שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך/יובל אביב

Slider

A table is set for a community Passover seder, March 25, 2013.  (photo by Joe Raedle/Getty Images)

הלילה הזה לא כולנו מסובים: ההלכה היהודית הנוקשה והחשדנות הישראלית הבסיסית כלפי הערבים מובילות לכך שמיעוט זניח של יהודים מארחים גויים בליל הסדר

בשבוע שעבר [16 במרץ] כתב הסופר הערבי-ישראלי איימן סיכסק, מוסלמי יליד יפו, פוסט משועשע-מוטרד בפייסבוק. “הוזמנתי לארוחת ליל הסדר אצל חבר קרוב. בפעם הראשונה גם הסכמתי”, הוא כתב, “אלא שלאחר יומיים התברר, שמשום שאחד המוזמנים האחרים, בן משפחה של אותו חבר, הוא עובד שירות הביטחון הכללי, ייתכן שאסור לו לשהות איתי באותו החדר(!), ושכרגע מועמדותי להשתתף בארוחה נשקלת מחדש. משמע, אני בבדיקה של השב”כ”.

הפוסט גרר כמה תגובות מזדעזעות ולא מעט מלאות הומור (“תיזהר שלא ידביקו לך את גניבת האפיקומן”, כתב אחד המגיבים). אחרים הזמינו אותו אליהם, כמו פרופ’ מיכאל גלוזמן, ראש החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, שכתב: “איימן, אתה תמיד מוזמן אלינו. אין לנו חברים בשב”כ”.

אלא שלטענת השב”כ, אין בכלל הנחייה כזו. בתגובה לפנייה בעניין, ענו ממשרד ראש הממשלה, בשם השב”כ, כי “המקרה המתואר כלל אינו מוכר לנו. ככלל, הטענה כאילו ישנה הנחייה האוסרת על עובדי שב”כ לשהות בסיטואציה חברתית עם בן מיעוטים, מופרכת ומשוללת כל יסוד”.

דווקא התגובה הרשמית של השב”כ מעידה יותר מכל על הנורמה בחברה הישראלית: גם בלי הנחייה מפורשת, הישראלי הממוצע מעדיף קודם כל לחשוד בערבים ולהימנע מהתחברות עמם. ההנחה הישראלית הבסיסית היא שאי אפשר לדעת למי שמורה נאמנותם של הערבים, ובנסיבות חברתיות, ודאי כאלה שכוללות שתייה מרובה של אלכוהול (כמו בליל הסדר, המחייב שתיית ארבע כוסות יין), מי ששומר על סודות מדינה עלול לגלות חלק מהם בשכרותו לאותו אורח ערבי, שמצדו, כך מדמיינים הישראלים, ירוץ לעשות בהם שימוש לאומני נפשע.

בדומה לפרופ’ גלוזמן, יש ישראלים שיזמינו לחגים גויים, גם ערבים, ישראלים ולא ישראלים. המזמינים הם בדרך כלל אנשים השייכים למחנה השמאל החילוני בחברה הישראלית. באופן כללי, הישראלי הממוצע לא מקיים קשרים חברתיים עם ערבים, ובוודאי שלא יבחר להזמינם לסדר פסח, הנחשב לאחד החגים המשפחתיים ביותר בלוח השנה היהודי. זאת למרות שההלכה היהודית אינה אוסרת על אירוח גויים בסדר פסח.

“אין כל הלכה כזו”, אומר הרב בני לאו, רב קהילת רמב”ן בירושלים, שמספר: “אבא שלי עבד שנים כדיפלומט במשרד החוץ, ותמיד היו לנו גויים אורחים בליל הסדר. הדוד שלי, הרב הראשי לשעבר ישראל לאו, תמיד אירח אנשי דת מוסלמים ונוצרים”.

עם זאת, החוקים הדתיים מקשים על האורח הגוי לחוש כחלק אינטגרלי מהחגיגה. בראש ובראשונה, לגוי אסור להשתתף באכילת קורבן פסח, לפי הפסוק “תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ” (שמות, י”ב, מ”ה). שנית, ליהודי ולגוי אסור לחלוק יין (על פי מסכת עבודה זרה, ל”א, ב’), לכן הוא בושל או פוסטר. חלק מהפרשנים טוענים כי הסיבה היא כדי למנוע קרבת יתר. בכל מקרה, באירוח גוי המדקדקים מגישים יין לחוד לאורח.

