב) לא מאפיין רק את סין. אנחנו לא טוענים שקרייגליסט עובר על החוק, אבל אנחנו רוצים להראות שאין שם פיקוח”.

לדברי לפונטיין, לבקשת IFAW עדכן קרייגליסט את רשימת הפריטים האסורים, ובעוד שבעבר נאמר בכלליות “מינים בסכנה או מוגנים” כעת השנהב נאסר שם במפורש. אולם החברה לא נענתה לבקשתה השנייה של IFAW: לפתח אמצעים שיתריעו על מודעות שעשויות להכיל פריטים לא חוקיים הקשורים לחיות בר כדי שאנשי האתר יוכלו לפקח על כך. מנכ”ל קרייגליסט, ג’ים בוקמסטר, סירב להגיב בעניין.

איביי וקרייגליסט הם אמנם אתרים נגישים וידועים, אך לא בהם נעשה הסחר הבעייתי במיוחד, כי אם ברשת האפלה, שמכונה גם הרשת העמוקה — אתרים שאינם נגישים באמצעות חיפושי אינטרנט רגילים, כמו פורומים פרטיים ורשתות חברתיות. ב־IFAW מציינים כי לפעולתם נגד אתרים מסוג זה בסין, ובכלל זה פיקוח עליהם וחסימת ערוצי מכירה למבריחים, שותף גם משרד המידע האינטרנטי המקומי.

בינתיים, בארה”ב, יודעים בעלי האתרים כי כל עוד יראו שנעשה מאמץ כן למנוע כניסה של פריטים לא חוקיים לפלטפורמות שלהם, הם לא יסתבכו בבעיות משפטיות. “צריך לחשוב על האתרים האלה כפי שחושבים על המודעות בעבר בעיתונות”, אומר גרייס מ־FWS. “העיתון לא היה אחראי לכך שמישהו השתמש בו למכור משהו לא חוקי. אבל אם חברה נחקרה והתברר שהחברה יודעת שהיא מרוויחה מסחורה לא חוקית, כי אז הם כן אחראים”.

הכתבה פורסמה באתר הארץ ב 8-4-2015