כל אלה מובילים לכך שהלכה למעשה, יש מיעוט זניח של ישראלים יהודים שמארחים ערבים בחגיהם. אפילו ארגונים שמטרתם קירוב לבבות על בסיס דתי לא ממש עושים זאת. כך, למשל, עמותת המפגש הבין-דתי מקיימת אירוח של יהודים בחגיגות הרמדאן המוסלמי, אולם לא קיימה עד היום מפגשים דומים בסדר פסח. “האירוע הוא משפחתי ואנשים יימנעו מלעשותו שלא בחיק המשפחה”, טוען סלאח עלאדין, סגן מנהל העמותה, שמזכיר כי היא מקיימת מסורת של איסוף חמץ מיהודים וחלוקתו לעמותות המסייעות לנזקקים פלסטינים, “כששני הצדדים יודעים בדיוק מאיפה הגיע המזון ולמי הוא מיועד”.

עלאדין דווקא לא נרתע מקיום מפגש משותף בפסח (“נשקול לעשות זאת בחול המועד, אם כי רגל קרושה וגפילטע פיש זה לא המעדן שינעם לחך של כולם”, הוא צוחק), אבל מודע לבעייתיות ההלכתית. גם את סעודת הרמדאן המשותפת מקיימת העמותה במסעדה כדי לגבור על חוקי הכשרות היהודיים.

דווקא האמירה “שפוך חמתך על הגויים”, אחד המשפטים המעליבים בהגדה מבחינת האורחים שאינם יהודים, לא מרגיזה אותו. “אלה טקסטים ישנים, שנכתבו בזמן שלא ידעו מה זה פוליטיקלי קורקט. אני גם הולך לחתונות של יהודים שבהן נאמר ‘אם אשכחך ירושלים, תישכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי’. אני מבין שזה טקסט לא מהיום ואי אפשר לנתק את המשפט מהקונטקסט הכללי”.

לפני שנעלבים, הרב לאו מזכיר את המשכה של האמירה: “המשפט המלא הוא ‘שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך’. 90% מהאנשים שתארח יתגלו כמאמינים במונותיאיזם, גם נוצרים וגם מוסלמים. לא אליהם הכוונה. הכוונה היא רק לאנשים הפועלים להחשיך את העולם מאור האלוהים. ברגע שמסבירים לאורחים את טיבו האמיתי של הפסוק הזה, הם מיד יצטרפו לברכה”.

יהודים מאמינים נתקלים בקשיים בבואם לארח גוי לסדר פסח. לכן, אולי, אינספור שאלות מופנות על ידי גולשים לאתרי ייעוץ דתיים ולרבנים שונים, כדי להבין כיצד, אם בכלל, אפשר לארח גוי לארוחת החג.

במידה רבה, הנטייה של מארח יהודי להירתע מחיבור חברתי בין איש שב”כ לערבי דומה מאוד להלכה היהודית המקשה על אירוח גוי לסעודת חג. בשני המקרים מדובר בפתיחות מפוספסת, שלכאורה מברכת על האירוח אבל מציבה מכשולים. כך זה מבחינתו של סיכסק. “ליל הסדר הוא אירוע קטן שמסמל את הכל”, הוא אומר, “יש המון כוונות טובות אבל המון דברים שמפריעים להן להתממש. ההזמנה היא כדי לכלול אותך, אבל כל האלמנטים הם של הדרה: היין, קורבן הפסח, שפוך חמתך על הגויים. זה מרתיע”.

עם זאת, הוא צוחק, יש באירוח ליל הסדר מימד אירוני. “אני מרגיש שהחברים היהודים שלי מתייחסים לסדר פסח כמו עונש, ואם הייתי משתתף בסדר – היו אלמנטים של ענישה שלי: אסור לאכול את זה, אסור לשתות מזה ובזה אסור לגעת. כיוון שכולם מרגישים שזה עונש, בהפוך על הפוך היו מכניסים אותי למשפחה באמת”.

Read more: http://www.al-monitor.com/pulse/iw/originals/2014/03/gentiles-passover-jewish-law-hosting-meal-ayman-sikseck.html#ixzz2xVuMmECT

Leave a Comment